לקט מ"תורה ככתבה" לאי"ם – פרשת ראה

דברים יא,כו: ראה, אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה: ש: מדוע התורה פונה בלשון 'ראה' (אפשר היה לוותר על הפנייה ולומר בפשטות 'אנוכי נותן ...")? ת: התורה מבקשת שההשלכה מעניין קיום המצוות ובעקבותיו הברכה, או חלילה אי קיומן ובעקבותיו הקללה, יהיה מובן, נראה ברור כפי שאדם רואה בעיניו, כדי שלא נבוא אחרי שחלילה יקרה לנו אסון ונשאל מדוע ולמה קרה לנו כך.

יא,כט: והיה כי יביאך ה' אלוהיך אל הארץ: ש: מדוע דווקא 'יביאך' (ביחיד) ולא 'יביאכם' (ברבים, כמו שני הפסוקים הקודמים וכמו 15 פסוקים רצופים שאחרי פסוק זה, עד יב,יב)? ת: כל הפסוק בא ביחיד (יביאך, אתה בא שמה, ונתתה את הברכה) והוא חריג בתוך רצף של צורת רבים לפניו ולאחריו, להורות כי רק עַם ולא יחידים יכולים לבוא לארץ ולתת את הברכה והקללה כטקס המוכתב מאת ה'.

יב,ה: כי אם אל המקום אשר יבחר ה' אלוהיכם מכל שבטיכם לשום את שמו שם: ש: מדוע התורה לא מציינת במפורש את שם המקום הנבחר, הלא הוא הר המוריה וירושלים? ת: ה' טרם בחר את המקום ("אשר יבחר", בעתיד; הביטוי מופיע 21 פעמים בספר דברים, להדגשה יתירה, שאכן המקום טרם נבחר). אמנם הר המוריה כבר היה בקדושתו מאז עקידת יצחק ("וירא את המקום מרחוק"), אך לא היה ברור שיהושע יכבוש את כל הארץ המובטחת (ואכן נשארו הרבה "כיסים" ואזורים בלתי כבושים עד ימי דוד המלך). נראה לי שהמקום נבחר סופית רק לאחר שדוד קנה בכסף את גורן ארונה היבוסי.