בס''ד     פרשת לך לך: האם מותר לגוי למול יהודי

פתיחה

בפרשת השבוע, מצווה אברהם אבינו על המילה, ומל את עצמו ואת ישמעאל בנו. מדוע נצטוינו על המילה? אמנם כפי שכתב הרשב''א בתשובה (א, צד) בכל המצוות יש טעמים שמעבר להשגתנו, אבל כמו בכל מצווה הראשונים העלו מספר טעמים כדי לקרב את הדברים לשכל:

א. הרמב''ם במורה נבוכים (ג, מט) הביא שני טעמים: הטעם הראשון, באמצעות המילה, מופחתת התאווה הטבעית המוגזמת, שיכולה להסיט את האדם מעיקר תפקידו בעולם, והמילה מביאה את האדם למקום הרצוי והנכון, בו מצד אחד תאווה זו יכולה לבוא לידי ביטוי, מצד שני היא לא תופסת את כל המשקל בחיים.

ב. טעם שני, אותו מגדיר הרמב''ם כעיקרי. יש עניין שלכל עובד ה' תהיה חותמת על כך שהוא עובד ה'. דבר זה גורם לפירוד מהגויים עובדי העבודה זרה, מסייע לחזק את האחדות בין אוהבי ומייחדי ה' ומחזק את האמונה, ובלשונו:

''ויש במילה עוד ענין צריך מאד, והוא שיהיה למאמיני יחוד השם, אות אחד גשמי שיקבצם, ולא יוכל מי שאינו מהם לומר שהוא מהם כי פעמים יעשה האדם כן כדי להגיע אל תועלת או כדי להתנכל על אנשי זה הדת... וידוע גם כן רוב האהבה והעזר הנמצא באנשים שהם כולם בסימן אחד, ושהוא על צורת ברית, וכן זאת המילה הוא הברית אשר כרת אברהם אבינו על אמונת יחוד השם וכן כל מי שימול יכנוס בברית אברהם להאמין היחוד, להיות לך לא-להים ולזרעך אחריך.''

ג. החינוך (מצווה ב') כתב, שבאמצעות המילה מסמל הקב''ה לבני אדם, שכמו שהגוף שלהם צריך השלמה על ידי מעשיהם ולא נוצר שלם בטבעו, כך נפש האדם חסרה, והאדם צריך לפעול להשלים את צורתו הרוחנית. בדומה לכך כתב המהר''ל (תפארת ישראל פ''ב), שהאדם שונה מהבהמה בכך שהוא בעל שכל וצריך לתקן את טבעו, באמצעות המילה הוא מתעלה מעל הטבע.

ד. ר' חסדאי קרשקש (אור ה' ב, ב) ביאר, שהמילה משמשת כקרבן לה'. כלומר האדם נתבע למסירות נפש למען הקב''ה, גם כהכרת טובה על כך שהוא נתן לו את עצם החיים, וגם כדי להראות נכונות לעבוד את ה' בכל הכח. בעקבות כך נעסוק השבוע בדיני מילה, ובעיקר בשאלות: האם מותר למול גוי, והאם מותר לגוי למול יהודי.      

בני קטורה

הגמרא במסכת סנהדרין (נט ע''ב) לומדת מכך שאברהם אבינו מל את ילידי ביתו, שגם בני קטורה פילגש אברהם חייבים במילה. רש''י (שם, ד''ה לרבות) והרמב''ן (יבמות מו ע''א ד''ה שכן) הבינו, שרק ששת בני קטורה נצטוו על המילה, אבל על זרעם אין חובה למול, אך דעת חלק מהראשונים לא כך:          

א. הרמב''ם (מלכים י, ח) והמאירי (סנהדרין שם) חלקו על רש''י והבינו, שהציווי על בני קטורה למול חל גם על זרעם, וכפי שהציווי על יצחק למול חל גם על זרעו. עוד מוסיף הרמב''ם, שבזמן הזה שבני קטורה וישמעאל התערבבו אחד בשני, גם בני ישמעאל חייבים במילה מספק[1].

ב. דעת התוספות רא''ש (סנהדרין שם), שעד מתן תורה התחייבו גם בני קטורה וגם בני ישמעאל למול את עצמם, אך לאחר מתן התורה פקע מעליהם החיוב למול, ובזמן הזה רק יהודים מצווים במילה.

מילה שלא לשם גירות

אם אחד מבני קטורה (או אחד מבניו של ישמעאל לדעת הרמב''ם) רוצה למול, פסק השאגת אריה (סי' מט) שמותר ליהודי למול אותו, שהרי הוא חייב במילה ומותר לעזור לו. מה יהיה הדין כאשר גוי שאינו חייב בברית מילה רוצה למול בשביל לקיים מצווה ולא מתוך רצון להתגייר, מותר ליהודי למול אותו?

א. הבית יוסף (יו''ד רסו) הביא בשם רבינו ירוחם, שאסור למול גוי שלא לשם גירות, וכך פסקו גם הרמ''א (רסג, ה) והלבוש (שם). הט''ז (ס''ק ג) ביאר בטעם הדבר, שכפי שכותבת הגמרא במסכת עירובין (יח ע''ב), כאשר המתים מגיעים לגיהנם - אברהם אבינו מחלץ את המהולים. אם גם הגויים יימולו, אברהם לא יידע מיהו יהודי שצריך להצילו, ובלשונו:

''נראה לומר, הטעם כיוון שאמרינן דאברהם אבינו עומד ומבחין מי הוא שנימול שאינו מניחו לגיהנם, וזה שמל את העובד כוכבים מבטל סימן המילה בישראל.''

ב. מפשט דברי הרמב''ם בהלכות מילה עולה אחרת (מילה ג, ז), ולשיטתו במידה וגוי רוצה למול בשביל לקיים מצווה - מותר למול אותו, וכן פסקו להלכה הש''ך (שם, ס''ק ח) והרב עובדיה (יביע אומר יו''ד ב, יט. אם כי כתב שטוב לחוש לדעת האוסרים). מדוע השולחן ערוך לא פסק כדעת הרמב''ם כפי שהוא עושה בדרך כלל?

הסיבה לכך היא שהוא הבין, שהרמב''ם לא מתכוון שאפשר למול גוי (שהרי במילה התייחדו רק עובדי ה'), אלא שמדובר במקרה שבו הגוי רוצה להתגייר ויש לו שחין באזור המילה. בדרך כלל אסור לרפא גוי (אלא אם כן בשכר או במקום איבה), אבל כאן שהגוי רוצה באמת להתגייר והוא מתרפא כבדרך אגב, אין מניעה למול אותו למרות שהוא עוד לא טבל ונהיה יהודי בפועל.  

כבדרך אגב יש לציין, שבתשובות הרמב''ם (סי' קמח) שלא כולם היו לנגד עיניו של השולחן ערוך מובא, שהרמב''ם ביאר כמו הש''ך, שמותר למול גוי שרוצה לקיים את מצוות המילה, ובלשונו: ''מותר לישראל למול הגוי אם רוצה הגוי לכרות הערלה ולהסירה,

לפי שכל מצוה שהגוי עושה, נותנין לו עליה שכר ובלבד שיעשנה, כשהוא מודה בנבואת משה רבינו''.

אביו יהודי ואימו גויה

גוי שאביו יהודי ואימו גויה נחשב כמובן כגוי, האם במידה והוא רוצה שימולו אותו שלא לשם גירות, מותר למול אותו? כמובן שלדעת הרמב''ם והש''ך, כפי שראינו לעיל כל עוד הוא מכוון לשם מצווה אין בכך בעיה. השאלה היא לדעת השולחן ערוך, האם בכהאי גוונא מותר למול אותו, משום שאולי יש מקום להקל בגלל שאביו יהודי.

מפשט דברי השולחן ערוך (רסו, יג) משמע, שאכן מותר למול אותו. השולחן ערוך פסק: ''שישראל שנולד לו בן מעובדת כוכבים, אין מלים אותו בשבת'', משמע שהבעיה היא למול אותו בשבת, אבל בימות החול אין בעיה. אמנם יש שלא קיבלו דיוק זה, ולמעשה דיון זה נערך בין הרב קלישר לרב הילדסהיימר (סי' רל), בעקבות פסק שניתן בארצות הברית שאין למול בנים של אם גויה:

א. הרב הילדסהיימר (שם) והשרידי אש (יו''ד ס) סברו, שאין עניין לקרב תינוק שנולד מגויה משום מספר טעמים: 1. במידה וימולו אותו, יש חשש שיחשבו שהוא יהודי, יצרפו אותו למניין, ויתירו לו להתחתן עם יהודייה. 2. הדבר עלול לעודד נישואי תערובת, משום שבכך שמלים את התינוק, הקהילה כאילו נותנת אישור לנישואי תערובת, ובלשונו של הרב קוק (דעת כהן קמט):

''ובוודאי שב ואל תעשה עדיף, וזהו רק מצד מקור ההלכה. אבל מצד התקלה שתוכל להימשך מזה, שיחשוב הוא והוריו שהוא בן ישראל גם בלא גירות, ויבאו להתחתן בישראל, ועוד קלקולים רבים כאלה. וגם שעל ידי זה יהיו יותר קלים בעיניהם, ובעיני האנשים הדומים להם, נשואי התערובות בעוונות הרבים, ודאי צריכים לעמוד על המשמר, שלא לתן להם מוהל אפילו למול בלא ברכה, עד שנדע שיש כאן ענין של גירות לשם שמים ממש".

ב. הרב קלישר לעומת זאת, צירף מספר גורמים, ובעקבות כך פסק שיש למול אותם: 1. לדעת הש''ך כפי שראינו, אין כלל בעיה למול גויים לשם מצווה. 2. לפעמים אותו גוי מוגדר כגר תושב, כך שבכל מקרה הוא צריך למול.

ההנחה שמובילה את פסיקתו של הרב קלישר (ובניגוד להבנת הרב קוק ודעימיה), שילד שנולד לאם גויה עיין מוגדר בעקבות אביו כקשור בצורה מסויימת לעם ישראל, ולכן למרות שעלולים להיות מחירים לכך שימולו את התינוק, הכף נוטה בכל זאת שיש לקרבו (ועיין בפסקי עוזיאל סי' סד).

האם מותר לגוי למול יהודי

האם מותר לגוי למול יהודי? הגמרא במסכת עבודה זרה (כו ע''ב – כז ע''א) מביאה מחלוקת בעניין זה בין רבי מאיר וחכמים לרבי יהודה הנשיא. לדעת ר' יהודה הנשיא, יש בעיה עקרונית שגוי ימול יהודי, משום שנאמר 'ואתה את בריתי תשמור', דווקא אברהם אבינו שהוא יהודי שייך בברית ובשמירה עליה, אבל לא לגוי.

לדעת רבי מאיר וחכמים לעומת זאת, אין בעיה עקרונית שגוי ימול יהודי, והם מפרשים את הפסוק בצורה שונה. גם להם יש בעיה שהגוי ימול יהודי, אבל אך ורק בגלל העובדה שהגויים חשודים על שפיכות דמים, ויש חשש שבמהלך המילה הם יפגעו בתינוק ויהרגו אותו, או יעשו אותו כרות שפכה (כלומר יפגעו לו ביכולת ההולדה).

נפקא מינה בין השיטות תהיה כאשר יש יהודי שמשגיח על תהליך המילה. לדעת רבי יהודה בכל מקרה אסור, אבל לדעת חכמים אין בכך בעיה. יש לציין, שלמרות במקרה זה לא מסכים עם חכמים, וסובר שגם כאשר יהודי משגיח יש חשש שהגוי יעשה את התינוק כרות שפכה, ולכן אסור לו למול אף פעם, ובלשון הגמרא (שם):

''ועובד כוכבים לא ימול ישראל, מפני שחשודין על שפיכות דמים, דברי רבי מאיר; וחכמים אומרים: עובד כוכבים מל בזמן שאחרים עומדין על גבו (= ומשגיחים עליו), אבל בינו לבינו לא (= אבל לבד, לא). ורבי מאיר אומר: אפילו אחרים עומדים על גבו נמי לא (= גם לא), דזימנין דמצלי ליה סכינא (= שמא הגוי יטה בכוונה את סכין המילה) ומשוי ליה (= ויהפוך את התינוק ל:) כרות שפכה... רבי יהודה הנשיא אומר: מנין למילה בעובד כוכבים שהיא פסולה? תלמוד לומר: ואתה את בריתי תשמור.''  

להלכה

להלכה פסק השולחן ערוך (יו''ד רסד, א) בעקבות הרמב''ם (מילה א, ב), שאסור לגוי למול יהודי (ועיין דרכי תשובה ס''ק ה). במידה ובכל זאת הגוי מל, פסק השולחן ערוך שהיהודי כן נחשב מהול. אז אמנם כפי שמביאים הבית יוסף והרמ''א, צריך להטיף מהתינוק דם ברית (שלא כשאגת אריה נד), אבל יש לתהות, מדוע בכלל המילה כשרה? הרי הגוי פסול מלמול!

א. המאירי ביאר (ע''ז שם ד''ה ישראל), שלהלכה נפסק כדעת ר' יהודה הנשיא, שגויים לא יכולים בכלל למול יהודים. במידה ובכל זאת הגוי מל מילתו כשרה, כי ליהודי כבר אין ערלה. במילים אחרות, המאירי מבין, שהמצווה במילה היא להסיר את הערלה, לכן כאשר במציאות אין כבר ערלה, אין בשביל מה למול שוב[2].

ב. הכסף משנה (על הרמב''ם שם), הבין אחרת. הוא סבר שבאמת נפסקה ההלכה כדעת חכמים, שבעיקרון גוי יכול למול, והחשש הוא רק שמא הגוי ייפגע בתינוק. לאחר שהגוי כבר מל את התינוק, שוב לא שייך לומר שיש חשש שכזה, שהרי התינוק כבר מהול, ולכן בדיעבד המילה כשרה (ויש לדון מדוע בכהאי גוונא צריך להטיף דם ברית, ועיין בבית יוסף ואכמ''ל).

שבת שלום! קח לקרוא בשולחן שבת, או תעביר בבקשה הלאה על מנת שעוד אנשים יקראו[3]...