3 ימים ואף אחד לא ניגש לתלמיד ישיבת חברון החדש

למדתי בתל אביב, לפני 54 שנים, בישיבה קטנה בישיבת היכל התלמוד והישיבה הפסיקה לתפקד,  וסיימנו בזמן פסח. 

התקבלתי לישיבת חברון שעוד הייתה ממוקמת, בשכונת גאולה. 

הלכתי להיבחן אצל מורינו רבי משה חברוני זצ"ל, והוא ראה אותי, והוא התחיל לבחון אותי באידיש, אמרתי לו אני לא יודע אידיש אלא עברית, אז הוא אמר לי:"אתה רוצה ללמוד תורה? התקבלת לישיבה".

כך משחזר המגיד מישרים הידוע מרמת שלמה הרב מאיר צימרוט את כניסתו כנער צעיר לישיבת חברון הידועה בשיחה עם הרב יונתן שטנצל בקו המשניות והחסד "אמר אביי" (077-2247333). 

נכנסתי לישיבה בזמן אייר,  עם 350 תלמידים, ישבתי בהיכל הישיבה,  יום שלם לבד, יושב לבד, לא הכרתי אף אחד, מחוץ אחד שהיה שנה מעלי שגם למד בעבר בהיכל התלמוד, הוא לא הראה לי שיתוף פעולה,   ככה במשך יום שלם, זה היה מאוד קשה, לא קיבלתי מיטה מהישיבה, הייתי צריך לשכור חדר, וגם בחדר אוכל זה היה משמרת שנייה שהייתי יכול לאכול, כי לא היה מקום. והכי כאב, לי אין לי חברותא, וביום השני, עוד יום אני לומד לבד, (הרב צימרוט מתפרץ בבכי למרות שעבר 54 שנים מהסיפור) ואני לא מכיר אף אחד מהישיבה מחוץ לאחד שלא גילה נכונות, וביום שלישי לפני מנחה, קיבלתי משבר, ואז ניגש אלי מישהו ושואל אותי:"איך קוראים לך? אמרתי לו מאיר צימרוט. הוא שואל אותי למה אתה לומד לבד?  ואז התחלתי לבכות. הוא שואל אותי למה אתה בוכה? ועניתי לו, אני מתרגש שסוף סוף מישהו ניגש אלי, שואל אותי איך קוראים לך? אני מוריד דמעות. 

ושוב הוא שואל אותי, למה אתה לומד לבד?  אמרתי לו, אני לא מכיר אף אחד, ואז הוא אמר לי במילים האלה:"אני ילמד איתך עד שאני יסדר לך חברותא, והבחור הזה, היה נכד של המשגיח של רבי אליהו לופיאן וקוראים לו הרב אברהם פינסקי והוא גר בפתח תקווה,  והוא נתן לי עידוד וחיזוק, ולא אשכח לעולם, את הראשון הזה שקיים את דברי שמאי:"והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות", וזה מה שגרם לי להישאר בישיבה.