"וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל" (דברים לא, א)

בפרשת השבוע אנו מתבוננים ביומו האחרון של משה רבנו.

בתחילת יצירתו של משה אנו מוצאים את המילה 'וַיֵּלֶךְ' (שמות ב, א): "וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי וַיּיִקַּח אֶת בַּת לֵוִי",

וגם ביומו האחרון אנו מוצאים את אותה המילה: "וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל".

בהמשך הפרשה הקצרה הזאת מופיע שוב פעם אותו הפועל (שם לא, יד): "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ לָמוּת קְרָא אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְהִתְיַצְּבוּ בְּאֹהֶל מוֹעֵד וַאֲצַוֶּנּוּ וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ וַיִּתְיַצְּבוּ בְּאֹהֶל מוֹעֵד".

המפרשים דנים על המילה 'וַיֵּלֶךְ' – להיכן הלך משה?

הספורנו כותב: "וַיֵּלֶךְ – התעורר לזה, כמו וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי". כלומר המילה וילך עניינה ליזום ולפעול, כמו אותה פעולה של עמרם, אביו של משה, שמחליט בעצת ביתו להמשיך להוליד ילדים, להמשיך לקיים את האומה, למרות הגזירות הנוראות, העינוי, השעבוד, זריקת הילדים ליאור.

פעולה זו נמשכת כל חיי משה רבנו באחריות אדירה על עם ישראל, במסירת התורה לאומה, ונמשכת עד יומו האחרון בו הולך משה רבנו ומחזק את עם ישראל להמשיך את ירושת הארץ ושמירת התורה.

זה חלק ממורשתו האדירה של משה רבנו, שעלינו ללמוד על חובתנו ליזום ולהתעורר ולקחת אחריות: לקחת אחריות על חיינו, על משפחתנו ועל עמנו, לקחת אחריות על הופעת התורה בעולם ועל מלכות ה' בעולם, ומחויבות שלנו להמשיך ללכת ולקדם את גאולת ישראל והעולם, להמשיך ליזום ולפעול, לתקן, לחדש ולהעמיק.

אנו עומדים לקראת יום הכיפורים בו נחזור שוב ושוב על הווידוי שתמציתו הוא לקיחת אחריות על חיינו ומעשינו, כפי שכותב הרב קוק זצ"ל (אורות התשובה טז, א): "אחד מהיסודות של התשובה, במחשבתו של האדם, הוא הכרת האחריות של האדם על מעשיו, שבא מתוך אמונת הבחירה החופשית של האדם. וזהו גם כן תוכן הווידוי המחובר עם מצות התשובה שמודה האדם שאין שום ענין אחד, שיש להאשימו על החטא ותוצאותיו, כי אם אותו בעצמו. ובזה הוא מברר לעצמו את חופש רצונו ועוצם יכולתו על סדרי חייו ומעשיו, ומתוך כך הוא מפנה לפניו את הדרך לשוב אל ה', לחדש את חייו בסדר הטוב".

כשהאדם מתייצב ומוכן לקחת אחריות, יש סייעתא דשמיא, כרמז הנודע לאלול: 'אני לדודי ודודי לי', אך יש לשים לב, שזה מתחיל מאיתנו – 'אני לדודי', ורק אחר כך 'ודודי לי'.

יהי רצון שנזכה להתעורר ולקחת אחריות על חיינו, על עם ישראל, ומתוך שאנו ניקח אחריות, הקב"ה יסייע בעדנו להצליח ולקדש את שמו בעולם.

הרב גור גלון, מתוך האתר: "ישיבת הר ברכה" - http://yhb.org.il/?p=219