בס''ד  פרשת חיי שרה: מה קודם, לימוד תורה או חתונה?

פתיחה

בפרשת השבוע שולח אברהם אבינו את עבדו אליעזר, למצוא אשה ליצחק. מאז ומתמיד נודעה החשיבות העצומה של לימוד התורה, עד כדי כך שחז''ל בירושלמי (חגיגה א, ז) דרשו, שהקב''ה ויתר לעם ישראל על העבודה הזרה שהם עבדו, אבל לא ויתר להם על עוון ביטול תורה (ועיין עוד בשערי תשובה א, ח). גם יצחק אבינו למד תורה כפי שאומרת הגמרא במסכת יומא (כח ע''ב):

''אברהם אבינו זקן ויושב בישיבה היה, שנאמר ואברהם זקן בא בימים, יצחק אבינו זקן ויושב בישיבה היה שנאמר ויהי כי זקן יצחק, יעקב אבינו זקן ויושב בישיבה היה, שנאמר ועיני ישראל כבדו מזקן''.

לאחר הנישואין, מסתמא יצחק אבינו היה צריך למעט בלימוד התורה שלו, בעקבות כך נעסוק הפעם ביחס בין נשיאת אשה לבין לימוד תורה. האם אדם שלומד תורה חייב להתחתן? לכאורה אם מדובר במצווה כל כך גדולה כפי שראינו, יש מקום לומר שעדיף להמשיך ללמוד, ויצחק לא היה צריך להתחתן. במידה ואכן יש חובה להתחתן, יש לבדוק, עד איזה גיל מותר לאחר את זמן  הנישואין.

1. לימוד תורה כנגד נשיאת אשה

הגמרא במסכת קידושין (כט ע''ב) דנה מה עדיף, ללמוד תורה ורק אז להתחתן, או קודם להתחתן ורק אז ללמוד תורה.  ולמסקנה מביאה מחלוקת בשאלה זו בין רב יוחנן לשמואל:

רב יהודה פוסק בשם שמואל, שעדיף שאדם קודם כל יתחתן ואחר כך ילמד, כדי שילמד תורה בטהרה (האיכות גוברת על הכמות). ר' יוחנן דוחה את דבריו, שהרי כאשר אדם מתחתן הוא צריך להביא פרנסה לביתו, טרוד עם הילדים וכו', והוא לא יוכל ללמוד תורה כראוי, לכן עדיף שקודם כל ישקע בלימוד תורה, ורק אז יתחתן (הכמות גוברת על האיכות), ובלשון הגמרא:

''תנו רבנן: ללמוד תורה ולישא אשה - ילמוד תורה ואחר כך יישא אישה, ואם אי אפשר לו בלא אישה - יישא אישה ואחר כך ילמוד תורה. אמר רב יהודה אמר שמואל, הלכה: נושא אישה ואחר כך ילמוד תורה. רבי יוחנן אמר: ריחיים בצווארו ויעסוק בתורה?''

בסוף הדיון הגמרא מכריעה שלמעשה הם אינם חולקים, וכל אמורא דיבר על אזור שונה. אמורא אחד דיבר על התלמידים שבבבל, ואמורא שני דיבר על התלמידים שבארץ ישראל. נחלקו הראשונים בהתאמת האזורים לאמוראים: האם כוונת הגמרא שבני ארץ ישראל צריכים להתחתן ואחר כך ללמוד, או שמא בני בבל הם אלו שצריכים להתחתן ורק אז ללמוד.

מחלוקת הראשונים

א. רש''י (ד''ה האן לן) פירש, שעדיף שבני בבל קודם יתחתנו ורק אז ילמדו, ואילו בני ארץ ישראל ילמדו ורק אז יתחתנו. מדוע?                        

הוא מסביר, שבני בבל היו הולכים ללמוד בארץ ישראל ומשאירים את האישה בבבל, לכן גם אם הם היו מתחתנים, צרכי הבית לא היו מוטלים עליהם והם היו יכולים לשקוע בלימוד תורה. לכן עדיף שיתחתנו קודם ויהיו בלי הרהורי עבירה. לעומתם, בני ארץ ישראל היו נשארים ללמוד בארץ ישראל, ומכיוון שהיו קרובים לבית, צרכי הבית היו מוטלים עליהם והדבר היה מונע מהם ללמוד, לכן עדיף שקודם ילמדו תורה ורק אחר כך יתחתנו. ובלשונו:

''בני בבל היו הולכין וגורסין משניות התנאים בארץ ישראל, ומתוך שלומדים חוץ למקומם אין צרכי הבית מוטלים עליו, (לכן עדיף שיהיה) נושא אשה דהוה בלא הרהור ואחר כך הולך ולומד תורה. בני ארץ ישראל הלומדים במקומם אם נושא אשה יהיו צרכי הבית מוטלין עליו ויבטלוהו (לכן עדיף שקודם ילמדו תורה).''

ב. רבינו תם (תוספות ד''ה הא לן) הקשה על פירוש רש''י. הרי אם יעזבו בני בבל את נשותיהם בבבל וילכו ללמוד תורה בארץ ישראל, לא תיפטר בעיית הרהורי העבירה, שהרי הם אינם חיים בביתם עם נשותיהם[1]! עוד הקשה רבינו תם, שגם אם נאמר שאין לבני בבל הרהורי עבירה, אחרי הכל הם צריכים לדאוג לפרנסת ביתם גם אם הם רחוקים, דבר שיפריע להם בלימודם.

בעקבות שתי הקושיות הללו, פירש ר"ת שלא כרש''י. לשיטתו בני בבל עדיף שיעסקו קודם בתורה, ואז יתחתנו, משום שהם צריכים ללכת ללמוד בארץ ישראל, ואם הם יתחתנו  לא יוכלו ללכת ללמוד ולהשאיר את האישה בבית בבבל. ואילו בני ארץ ישראל, מכיוון שהם לומדים ליד הבית, ואינם זונחים את נשותיהם, הם יכולים להתחתן ואז ללמוד תורה, וכן כתב הריטב''א (ד''ה ויש).

אמנם עדיין קשה, שהרי גם אם בני ארץ ישראל לומדים ליד הבית, עדיין הם יהיו טרודים בפרנסה! מוסיף רבינו תם, שבני בבל היו עניים, לכן כאשר היו מתחתנים הם היו צריכים לצאת לעבוד, ואז יהיו ריחיים בצווארם והם לא יוכלו ללמוד תורה, לכן עדיף שקודם ילמדו ואז יתחתנו. ואילו בני ארץ ישראל היו עשירים, לכן גם אחרי החתונה יוכלו להמשיך ללמוד תורה.

ג. הר''ן (יב ע''א בדה''ר ד''ה הא לן) הלך בשיטת רש''י, שעדיף שבני בבל יתחתנו תחילה, ובני ארץ ישראל ילמדו תחילה, אבל מטעם אחר. הוא כתב שנשותיהם של בני בבל היו עוסקות במלאכת הבית, ומתוך כך היה לבעלים זמן ללמוד תורה, לכן עדיף שיתחתנו וילמדו תורה בטהרה. לעומת זאת, נשותיהם של בני ארץ ישראל היו ''מעונגות ואוכלות ואינן עושות (מלאכה)'', לכן עדיף שקודם ישקעו בלימוד תורה, ורק אחר כך יתחתנו.

2. גיל הנישואין

באיזה גיל צריך להתחתן? אמנם המשנה במסכת אבות (ה ,כא) כותבת, 'שבן שמונה עשרה לחופה', אבל הגמרא מביאה סיפור על רב חסדא שהתחתן כבר בגיל שש עשרה, ואמר שאם היה יכול הוא היה מתחתן כבר בגיל ארבע עשרה. עוד מוסיפה הגמרא, שאפשר להתעכב עד גיל עשרים ולא יותר (וכמובן שמי שמנסה ולא מצליח, אין בידו עוון), וכך פסק השולחן ערוך (אבה''ע א, ג)

''מצוה על כל אדם שיישא אשה בן שמונה עשרה, והמקדים לישא בן שלוש עשרה, מצוה מן המובחר, אבל קודם גיל שלוש עשרה לא יישא... ובשום ענין לא יעבור מעשרים שנה בלא אשה''.

כיום הזמנים השתנו, ורבים הפוסקים האומרים שמותר להתחתן מאוחר יותר, ולא חייבים להתחתן בגיל עשרים, אך מכיוון שאנו עוסקים ביחס שבין לימוד תורה לבין חתונה, נתמקד בשאלה עד מתי לאדם הלומד תורה מותר לדחות את החתונה.

בן עזאי

כפי שאמרנו לעיל, על פי דין הגמרא כל אדם צריך להתחתן עד גיל עשרים. הגמרא ביבמות (סג ע''ב) מביאה את דברי בן עזאי  הכותב, שכל אדם צריך להתחתן ולהביא ילדים, ומי שלא מתחתן, כאילו שופך דמים. חבריו מקשים עליו, שהרי הוא בעצמו לא התחתן! אם כן כיצד הוא דורש מהם להתחתן ולהוליד ילדים?! הגמרא מביאה את תירוצו של בן עזאי:

''בן עזאי אומר: (מי שלא מתחתן) כאילו שופך דמים וממעט הדמות, שנאמר: ואתם פרו ורבו. אמרו לו לבן עזאי: יש נאה דורש ונאה מקיים, נאה מקיים ואין נאה דורש, ואתה נאה דורש ואין נאה מקיים (שהרי לא התחתנת)! אמר להן בן עזאי: ומה אעשה, שנפשי חשקה בתורה, אפשר לעולם שיתקיים על ידי אחרים (ועיין הערה[2]).''

בן עזאי מתרץ, ששאר אנשי העולם יכולים להוליד ילדים, ולא צריך אותו. תשובתו לכאורה תמוהה, שהרי הגמרא (מו''ק ט ע''ב) פוסקת, שכל מצווה שלא יכולה להתקיים על ידי אחרים, צריך להפסיק בלימוד ולעשותה. למשל, צריך להניח תפילין, מכיוון שאי אפשר להניח תפילין בשביל הלומד. גם מצוות פריה ורביה מוטלת על האדם באופן אישי בלי קשר למעשי העולם! נאמרו באחרונים מספר תירוצים:

א. הקובץ שיעורים תירץ (ח''ב סי' יט), שבן עזאי היה דבוק כל כך בתורה ולא יכול היה להפסיק מלימודו, עד שהוא נחשב אנוס, ואנוס פטור מכל המצוות, וכמובן גם ממצוות נשיאת אשה והולדת ילדים. בדומה לכך כתב ערוך השולחן (אבה''ע א, ד), שאפשר שבן עזאי הרגיש, שאם הוא היה פורש מהתורה, הוא היה מת, לכן הוא היה פטור ממצוות נשיאת אשה.

ב. תירוץ שונה הביא שולחן ערוך הרב (קונטרס אחרון פרק ג'). הוא תירץ, שהגמרא במועד קטן, שחייבה אדם להפסיק מלימודו בשביל מצווה שאינה יכולה להתקיים על ידי אחרים, מתייחסת רק למצוות שלא נמשכות זמן רב (למשל נטילת לולב), מצוות כאלה לא גורמות לשכחת עיקרי התורה, ולכן צריך להפסיק בלימוד כדי לקיימן. לאחר שאדם מתחתן לעומת זאת, הוא צריך ללכת לפרנס את ביתו, דבר שמונע לימוד בצורה משמעותית ועלול לגרום לשכחת התורה, משום כך היה מותר לבן עזאי לא התחתן (ועיין בציץ אליעזר ד, טז).

להלכה

האם דברי בן עזאי נפסקו להלכה, ואדם יכול לשבת ללמוד תורה כל חייו ולא להתחתן? נחלקו בכך הראשונים:

א. הרמב''ם פסק (אישות טו א – ב), שאדם רגיל צריך להתחתן עד גיל עשרים, במידה והוא לומד תורה מותר לו לאחר את גיל הנישואין ליותר מכך, ו''מי שחשקה נפשו בתורה תמיד, ושגה בה כבן עזאי ונדבק בה כל ימיו ולא נשא אשה אין בידו עוון, והוא שלא יהיה יצרו מתגבר עליו''. לכן לפי שיטתו, גם היום לכל אדם שדבק בתורה מותר לא להתחתן.

הט''ז (אבה''ע א, ס''ק ו) דייק מכך שהרמב''ם כתב שמי שעושה כבן עזאי 'אין בידו עוון', שלכתחילה אין לעשות כן וצריך להתחתן בשלב כלשהו. שולחן ערוך הרב (קונטרס אחרון פרק ג') חלק על דבריו וכתב, שכל אדם שדבק בתורה כבן עזאי, מותר לו לכתחילה לא להתחתן כלל (בתנאי שאין לו הרהורי עבירה), ובלשונו:

''ליכא איסורא (= אין איסור) כלל אם חפץ ללמוד תורה כל ימיו ולא לישא אישה כלל כבן עזאי... כדמשמע מסתימת לשון הרמב"ם הלכות אישות פרק ט"ו שכל אדם שחפץ לעשות כבן עזאי אין בידו עוון.''

ב. הרא''ש (קידושין א, מב) חלק על דברי הרמב''ם. הוא סבר שבן עזאי הוא דעת יחיד וכל חבריו חולקים עליו וסוברים שיש חובה להתחתן. מכיוון שלא נפסקה הלכה כבן עזאי, יש חובה על כל אדם להתחתן, וכן משמע מהרי''ף שלא הביא את דברי בן עזאי.

ג. כיוון שלישי מופיע בריטב''א בשם בעלי התוספות (סג ע''ב ד''ה מה אעשה). הם סוברים, שבעיקרון נפסקה ההלכה כבן עזאי, שכל אדם שמסוגל לחיות ללא הרהורי עבירה יכול ללמוד תורה ולא להתחתן, אלא ''שאין בדורות הללו מי שיכול להיות כבן עזאי'', כך שלמעשה לפי שיטתם, יש חובה על כל אדם להתחתן, וכן כתב ערוך השולחן (אבה''ע א, יד).  

כמה אפשר לדחות

כפי שכתב הרמב''ם, כל אדם שלומד תורה, גם אם הוא לא בוחר להיות כבן עזאי וללמוד כל חייו, יכול שלא כאדם רגיל לאחר את גיל נישואיו יותר מגיל עשרים, עד איזה גיל מותר לו לאחר את נישואיו? נחלקו בכך האחרונים:

1. היש''ש (קידושין א, נז)  כתב, שעד סוף גיל עשרים וארבע מותר לדחות, וכן כתב גם החפץ חיים (ספר מצוות קצר מצווה מג). ראייה לדבריהם הביאו מדברי הגמרא בקידושין (ל ע''א) הכותבת, שאב חייב לחנך את בנו מקסימום עד גיל עשרים וארבע. מוכח, שזה הגיל המקסימלי בו אדם יכול לדחות הנישואין ולהפוך לעצמאי (ועיין בסוף דברי היש''ש).

2. ערוך השולחן (יו''ד רמו, יב) והבית שמואל (שם, ס''ק ה) כתבו, שמדברי הרמב''ם עולה שאין קצבה לדבר, וכל עוד אדם מרגיש שהוא מסוגל ללמוד בלי שהרהורי עבירה או ענייני פרנסה יפריעו לו - מותר לו להמשיך ללמוד. בשלב בו הוא מרגיש שכבר זה מעבר לכוחותיו או שיש לו מקור הכנסה מספק - עליו להתחתן.

3. שולחן ערוך הרב (ת''ת קו''א פרק ג') צועד בשיטתו שראינו לעיל. כפי שראינו, הוא סובר שבן עזאי יכול היה להמשיך ללמוד, מכיוון שחשש שבעקבות החתונה ישכח את עיקרי לימודו. הוא הדין בשאלה זו, אדם יכול לדחות את החתונה רק עד השלב בו הוא יודע את עיקרי הדינים בתורה שבכתב ובעל פה (וגם לשיטתו אין גיל מוגדר).