עיונים לשוניים - פרשת תולדות: ורב יעבוד צעיר, המילית "את"
נכתב על ידי איתיאל, 24/11/2019
"ורב יעבוד צעיר".
דו משמעות היא תופעה של משפט שיתכנו בו שתי הבנות שונות.
ניתן להבחין בין דו-משמעות מילונית, לבין דו-משמעות תחבירית.
בדו-משמעות מילונית ישנה מילה שלה שני פירושים שונים.
לדוגמה: הם שוחחו על גג הבית.
המילה "על" יכולה להתפרש כתיאור מקום או כתיאור נושא.
במקרה כזה ניתן להשתמש במילים נרדפות חד-משמעיות שיפתרו את הבלבול, כגון:
* הם התווכחו על גבי גג הבית.
* הם התווכחו אודות גג הבית.
בדו-משמעות תחבירית המילים ברורות, הבעיה היא ההקשר התחבירי. על מי מדובר? למי / מה מיוחסת הפעולה? מי הנושא ומה הנשוא וכדומה.
במקרים כאלה יוכלו לעזור: הוספת מילות קישור או שינוי סדר המילים במשפט.
במשפט "ורב יעבוד צעיר" יש דו-משמעות בשל חסרון המילית "את" הבאה לפני מושא.
לפיכך ניתן לפרש "ורב יעבוד את הצעיר" (הפירוש ההגיוני יותר מבחינה תכנית) או "ואת הרב יעבוד צעיר".
מעניין כי המדרש אומר: "זכה - יעבוד. לא זכה - ייעבד". מעבר לדרשה מצורת הכתיב החסר, ניתן לבאר שמשמעות המדרש יוצאת גם מהבעיה התחבירית שבפסוק.
על פי פירוש זה נוכל להבין מדוע אהב יצחק את עשיו למרות הנבואה שקיבלה רבקה (בהנחה שרבקה סיפרה עליה ליצחק). יצחק פירש את הנבואה "ו(את ה)רב יעבוד צעיר", בעוד רבקה פירשה "ורב יעבוד (את) הצעיר".
לכאורה, סדר המילים במשפט אמור לעזור לנו להבין את התפקיד התחבירי של כל מילה, אך זה רק במנהג ימינו המושפע משפות אירופאיות, בהם הסדר כמעט קבוע: נושא, נשוא, מושא. אך בתנ"ך הסדר אינו קבוע (ועמדנו בפעמים קודמות על כך), ולכן למילה "את" חשיבות רבה.
כך גם בפסוק "אבנים שחקו המים" - אם ננתח לפי המקובל בימינו יצא שהאבנים (נושא) שחקו את המים, דבר שהוא כמובן בלתי אפשרי, שכן מים אינם חומר מוצק הניתן לשחיקה. אלא כוונת הפסוק: "את האבנים שחקו המים" - המים טפטפו בקביעות על גבי האבנים ולאט לאט שחקו אותם.
גם כאן, הוספת המילית "את" פותרת את חוסר הבהירות.
דוד בן גוריון, ראש הממשלה הראשון, סבר שנכון להשמיט את המילית "את", וכך אכן היה מדבר, והשפיע רבות גם על העיתונות באותה תקופה. לדבריו המילית מיותרת, וניתן להסתדר גם בלעדיה. הוא הביא כראיה שהתנ"ך עצמו משמיט את המילה פעמים רבות. כמו כן, העובדה שרבי עקיבא היה דורש כל "את" שבמקרא מעידה על כך שלדעתו המילה מיותרת ובאה לחדש מעבר למשמעות הדקדוקית.
למולו יצא חוצץ הבלשן יצחק אבינרי, שטען שהמילה הכרחית פעמים רבות להבנה של המשפט, כמו בדוגמה שהבאנו. הוא הביא דוגמות מהעיתונות, כמו "ועדת ההסתדרות שמינתה הממשלה" - האם הממשלה מינתה את הוועדה או שהוועדה מינתה את הממשלה?
אבינרי שיער שמדובר ב"יצר הפרסום" של פוליטיקאים שהניע את בן גוריון להתעקש על חידושו המוזר. למזלנו המילה "את" לא נכחדה והיא כיום בשימוש הציבור באופן סדיר.
שימוש נוסף למילה "את" הוא במובן "עם". כך בפסוק "את יעקב, איש וביתו באו" - הכוונה "עם יעקב". שימוש זה לא שרד בעברית המודרנית, אלא רק בצורת היחס: אִתי, אִתך, אִתנו = עִמי, עִמך, עִמנו.
שימוש יחיד שנעשה במשמעות זו הוא בשמות עסק של שותפים: כהן את לוי. שימוש זה נעשה בהשפעת שפות לטיניות, בהם המילית et פירושה גם כן "עם".
מעשייה משעשעת מספרת על שני מסעדנים ערבים שפתחו מסעדה, וקראו לה "אחמד את סלים". ללקוחות שסיימו לסעוד במסעדה חילקו דיבקית (סטיקר) ועליה הכיתוב: "אכלתי במסעדת אחמד את סלים"...
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
