"וַיֵּדַע אוֹנָן כִּי לּא לוֹ יִהְיֶה הַזָּרַע..." [בראשית,ל"ח,ט]

חומרת מעשה אונן ברורה ומפורסמת, שהרי נתחייב עליה מיתה. הסיבה שבגללה השחית אונן את זרעו היתה אנוכית ובלתי מוסרית. ברם ישנם מצבים שידועה נשאות גנטית בעייתית הקיימת אצל בני הזוג וקיים חשש משמעותי שצאצאיהם יהיו חולים או בעלי מומים (50% אם הגן דומיננטי, ובגן רצסיבי –רק אם הנשאות אצל שניהם, 25% סיכון). האם ראוי בכלל שיביאו ילדים? האם חלה עליהם מצוות פריה ורביה או שאדרבה, אין לקיים מצווה (חשובה ככל שתהיה) על חשבון סבל של הזולת –אותם ילדים שיולדו, ומן הסתם גם בני הזוג עצמם? -יש להדגיש שבשום אופן אסור להשחית הזרע, וכל הדיון רק אודות מניעת הריון באופנים המותרים [ואכמ"ל].

הכלל "שומר פתאים ה'" אינו רלוונטי כאן, שהרי הסכנה ידועה כך שהעלמת עין גובלת בחוסר אחריות. וכן הטיעון "בהדי כבשא דרחמנא למה לך" שאמר ישעיהו לחזקיהו כשזה נמנע מפריה ורביה משום שנראה לו ברוח הקדש שיצא ממנו זרע שאינו הגון, אינו תקף בענייננו, כי בגנטיקה אין מדובר ברוח הקדש, וגם כל אדם יוכל לבחור בטוב ולחזור בתשובה, אבל ליקוי גנטי לא ניתן לשינוי.

למעשה, הגרשז"א התלבט מאד בדבר, והכריע שאם ההורים יצטערו מאד מהבאת ילדים כאלה, ומנגד גם גירושין אינם באים בחשבון, הם רשאים להימנע [נשמת אברהם, אה"ע ה,ה]. ואילו ה"ציץ אליעזר" [ט"ו,מ"ג] החמיר ושלל אפשרות כזאת, ומאידך היקלבבירור מצב העובר במהלך ההיריון, והפסקתו אם חלילה מתגלית בעיה חמורה.

אכן, ב"ה, במרבית המצבים יש כיום פתרון אמיתי לבעיה: ביצוע הפריה חוץ גופית (ivf) תוך זיהוי ובחירת העוברים המזעריים התקינים במעבדה (pgd). בכך נמנע צער והשמחה מתרבה!