לקט מביאור האלשיך לתורה – פרשת נח

ו,ט: נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה, בְּדֹרֹתָיו:  אֶת-הָאֱלֹהִים, הִתְהַלֶּךְ-נֹחַ: במה צדיקותו של נח פחותה משל אברהם, בכך שנאמר שהיה צדיק רק בדורותיו? אלשיך: "כל צדקותו לא היה כשרון קנייני, רק שלילת עוון .. שלא שם פניו להיישיר את הזולת (כמו אברהם) לעשות נפשות רבות או להשיבם מדרכם הרעה, כי כל צדקו לא היה רק ממנו לה' בלבד, וזהו 'את האלוהים התהלך נח' כלומר ממנו ואליו.

ו,יג: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ, קֵץ כָּל-בָּשָׂר בָּא לְפָנַי--כִּי-מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס: אלשיך: "למה הניח הזימה שקשה הימנה (מן החמס), וייחס כל העונש אל החמס? ... השחתת זרע הוא זנות, אך זה בסתר, לפני האלוהים לבדו, 'ותמלא הארץ חמס' – לעיני הכול ... ועל כן יתחייב בוא אנדרלמוסיא לעולם שהורגת רעים וטובים". דרגה גבוהה בפשיעה היא שאין בה בושה והיא נעשית לעיני כל, ומי שלא מוחה – למעשה מתחייב, גם אם הוא טוב במעשיו. מעניין.

ז, יז-כד: ויגברו המים וירבו ... והמים גברו מאד מאד ... ויגברו המים: אלשיך: "מה ענין הדרגות אלו? ... שרבו המים על הארץ בטבע ריבוי גשם ארבעים יום ... ואחר כך שלא בטבע 'גברו מאד על הארץ' עד שלא בלבד רמתה התיבה מעל הארץ, כי אם הייתה מהלכת ... עד ש'ויכוסו כל ההרים הגבוהים' – שיכלול כל הרי ארץ ישראל, שגבוה מכל הארצות". בכך בעצם בא הכתוב לפאר את ארץ ישראל.

ח,ז-יב: וישלח את העורב וייצא יצוא ושוב ... וישלח את היונה ולא יספה שוב אליו: מה הרמז בסיפור התיבה ושילוח העורב והיונה? אלשיך: "רמז אל העולם הרקוע על המים, כתיבה ההיא. והעורב – משל אל נפשות החוטאים הטמאים במעשים רעים מאד שמתגלגלים יצוא ושוב ... לא כן היונה – היא נפש טהורה שעם הטובה היא, לא מצאה מנוח לכף רגלה להשאר בגן עדן כי יחסר ממנה מנוח לה על קצת אשמותיה ... 'ויחל עוד שבת ימים – הם ימי שנות האדם שבעים שנה ... 'וייחל עוד שבעת ימים' – הם שבעים שנה, פעם שלישית בגלגול, ואז נטהרה ולא יספה שוב אל העולם הזה עוד". ה' רומז לנו דרך העורב והיונה מהי דרכנו הנכונה בעולם הזה.

ט,ג: כָּל-רֶמֶשׂ אֲשֶׁר הוּא-חַי, לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה:  כְּיֶרֶק עֵשֶׂב, נָתַתִּי לָכֶם אֶת-כֹּל: מדוע הותר לנח לאכול בשר, מה שאין כן לאדם ואשתו? אלשיך: "המה (אדם וחוה) חטאו והיו סיבת מיתת כל חי .. אך נח עשה מצוות קונו והחייה את כל הבעלי חיים – יעדיף עליהם ויאכלם הוא וכל זרעו, כי הכשרון הוא מעדיף את האדם על הבעלי חיים ... דברו רז"ל (פסחים מט) באמרם: 'עם הארץ אסור לאכול בשר' – כי מותר עם הארץ על הבהמה אין". בשר הוא מותרות למי שדואג לבעלי החיים ובזה הוא עדיף עליהם. מעניין.

ט,כג: וַיָּשִׂימוּ עַל-שְׁכֶם שְׁנֵיהֶם, וַיֵּלְכוּ אֲחֹרַנִּית, וַיְכַסּוּ אֵת עֶרְוַת אֲבִיהֶם; וּפְנֵיהֶם, אֲחֹרַנִּית: מדוע לא עצמו עיניהם במקום ללכת אחורנית? אלשיך: "כי הלא צדיקים היו (שם ויפת), וצלם אלוהים על פניהם, ולא רצו שפניהם אשר בם קדושת צלם אלוהים יראו את הערווה, גם שיטמטמו (יעצמו) עיניהם". פנים הם איבר חשוב.

ט,כה: וַיֹּאמֶר, אָרוּר כְּנָעַן:  עֶבֶד עֲבָדִים, יִהְיֶה לְאֶחָיו: מדוע קלל נח את כנען בן נח, ולא את חם בנו? אלשיך: "חם הוא 'אבי כנען' הידוע, כי ממנו למד חם להיות שטוף בזימה ... כי מכנען למד, ואם היה מקלל את חם היו כל יתר בניו מתקללים, כי ממנו יצאה, על כן קלל את זה לבד". נח דאג שלא כל זרע חם יקולל, אלא רק כנען וזרעו, כי כנען היה "המורה" של חם לזימה.

שבת שלום, שבת של צדיקות ועזרה לזולת, צדקות לעיני כל, אהבת הארץ, חיי עד, בשר בשפע, הוראה של צדיקות בלבד, אורן