chiddush logo

פרשת השבוע ויגש

נכתב על ידי אלון, 1/1/2020

 "ויגש אליו יהודה" (מד,יח)

יהודה מלשון הודאה. "ועל כן ישראל נקראים יהודים, על שום שמודים להשם יתברך על כל דבר קטן וגדול, שיודעים שהכל ממנו יתברך. וזה עצה בכל שעת צרה והסתרת פנים לכל איש ישראל, להתבטל לרצון השי"ת, על ידי שמברר האדם אצלו, שגם בתוך ההסתרה השי"ת נמצא" (שפת אמת)

שעור באמונה

הספור של יוסף זה סיפור של אמונה. ספור שממחיש לנו איך ה' יתברך יכול להושיע את האדם מהמקומות הכי לא צפויים, שלא עולים כלל על דעתו. מבור האסורים שבתוך האדמה, לארמון המלך.

 

אתה לא יכול ולא צריך לדעת איך  ה' יושיע אותך, איזו קריעת ים סוף תהיה לך בזיווג, בפרנסה, בכל דבר. אתה רק צריך להאמין שה' יתברך הוא ששם אותך במצב הזה והוא כבר הכין לך פתרון שלא חשבת עליו בכלל.

 

אדם מתפלל לה', ותוך כדי התפילה הוא מנסה לחשוב על כל מיני פתרונות לבעיה שלו וחושב שהוא צריך להגיד לה' איך להושיע אותו. ואם הוא לא רואה בשכל שלו שום פתרון, הוא מתייאש מהתפילה והצעקה כי הוא חושב לעצמו: נכון שה' הוא כל יכול, אבל מה כבר ה' יעשה במצב הזה.

 

אדם זורק את השכל אז אין גבול לפתרונות ולישועות שהוא פתאום מאמין שה' יכול להושיע אותו. כי האמונה זה השכל הכי גבוה שיש. שכל שאומר לך להשליך את השכל. שכל שאומר לך: אתה יודע מה, תאמין. אנשים חזרו בתשובה כי הם קיבלו שכל, מן השגה אלוקית, שכדאי לזרוק את השכל וללכת אחרי האמונה.

 

עיקר האמונה היא שכול מה שה' עושה, לטובה הוא עושה וזה הדבר שהכי מתנגש עם השכל. כי אנחנו רואים בחיים דברים קשים, ועוברים בעצמנו דברים קשים, ואם לא נקדים את האמונה לשכל, את האמונה שהכל טוב ואין שום רע, אז אנחנו חלילה נפול מהאמונה.

 

ה' רוצה שנתאמץ. שנתאמץ להאמין בו. שנתאמץ להאמין שהוא לא עושה לנו שום דבר רע בחיים. שנתאמץ שבכל מסלול שהגענו אליו בחיים, כל מסלול, הכי גרוע בעולם, שזרקו אותנו לפה וזרקו אותנו לשם, כאלה מסלולים קשים שהגענו אליהם בחיים, שפתאום אנחנו רואים שהדרכים סתומות לנו, יש לנו כאלה קשיים, פתאום מגיעים למקום ששם לא רואים בכלל את ה', לא רואים כלום, הכל חשוך, הכל סתום, אבל יש שם ניגון... ניגון כזה עצום... ניגן שזוכים לשמוע אותו כשלא שמים לב לכל הבלבולים, כשנלחמים עם הקושיות, כשאומרים יש ה' בעולם שעושה את הכל והכל ברחמים.

 

"ועתה אל תעצבו ואל יחר בעינכם כי מכרתם אותי הנה כי למחיה שלחני אלוקים לפניכם" (מה,ה). יוסף הצדיק מלמד אותנו מה שידוע לכל אדם מאמין, שהכל, גם מה שנראה לנו רע, הכל לטובה!!!

 

אל תכעסו ואל תצטערו על מה שעשיתם הוא אומר לאחים, שהרי הנה עיניכם הרואות שמעז יצא מתוק "ולמחיה שלחני אלוקים לפניכם", והכל לטובה!

 

"ויאמר אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אותי מצרימה" (מה,ד)

 

דווקא בגלל שמכרתם אותי מצרימה, ועברתי מה שעברתי, כאלה יסורים, כאלה נסיונות קשים, בזכות זה הגעתי לאן שהגעתי. כשאדם, בתוך כל הנסיונות הקשים שהוא עובר הוא ממשיך לחפש את השם, לברוח אל השם, כשאדם עובר את הנסיונות של החיים באמונה שהכל מה' והכל לטובה, הוא מגיע לקשר הכי חזק עם ה'.

 

כל אדם עובר נסיונות בחיים שלו, אם במציאת זיווג, אם בפרנסה, אם בבנים, אם בשלום בית, אם בבריאות, כל מיני סוגים של נסיונות. ורק עם אמונה אפשר להחזיק מעמד בכל מה שעובר.

תאמין שהשם יודע מה שהוא עושה על כל אחד ואחד. תאמין שהוא עושה איתך את הטוב ביותר. אתה צריך להאמין באמונה שלמה שמפה תצמח הישועה שלך, דווקא בדרך הזו, דווקא על ידי הקשיים האלה, זה המסלול שהנשמה שלך צריכה לעבור כדי להגיע לתיקון שלה.

 

לעתיד לבוא , אחרי 120 שנה, הניגון יהיה: פה, כשלא ראיתי כלום, זה היה ה' , ושם כשהיה קשה, כשהיה ממש נורא ואיום, אך הנה זה היה ה' שהיה איתי, זה יהיה כזה עונג לשחזר הכל ולראות איך ה' היה אתנו גם ברגעים הכי קשים.

 

"ויהי ה' את יוסף ויהי איש מצליח" (לט,ב)

 

איך זה שיוסף כל כך הצליח? מה הסוד שלו? שם שמים שגור בפיו. בגלל ששם ה'  נמצא שגור על שפתיו כל הזמן, בגלל זה כל מה שהיה עושה, היה מצליח.

 

וזה מסר לכל אחד.  תכניס את הקב"ה לתוך החיים שלך. תאמין שהוא יכול לעזור לך. דבר איתו. זה גן עדן לחיות עם בורא עולם.

 

באנו לפה כדי להבין שיש בעל בית לעולם והוא קובע הכל ועושה הכל וכל מה שאנחנו זוכים לעשות, זה כי הוא נותן לנו כוח לעשות. זאת האמת. ההיפך מזה זה השקר של "כוחי ועוצם ידי..." כשאדם מבין את האמת הזאת, הוא מרבה  לפנות לה' ולבקש מה' שיעזור לו בכל דבר. אנחנו שוכחים, יוסף לא שכח. גם כשהיה 12 שנה בביתה האסורים וגם כשהיה 80 שנה מלך על כל מצרים הוא כל הזמן זוכר את ה' ומזכיר את ה'.

 

יש עוד סוד להצלחה של יוסף הצדיק. הוא לא רק מאמין שמה שה' עושה איתו זה טוב, הוא אומר את זה בקול, הוא שר ורוקד את זה. כאלה נסיונות שהוא עבר, כאלה דברים קשים, והוא כל הזמן שמח, כל הזמן רוקד ושר, כל הזמן מחובר.

 

אדם, כל שניה יש לו תקלה, כל שניה יש לו בעיה בחיים, וכל דבר שקורה הוא צריך להגיד גם זו לטובה ולהמשיך לשמוח. זה כזה נסיון עצום! הוא צריך כזו אמונה! עד כדי כך שרבי עקיבא היה צריך 22 שנה ללמוד מרבו, נחום איש גמזו את האמונה הזאת. אם אדם אומר על כל דבר גם זו לטובה, אז הוא יצא מכל היסורים שבעולם. יהודי זה מלשון הודיה, הוא תמיד מודה, הוא תמיד שר, מה שה' עושה זה טוב, ה' איתנו תמיד, ה' הולך איתנו, ה' לא יעזוב אותנו אף פעם. ברגע שאדם מבין שזה לטובה, ומתגבר לשיר, לרקוד, ולשמוח, הוא נותן כוח שמהדבר הזה דייקא יהיו לו ניסים.

 

אדם יכול לכעוס, להילחם, לרצות להפיל קירות, לחפש את השגיאות אצל השני, אך ברגע שהוא זוכר מי עשה לו את זה, הוא נירגע, הוא חוזר לעצמו, הוא מתחבר לאור הזה שנקרא "אין עוד מלבדו".

 

יוסף הצדיק, למרות כל מה שעשו לו אחיו, שהפשיטו את בגדיו מעליו, אטמו ליבם מבכיו ותחנוניו, השליכו אותו לבור מלא נחשים ועקרבים, הוא סולח. "אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אותי מצרימה". למה הוסיף" "אחיכם"? לא מספיק להגיד אני יוסף? אלא רצה לומר, למרות שמכרתם אותי מצרימה, אני נשאר אחיכם, אין בליבי שום תרעומת, שום כעס, שום שינאה.

 

כל מה שקורה לך, זה הכל ברצון השם יתברך. ככה השם רוצה, נקודה. אין מה להאשים, לא בני אדם אחרים וגם לא את עצמך. אתה נמצא עכשיו בנסיון של אמונה, אתה חייב להשליך את השכל

כי השכל מפיל אותך מהאמונה שהכל רצון ה'. השכל נותן לך כל מיני הסברים שמובילים לכעס, לצער, לייאוש, לנקמנות, להאשמה עצמית, אתה חייב להשליך את השכל הזה ולהתחזק באמונה שאין עוד מלבדו! הכל ברצון ה', והכל לטובתך.

 

אדם מתחזק באמונה, אז הרבה יותר קל לו עם בני אדם כי זה לא אשתו ולא השכן ולא החבר, זה הכל ה', זאת דרגה מאד גבוהה באמונה אך עם הרבה עבודה פנימית, ועם הרבה תפילות, אפשר לזכות. רבונו של עולם תעזור לי לזכור שהכל אתה עושה לי, שככה בדיוק אתה אוהב אותי, שזה מהאהבה שלך מה שקורה לי.

 

אדם בעולם הזה, עוברים עליו הרבה נסיונות. לא יעזור כלום. גם על הצדיקים הכי גדולים עבר ועבר. אז איך הם החזיקו מעמד והצליחו להגיע למעלות עצומות? הם התחזקו בזה שהשם תמיד אוהב אותם. שכל מה שהקב"ה עושה זה לטובה. גם כשיש ירידה, גם כשיש נפילה, גם כשיש קשיים, לא לאבד את האמונה שהשם אוהב אותנו! לפעמים הקב"ה לא נותן חיוך, כשהוא נותן חיוך זה הכי טוב אבל לפעמים הקב"ה לא מראה פנים שוחקות. אדם לא הולך לו כמו שהוא רוצה, אז אדם נשבר והוא מתרחק.

 

צריך לזכור שהניסיונות שאדם עובר בחייו הם הרחמים של ה', נסיון זה הזדמנות פז לתיקון והתעלות, זה קרש הקפיצה למדרגה הבאה. אין צמיחה רוחנית בלי עמידה בנסיונות. רק עם נסיונות זוכים לעלות במעלות רוחניות ולהתקרב אל ה'. לא קל לעמוד בנסיונות שעוברים על האדם בעבודת הבורא אבל אסור להתייאש. בסוף רואים שהכל, אבל הכל, היה לטובה, כמו בסיפור הבא:

 

מתנה חלומית

 

מספר ימים לפני ליל הסדר נסעתי להוריי היקרים, במטרה לסייע להם בעבודה הקשה של ניקוי החנות שלהם לפני חג הפסח. להוריי יש חנות קטנה שממנה הם מתפרנסים בקושי. תוך כדי עבודה, הטלפון של החנות מצלצל. אמי ענתה: "שלום" ולאחר מכן אמרה : "כן, עמית, אני בהחלט מזהה את הקול" , כדי להבין מי זה עמית, אני צריך לחזור חודש אחורה. מדובר באדם שנראה אמיד ביותר על פי לבושו. הוא הגיע לחנות, סוער, כאוב ונבוך מאד. הוא אמר לאמי: "תסלחי לי, גברת, אני בבעיה קשה, אני מהצפון וכמעט לא נשאר לי כסף לחזור. ממש לא נעים לי, כי אני אדם שלא חסר לו כלום וכעת נתקעתי בלי מזומנים ובלי כרטיס אשראי שנתתי לאשתי. לא נעים לי לומר לכם, אבל פשוט אין לי כסף לחזור הביתה. אני מסתובב כאן בערך חצי שעה ולא יודע למי לפנות, אתם נראים לי אנשים חמים וטובים, ואם תוכלו לתת לי סכום פעוט שיוחזר אליכם אשמח מאד". אמי שלפה מיד שטר של מאה שקל והודיעה לו כי היא נותנת לו את השטר במתנה ואין צורך להחזיר. הוא לא נרגע מהיחס החמים והמילים המרגיעות של אמי שהיא באמת אישה מיוחדת וטובת לב מאין כמוה ונענה לבקשתו של אבי להכין לו כוס קפה שחור.

 

התברר שיש לו שורה של צימרים במושבה מגדל. הוא סיפר שהוא תורם לישיבה ידועה בבני ברק ולנזקקים שונים. הוא נפרד מהם בחמימות, ציין שאין לו מילים להודות להם על העזרה ועל הדרך שהם עשו זאת. אמי ענתה לו שכל עם ישראל הם אחים וחברים, ואיש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק. "אם יהודי לא יסייע ליהודי בשעת מצוקה, אז במה הוא אח וחבר?" עמית התרגש מאד, אמר שהוא אינו מאמין שיש בעולם שלנו אנשים כאלה. "אני מבטיח לך שאחזיר לכם על הטובה שלכם פי כמה וכמה. את עוד לא מכירה אותי". וכך נפרד בפה מלא מחמאות ותשבחות. חודש לאחר מכן, בדיוק כשאני בחנות, מתקשר עמית. "את זוכרת שהייתי אצלכם לפני חודש?" "ודאי שאני זוכרת", אמרה אמי, "אני מקוה שהגעת בשלום". ומה אומר עמית אם לא כך: "אני נמצא כעת בקניון בפתח תקווה ורציתי לפגוש אתכם כאן כדי לומר לכם חג שמח ולהודות לכם על החסד הגדול". אמי אמרה לו: "עזוב, זה בסדר, יהודי בצרה, עוזרים לו, זהו". אבל עמית התעקש: "תראי , גברת, זה לא משהו לוויכוח בכלל. כל החודש חיכיתי לרגע הזה. אשתי ואמי יכעסו עליי אם אני חוזר בלי להשיב לכם על הטובה הזו. "אני נמצא כאן בחנות גדולה של מוצרי חשמל, כמו שסיפרתי לך יש לי עשרה צימרים גדולים בצפון, לאחרונה קניתי עוד חמישה ופה אני עורך את כל הקניות הקשורות במוצרי חשמל, מקררים, מזגנים, מקפיאים, מיקרוגלים קומקומים חשמליים. בגלל הקנייה הגדולה אני צובר אלפי נקודות ואין לי מה לעשות בהן, אני רוצה לתת לכם מזגן לחנות. שמתי לב שיש שם מזגן ממש עתיק ואני בטוח שהוא אינו מצליח לקרר, אני חושב שמזגן גדול וחדש יהפוך את החיים שלכם לנעימים יותר גם מי יודע, אולי יביא עוד לקוחות..."

 

הוא הודיע לה שהביא אתו מהצפון ארגז תפוחים משובחים, תאנים, וגם ארגז קטן של שמן זית זך לכבוד החג. "זו מתנה ממני ומרעייתי, כי לעולם לא אשכח את הטובה שעשיתם לי". עמית ביקש מאמי לשלוח מיד משהו לקניון כדי לקבל את המזגן. הוא אמר שהוא נמצא עם משאית ופועלים ורוצה לסיים את העניין עוד היום. אמי העבירה אליי את השפורפרת.

הוא שאל אותי מי אני. אמרתי שאני הבן של נעמי. הוא החל לשבח אותה: "יש לך אמא מיוחדת, צדיקה, עם לב רחב, היא עזרה לי בשעות הקשות". ואז סיפר לי את הסיפור, אף שידעתי אותו על פה, וכשניסיתי להמעיט חשיבות המעשה אמר: "תבין, אדם שיש לו כסף, הבושה הכי גדולה זה לבקש כסף. שלא תדע לעולם", ואז שאל:" במה אתה עובד?" עניתי לו זכיתי להיות אברך ומוסר שיעורים. "אתה אברך", אמר, אם כך, אני בטוח שגם אתה צריך משהו". עניתי לו : "לא, יש לי כל מה שאני צריך". עמית החל להתחנן בפניי: תראה, יש לי ניקוד גדול שאחרי החג פשוט יימחק. תגיד את האמת, אתה צריך מזגן? אחרי שהפציר בי ודחק אותי לקיר, הודיתי כי בדירה שאני מתגורר יש מזגן ישן ומרעיש מאד. לא הספקתי לסיים את דבריי, והוא צעק: קיבלת מזגן תדיראן חדש 4 כ"ס, וההתקנה היום. ההתקנה על חשבוני, חייבים להתקין היום, אחרי פסח מגיע הקיץ ולא יהיה לי ביקור של ההתקנה, כולם תפוסים. קח מונית על חשבוני, תגיע לקניון בפתח תקווה, וכשאתה תגיע תתקשר, אארגן לך הובלה והתקנה". הגענו במונית, אבי, אמי, ואני, לפני שווידאתי אצל הוריי שנתנו את מאה השקלים במתנה ולא בהלוואה. אחרת, זוהי הייתה שאלה של "ריבית".

 

בשערי הקניון התקשרנו למספר של עמית. הוא אמר שיצא עם המשאית לקנות מרצפות, אך השאיר אחד מהפועלים. כן, פגשנו באדם בשם איתי שהיה אדיב מאד ואמר שהבוס שלו מדבר עלינו טובות ושהוא ייתן לנו את הנשמה. לאחר מכן הסתובבנו אתו שם והצבענו על המזגנים שאנחנו מעוניינים בהם.

אבי התחיל לומר לו דבר תורה, אך הוא אמר לאבא שלי: "תשמע , אדוני, אולי תמסור לי את דברי התורה אחר כך, אנחנו צריכים להזדרז כי ערב חג ואנחנו חייבים לעוף לצפון."

בחרנו את המזגנים, איתי אמר: "תשאירו הכל בשבילי, הם יגיעו אליכם בהובלה ישר הביתה וההתקנה תהיה מחר". איתי הוסיף שההובלה תעלה 800 שקל וניסה להתקשר לבוס שלו, עמית. הוא היה נבוך מאד, כי לא היו לו 800 שקלים. בסוף אבי השיג את עמית והוא אמר: "תגיד לאיתי שישלם את ההובלה ואני אתן לו", אבל איתי אמר שאין לו גרוש. "אין בעיה", אמר עמית לאבי, "תן לו 800 שקל. תחכו שם. הוא יארגן את ההובלה ואני מגיע בתוך חצי שעה ואשלם לך".

אבי הוציא 800 שקל מזומן ונתן לאיתי. איתי רשם את הכתובת שלנו ואת כל הפרטים ואמר: "תחכו לעמית, הוא מאד ישמח לראות אתכם פנים אל פנים". ישבנו וחיכינו שם על ספסל. אמי הייתה בעננים. אמרה לי: "זה ממש חלום, כמו סרט ורוד, לא מציאותי ממש. לא מאמינה שיש אנשים כאלה, תאמין לי, עשיתי זאת ממש לשם שמים בלי לצפות לשום תגמול". ורק אבא שלי שתק. הבנתי אותו. אבא שלי הוא חשדן גדול. הוא כל הזמן לא האמין לעמית, וכעת ראה שהחשדנות שלו הייתה לשווא.

חצי שעה עברה. עמית עדיין לא הגיע. אבי רצה להתקשר, אך אמי אמרה לו: "לא יפה, מותר לו לאחר כמה דקות". ארבעים דקות, שעה. אבי החליט להתקשר למספר. במקום צליל ענה קול: "המספר שחייגת אליו אינו מחובר". אמרתי לו: "אבא, חכה, זה לא יכול להיות, תן לי לנסות". ניסיתי מהסלולארי שלי, וכששמעתי פעם ופעמיים שהמספר אינו מחובר, הבנתי שפשוט עבדו עלינו. אמי התמימה והצדיקה הסתכלה עלינו, ולאט לאט הבינה מה שמוחה וגם מוחי סירבו להאמין. אמרתי לאמי: "אמא, ישנם אנשים משונים בעולם, שמציגים עצמם כצדיקים אבל מסתבר שהם נוכלים". "אולי קרה משהו?" שאלה אמי.

השאלה התמימה הזו כנראה עשתה משהו לאבא שלי, והוא התחיל לצחוק צחוק מתגלגל, מעולם לא ראיתיו צוחק כך. אבי הוא איש שתקן, לא מוציא מילה מיותרת מהפה, טיפוס חשדן, כבר אמרתי.

הוא צחק צחוק בלתי נשלט שגרם לאנשים מסביב להיסחף אחריו. הם לא ידעו מדוע, אבל מספיק לראות בן אדם צוחק כל כך חזק כדי לצחוק אתו.

נסענו הביתה. אבי ישב קדימה עם מצב רוח של פורים, ואמי ואני מאחור עם פנים של תשעה באב. אמי שאלה :"רגע, אז כעת אנחנו צריכים להזמין ולשלם עוד 800 שקל על הובלה למזגנים?" ואבי שוב פרץ בצחוק בלתי נשלט והסביר לה שלא תבוא שום הובלה ולא הולך להיות מזגן חדש בחנות, ודאי שלא שניים, והעמית הזה פשוט נוכל שכנראה עשה סיבוב על איזה עשרה אנשים. ואמי שאלה: "אבל משתלם לו להזמין משאית ומוצרים רק בשביל לגנוב מאיתו 800 שקל?" ואבי צוחק ומסביר לה שאין משאית ואין מוצרים ואין צימרים והוא לא גר במגדל, אלא כאן בסביבה, והוא בסך הכל נוכל קטן שסיפר סיפור לפני חודש וקיבל עליו מאה שקל וכעת סיפור ארוך קצת יותר וקיבל עליו 800 שקל.

אמי לא הבינה מה מצחיק אותו. העניין הזה פגע בה מאד. זה בכלל לא היה 800 שקל, אלא הפגיעה הנוראה בתמימות שלה, באמון שלה באדם, זה פגע בה יותר מגניבה של עשרות אלפי דולרים.

הרגשתי שאני ממש צריך לנחם אותה. "נסתרות הן דרכי הקל", אמרתי . "כל מה שעביד רחמנא לטב עביד. כפי שאומר האר"י ז"ל, יכול להיות שבגלגול שעבר היה לנו דין ודברים עם אותו אדם וכעת פרעו את חובו".

ירדנו מהמונית, אבי שילם בשמחה, לא משהו שקורה לו ביום יום ועשינו את דרכנו לחנות. הוא ספק הלך, ספק רקד בצעדי מחול, ואמי הייתה שבורה לגמרי. כשהגענו לחנות, העזתי לשאול את אבי בשיא הכבוד ובעדינות: "אבא, לשמחה מה זו עושה?" אבי אמר: "תיכנס לחנות ותבין". הוא פתח את החנות, נעמד מאחורי הדלפק, ואמי ואני המתנו למוצא פיו.

"תראה", אמר, "אתה יודע שאני אדם חשדן. ברגע שבן אדם שנראה כל כך אמיד סיפר סיפור שנשאר בלי כסף כבר חשדתי. לאנשים עשירים יש מספיק כסף אפילו בשביל לנסוע חינם, אבל לא רציתי לפגוע בתמימותה של אמא, לכן הנחתי לה לתרום לו מאה שקל. כשהוא התקשר שוב, החשדנות שלי גברה. החלטתי לנהוג במנהג כבדהו וחשדהו". אבל נראה לי שבסוף גם אתה נפלת בפח, כי הכסף שנתת לו היה יותר בכיוון של 'כבדהו'. לאן נעלם ה-'חשדהו'? אמרתי לאבי. "לא, בני היקר", השיב אבי, "דווקא הכסף הזה היה גם 'כבדהו' וגם חשדהו'. אבי ניגש אל הקופה הרושמת העתיקה והכבדה, ואמר: "אתה זוכר מה אני מניח פה?" ודאי שזכרתי. האזור שבו ממוקמת החנות של הוריי הוא אזור שהאוכלוסיה שלו מורכבת מעובדים זרים שרובם שוהים בלתי חוקיים. מפעם לפעם משלמים לאבי בשטר שמתברר כמזויף. ברוב הפעמים הוא עולה על זה, אך קורה שהוא נופל בפח. את השטרות המזויפים הוא אוסף מתחת לקופה הרושמת. "לפני שעזבנו , לקחתי את החבילה של ניירות משם". אומר אבי, "וכשהבחור ביקש כסף ל'הובלה'. אמרתי לעצמי :'אתן לו מאותם ניירות, והיה אם תהייה אכן הובלה, אתן למוביל 800 שקל ואודיע לו שה800 שברשותו מזויפים, ואם לא תהיה הובלה נתתי כמה ניירות שממילא אין לי מה לעשות איתם, בתקווה שהנוכל הזה יסתבך עם הכסף המזויף ויגלה שלא אותי הוא סידר אלא את עצמו". זה הסיפור על נוכל ערמומי, על אמא תמימה ובעלת חסד, ועל אבא שיודע גם לכבד וגם לחשוד... (חיים ולדר, אנשים מספרים על עצמם 6).

תפילה

רבונו של עולם

תעזור לי להכניס אותך לתוך החיים שלי, לתוך כל דבר ודבר שקורה לי ועובר עלי. שאני אזכור תמיד שקודם כל פונים אליך, שזה הדבר העיקרי, הכי חשוב. וגם אם פונים ומבקשים עזרה מאחרים, לזכור שהכל מתחיל וניגמר בך. כי אני שוכח אותך ותולה את ההצלחה שלי בכשרונות שלי, ברצון הטוב של אחרים לעזור לי, ובכל מיני דברים אחרים.

 

תעזור לי אבא לזכור אותך כל רגע ורגע, להרים את הראש אליך בכל עניין שעובר עלי ולבקש שתעזור לי כי אני יודע שרק אתה יכול לעזור, ושאין דבר שאתה לא יכול לתת לי.

רבונו של עולם, אני כל כך רוצה לקיים את המשפט שאומרים בשם הרבי מקוצק, שהקב"ה נמצא איפה שמכניסים אותו.

תעזור לי שאני אכניס אותך לכל מקום ומקום בחיים שלי, למשל כשמישהו מבני המשפחה חולה ח"ו, לפני שמרימים טלפון לקופ"ח לבדוק אם יש רופא, להרים "טלפון" אליך אבא ולבקש שתעזור. זה לא חייב להיות תפילה ארוכה כי אין לנו תמיד זמן וכוח לתפילות ארוכות. העיקר לזכור שהכל ממך אבא. ואז, כשהולכים לרופא, אתה איתנו, כי הכנסנו אותך לתוך העניין הזה.

רבונו של עולם, תעזור לי להכניס אותך לתוך החיים שלי ולזכור שהכל אתה יכול לתת לי, ששום דבר לא קשה לך, אם רק אזכור אותך כל רגע ורגע, אפנה אליך בכל עניין ועניין ויהיה לי בטחון מלא שהכל אתה יכול ורוצה לתת לי.

שבת שלום

הרב מנחם אזולאי


להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה