חז"ל דימו את הסוגים בבנ"י לארבעת המינים: 'ד"א, "פרי עץ הדר" אלו ישראל, מה אתרוג זה יש בו טעם ויש בו ריח, כך ישראל יש בהם בני אדם שיש בהם תורה ויש בהם מעשים טובים. "כפות תמרים" אלו ישראל, מה התמרה הזו יש בו טעם ואין בו ריח, כך הם ישראל יש בהם שיש בהם תורה ואין בהם מעשים טובים. "וענף עץ עבות" אלו ישראל מה הדס יש בו ריח ואין בו טעם, כך ישראל יש בהם שיש בהם מעשים טובים ואין בהם תורה. "וערבי נחל" אלו ישראל, מה ערבה זו אין בה טעם ואין בה ריח, כך הם ישראל יש בהם בני אדם שאין בהם לא תורה ולא מעשים טובים. ומה הקב"ה עושה להם? לאבדן אי אפשר! אלא אמר הקדוש ברוך הוא: יוקשרו כולם אגודה אחת והן מכפרין אלו על אלו' וכו' (ויק"ר ל,יב). כולם מקושרים יחד, וכך מכפרים זה על זה. כיון שמאחדים בין כולם, אז יש השפעה חיובית מזה על זה, וכך משפיעים לחזרה בתשובה, של אותם ריקנים, ולכן בזה מכפרים. הערבה נמצאת בין הלולב לאתרוג, שהמשותף בין שניהם זהו התורה (שיש בשניהם), כיון שההשפעה הטובה ביותר על הערבה זה ע"י חיבור לתורה, שבזה משפיעים עליו הכי טוב ('ר' הונא ור' ירמיה בשם ר' חייא בר אבא אמרי: כתיב (ירמיהו טז יא): "ואותי עזבו ואת תורתי לא שמרו". הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו, מתוך שהיו מתעסקין בה, המאור שבה היה מחזירן למוטב'. איכ"ר פתיחתא, ב). כיון שבכל יהודי יש חיבור שורשי לתורה, כמו שאומרים ר"ל ור”ז: 'ריש לקיש אמר מהכא: (שיר השירים ו, ז) "כפלח הרמון רקתך", אפילו ריקנין שבך מלאין מצות כרמון. ר' זירא אמר מהכא: (בראשית כז, כז) "וירח את ריח בגדיו" אל תיקרי בגדיו אלא בוגדיו' (סנהדרין לז,ב), ולכן הם קרובים לתשובה (כמו המשך הגמ' שם שמספרת על אותם שכנים בריונים שהיו לר"ז). לכן: 'הרואה אתרוג בחלום הדור הוא לפני קונו, שנאמר (ויקרא כג, מ) "פרי עץ הדר כפות תמרים". הרואה לולב בחלום, אין לו אלא לב אחד לאביו שבשמים' (ברכות נז,א). שהלולב והאתרוג מכוונים להיות דבוקים בה' (וממילא להיות הדר לפניו), ולכן מחברים את הערבה – עמי הארצות אליהם (אמנם בפשטות עצם התורה משיבה לה', אלא שצריך קשר אמיתי ונכון לתורה, שהרי יש תורה שלא לשמה שאין ללמדה [שיש שני סוגי תורה שלא לשמה (תענית ז,א. תוס' ד”ה 'וכל')] ולכן צריך חיבור נכון לתורה, שזה ע”י קירבה לאנשי תורה ומתגלה דרך המשיכה הפנימית של האדם לתורה, ולכן לא ילמד ע”מ לקנטר). הערבה חיה על המים, ולכן כומשת ראשונה (שזה לא במקרה, אלא מרמז על דברים, כמו שרמזו מזה על יוסףרחל בויק"ר ל,י), ואין מים אלא תורה: 'דורשי רשומות אמרו: אין מים אלא תורה, שנאמר (ישעיהו נה, א) "הוי כל צמא לכו למים"' (ב"ק פב,א). שגם עמי הארצות חיים בעצם על התורה שבהם, גם אם היא לא נראית (ולכן מסומל שכביכול אין בהם, אבל בכ"ז יש בהם כמו שאומר ר"ל שמלאים מצוות כרימון), ולכן כביכול בהיותם עמי הארצות הם נאבדים מהר ללא התורה. לכן הערבה נמצאת בין לולב ואתרוג בעלי התורה, כדי שיהיו עמי הארצות מושפעים מהם תורה, וכך יקבלו חיות. לריקנים יש קשר לתורה גם אם היא נסתרת, נראה שנרמז ב'הזהרו בבני עניים, שמהן תצא תורה, שנאמר (במדבר כד, ז) "יזל מים מדליו"' (נדרים פא,א), שבדר"כ העניים חיים ברדיפה את חיי היומיום, ולכן אין בהם כ"ך קשר לתורה ומעשים טובים, ובכ"ז מהם תצא תורה (כשמתחברים לתורה), כי יש בהם קשר עמוק לתורה, שרק מחכה להתגלות ולפרוץ. לכן גם הם שפעלו עם דעת חכמי התורה (להבדיל מהבייתוסים המעוותים את התורה), בהקשר לערבות המזבח: 'פעם אחת חל שביעי של ערבה להיות בשבת, והביאו מרביות של ערבה מערב שבת והניחום בעזרה. והכירו בהן בייתוסין ונטלום וכבשום תחת אבנים. למחר הכירו בהן עמי הארץ, ושמטום מתחת האבנים, והביאום הכהנים וזקפום בצידי המזבח' (סוכה מג,ב). שעמי הארצות הקשורים בעניין ערבה, הם שפעלו עם חכמי התורה, בהקשר למזבח שמקרב (בקרבנות) שמים וארץ, שכך גם הערבה קשורה עם קדושה בעולם, שזה בא לידי ע"י חיבור עם אנשי התורה, כמו כשנאגדים כאחד בלולב. נראה שכיון שעמי הארצות קרובים לתורה (בנסתר), לכן הערבה מרמזת על הפה ('וערבה דומה לפה'. ויק"ר ל,יד) שבפה לומדים תורה (וכמו שבפה אפשר גם שלא ללמוד תורה, כך גם אותם רחוקים, שאין בהם קשר לתורה, אם יקרבום לתורה – שישתמשו בפה לתורה, אז תתגלה תורה, וכך זהו כעין הזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה, שכשיתחברו לתורה, תתגלה בהם תורה מרובה שהיתה גנוזה בם). לכן מקיפים את המזבח בערבות, שהמזבח מעלה קרבנות לה', שמעלה את הגשמי (בהמה וכדו') לה', שכך בעולם יש חיבור לקדושה בפנימיותו (שעומד מכח עשרת המאמרות, ומקבל חיותו כל רגע מה') רק שמכוסה מאוד בגשמי, וע"י שאנו מקדשים את הגשמי, אנו מחברים אותו להיות קשור לקדושה לה', כעין הריקנים שבמעשים הנראים לא עושים דברים של קדושה, אבל כשמחברים אותם עם התורה (ע”י חיבורם לנו באגודה), הם מתקדשים, ואז '... ואם עשיתם כך, אותה שעה אני מתעלה, הה"ד (עמוס ט, ו): "הבונה בשמים מעלותיו". ואימתי הוא מתעלה? כשהן עשויין אגודה אחת, שנאמר "ואגודתו על ארץ יסדה"' (ויק"ר ל,יב). שכולם נעשים שליחי ה' בעולם. אולי לכן בשיבה לארצנו, הכח המרכזי בשיבה לארץ – החלוצים שבאו, היו חילונים. שכלפי חוץ היו רחוקים מאוד מתורה ומצוות, אבל מצדם הפנימי בערה בהם קדושת א"י, שבה התורה גנוזה בפנימיות (שעיקר התורה בא"י [ספרי "עקב", מג]) ולכן זה התגלה אצלם במשיכה לארץ (וכיום רבים חוזרים בתשובה).