הפרשה מכוונת לי - ראה וראש חודש אלול
בקידמת בית הכנסת, ב"מזרח", נעמדו האברכים לתפילת עמידה.
רעש נוראי של עשרות סטנדרים נתקעים בספסל שלפניהם נעצר בבת אחת לקול דממה דקה.
אבל מיד נכנס לו התינוק, חיתול בד בידו האחת ומוצץ בידו השנייה וקורא: אבא! תרים אותי!
שיוויתי תינוק לנגדי תמיד.
- אבא! תרים אותי!
מביא גואל לבני בניהם שיגאל כבר את התינוק ואותנו.
- אבא! תרים אותי!
ברוך מחיה מתים, שיתעורר כבר האבא וירים אותו.
- אבא! תרים אותי!
חונן הדעת, אבל איפה השכל של האבא הזה?
- אבא! תרים אותי!
השיבנו אבינו לתורתך
- אבא! תרים אותי!
החזירנו בתשובה שלמה מפניך – אבא, תרים אותי!
התינוק כבר לא מעניין. אבא שבשמיים, תרים אותי!
אלול מגיע ועוד לפני קול השופר אנחנו כבר יודעים שנרצה להשתפר.
נרצה לבחור בברכה ולהרים את מעשינו לשם שמיים.
נפתח את ראיית האמת, מה נכון ומה לא נכון בחיינו, מה ברכה ומה אינו ברכה, חלילה.
ונוסיף את השמיעה, הרצון האישי, החיבור וההשבה אל הלב – "את הברכה אשר תשמעו".
על מה בחייך תרצה להתפלל שייעשה לשם שמיים?
אבא, תרים אותי!
----------
הפרשה מכוונת לי – הקשבה של מכוון לפרשת "ראה"
#הקשבה_של_מכוון
