פרשת בראשית - פרשת המקדש

שירת אדם הראשון - ושירת הלויים במקדש

הרב ישראל אריאל שליט"א

ראש ישיבת המקדש

וראש ומייסד מכון המקדש

יובלות ואלפי שנים חלפו, מאז שר אדם הראשון את שירתו הראשונה במקדש, עד אשר ניצבה משמרת לויים ראשונה, באותו מקום בו שר האדם את שירתו, ושירת לויים נשמעה במעמד חנוכת מקדש שלמה בירושלים. מאז, בימות החול, בשבתות ובימים טובים, עומדים הלויים שורות שורות על ה'דוכן', כשהם פוצחים בשיר. יש מהם המשוררים בפיהם, ויש המחזיקים כלי נגינה בידיהם, להוסיף נעימה ומתק לשיר, וכך הם משוררים לפני ה': "עלי עשור ועלי נבל, עלי הגיון בכינור. כי שמחתני ה' בפעלך, במעשה ידיך ארנן".

          מזמור זה מתאר את עולמו של הקדוש ברוך ואת נפלאותיו בעולם שיצר. האדם – כיחיד, באמרו מזמור זה, משורר ומשבח לפני ה' על הזכות הגדולה שנפלה בחלקו, לחיות בעולם מופלא, ולהתבונן בפלאי היצירה, באמרו: "מה גדלו מעשיך ה' מאד עמקו מחשבותיך".

          לעומת שירת היחיד, באה שירת הלויים במקדש ביום השבת המשוררים בשם כלל היצורים. אלו, בעומדם במקום הקודש, רואים כבר בעיני רוחם את העולם העתידי, אותו עולם מתוקן, העתיד לצמוח מתוך עולם חמרי זה. הם משוררים על עולם יפה העתיד להופיע, וכדברי המשנה ב'תמיד' (ז, ד): בשבת היו [הלויים] אומרים: "מזמור שיר לעתיד לבוא, ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים".

            מאז נדם קולם של הלויים במקדש, זמירות השבת בתפילה ועל שולחן השבת, הן הד קולו של 'מזמור שיר ליום השבת', להשמיע ביום השבת את תהילת ה' בעולמו.

שבת שלום