"וְעַתָּה לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי הָאֱלֹקִים" (בראשית מה, ח)

במהלך ההיסטורי של עם ישראל אנו מבחינים בשני מישורים: מישור הבחירה האנושי, ומישור הגזירה האלוקית.

כלל זה אנו מוצאים אף במערכת יחסי יוסף ואחיו: במישור הבחירה האנושי, יש כאן סכסוך בין אחים. צפוי היה, שבמצב יחסים זה, לא יעלה יעקב אבינו על דעתו לשלוח את יוסף לחפש את אחיו. יוסף עצמו היה צריך לסרב למלא שליחות זו, אך במציאות התרחשו הדברים אחרת.

אין אנו יודעים מה חשב יוסף מיד לאחר מכירתו, אך התהפוכות שעבר יוסף ממכירתו לעבד עד להיותו מושל מצרים - כל אלו הביאו לקביעתו הוודאית של יוסף: "וְעַתָּה לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי הָאֱלֹקִים" - ירידתו למצרים אינה פרי תכנון אנושי, אלא מהלך בתכנית אלוקית כוללת, שלפעולה האנושית אין שליטה עליה.

גם יעקב אבינו לא קרא נכון את המאורעות, וכאשר בניו אמרו לו שמושל מצרים מבקש לראות את בנימין, הוא מתפרץ אל בניו בתלונה: "לָמָה הֲרֵעֹתֶם לִי", דרשו על כך חז"ל במדרש (ב"ר פר' צ"א): "מעולם לא אמר יעקב אבינו דבר של בטלה, אלא כאן. אמר הקב"ה: אני עוסק להמליך את בנו במצרים, והוא אומר: למה הרעותם לי? זהו שכתוב (ישעיה מ, כז): נִסְתְּרָה דַרְכִּי מֵה' ".

כתב הרמב"ן (בראשית יב, ו): "אומר לך כלל תבין אותו בכל הפרשיות הבאות בעניין אברהם יצחק ויעקב, והוא ענין גדול הזכירוהו רבותינו בדרך קצרה ואמרו: כל מה שאירע לאבות סימן לבנים... וכולם באים ללמד על העתיד".

כיעקב אבינו בשעתו, כך מגלים לנו חז"ל שיתרחש לעתיד לבוא, גם אז לא ידע עם ישראל לקרוא נכון את המאורעות שיתחרשו בעולם (ילקוט שמעוני ישעיהו ס'): "כי מלכי אומות העולם מתגרים זה בזה, מלך פרס מתגרה במלך ערבי, והולך מלך ערבי ליטול עצה מארם, וחוזר מלך פרס ומחריב את כל העולם, וכל אומות העולם מתרעשים ומתבהלים ונופלים על פניהם... וישראל מתרעשים ומתבהלים ואומרים להיכן נבוא ונלך, להיכן נבוא ונלך, ואומר להם הקב"ה: בני, אל תתייראו, כל מה שעשיתי לא עשיתי אלא בשבילכם, מפני מה אתם מתייראים, אל תיראו הגיע זמן גאולתכם, ולא כגאולה ראשונה גאולה אחרונה, כי גאולה ראשונה היה לכם צער ושעבוד מלכויות אחריה, אבל גאולה אחרונה אין לכם צער ושעבוד מלכויות אחריה".

הרב יעקב פילבר