chiddush logo

עיונים לשוניים - פרשת ראה: מיקום הר גריזים והר עיבל

נכתב על ידי איתיאל, 28/8/2019

 הֲלֹא־הֵ֜מָּה בְּעֵ֣בֶר הַיַּרְדֵּ֗ן אַֽחֲרֵי֙ דֶּ֚רֶךְ מְב֣וֹא הַשֶּׁ֔מֶשׁ בְּאֶ֙רֶץ֙ הַֽכְּנַעֲנִ֔י הַיֹּשֵׁ֖ב בָּעֲרָבָ֑ה מ֚וּל הַגִּלְגָּ֔ל אֵ֖צֶל אֵלוֹנֵ֥י מֹרֶֽה


למרות שהפסוק נוקט סימנים רבים להראות את המיקום המדוייק של מקום מעמד הברכה והקללה, בכל זאת יש מחלוקת בפירושו.

הגמרא (סוטה לג:) מביאה מחלוקת בין רבי יהודה הסובר שהמעמד היו בהר גריזים והר עיבל המוכרים לנו (כלשונו: שבהם כותים יושבים), לבין רבי אלעזר הסובר שהמעמד היה סמוך לירדן.

סברות רבי יהודה:
1. זיהוי היסטורי: המקום נקרא כך עד היום, בעוד ליד הירדן אין לנו ידיעה על הרים בשמות אלו.
הירושלמי משיב שהכוונה היא שהם הערימו שתי גבשושיות עפר וקראו להם הר גריזים והר עיבל, ובכך קיימו את ציווי התורה.

2. התאמה למקורות קודמים: בספר בראשית נאמר "ויעבור אברם בארץ עד מקום שכם, עד אלון מורה". בכך יש "גזירה שווה" לכאן. לפי זה, יוצא שהמעמד מדמה את תחנתו הראשונה של אברהם בארץ, בה גם הוא הקים מזבח, והובטח לו "לזרעך אתן את הארץ הזו". המעמד מבטא את קיום ההבטחה ההיסטורית.

3. פירוש המקרא: בלשונו: "אחרי דרך מבוא השמש - מקום שהחמה זורחת". רש"י מבאר שם שהכוונה שהמעמד יהיה "אחרי" - כלומר: במרחק רב, מהמקום שבו החמה זורחת = מזרח, כלומר: במערב. פירוש זה תואם לכלל של חז"ל: "כל 'אחר' - סמוך, וכל 'אחרי' - מופלג".

יש לציין כי בדרך כלל הביטוי "השמש באה" מציין במקרא שקיעה, וכאן הוא מציין דווקא זריחה.
רש"י בפרשתנו משתמש בטעמים כדי לפרש "מבוא השמש" כמערב (מקום השקיעה), ועם זאת להתאים לשיטה שמדובר באזור השומרון (הרש"ר הירש מסביר שרש"י חזר בו מפירושו בש"ס מפאת קושיה זו).
הוא מציין כי המילה "אחרי" מוטעמת בטעם מפסיק (פשטא), והמילה "דרך" גם היא מוטעמת בטעם מפסיק חריג (יתיב. ובלשון רש"י: משפל). כתוצאה מכך, הדל"ת בראש המילה "דרך" נקודה בדגש קל, כמנהג בגדכפ"ת בראש מילה. אם המילה היתה נקודה בטעם מחבר - לפי כללי המקרא היתה הדל"ת רפה.
לכן הוא מסיק שהמילה "אחרי" באה בפני עצמה, ואינה נסמך של "דרך מבוא השמש". 
כלומר: יש לקרוא את הפסוק כך: "הלא המה בעבר הירדן, אחרי (הם נמצאים בריחוק מעבר הירדן). דרך מבוא השמש (מגיעים אליהם בדרך הפונה ל"מבוא השמש" = מערבה).

סברות רבי אלעזר:

1. פירוש המקרא: "אחרי דרך מבוא השמש" = במרחק מן המערב (כפי שביארנו לעיל), כלומר: במזרח.
שאר התיאורים בפסוק קשים לביאור לפי שיטת רבי יהודה, וכלשון הגמרא (כפי המבואר הירושלמי. וכבר עמדו על פרש"י שם שהוא תמוה ואינו מתיישב):
"ארץ הכנעני? והלא ארץ החיווי היא!". כפי המתואר בספר בראשית, שם נקרא מושל שכם "חמור החיווי". אמנם, רבי יהודה יכול לתרץ ש"כנעני" הוא גם שם קיבוצי לכל עמי כנען. אך אם כך, מהו הסימן בכך שבא הפסוק לציין?
"בערבה? והלא בין הרים וגבעות הן יושבין!" - ערבה הוא מקום מישורי ושטוח. שכם יושבת בגב ההר.
"מול הגלגל? והלא לא ראו את הגלגל!" - המרחק בין שכם לגלגל הוא גדול, והתיאור "מול הגלגל" תמוה.
לכן עדיף לבאר שמדובר ליד הירדן, שהוא מקום שליטת העם הכנעני, מקום שטוח וקרוב לגלגל.

הגמרא משיבה שהמשך הפסוק לא בא לתת ציון גיאוגרפי למעמד, אלא הנחיה לאופן בו ילכו בכיבוש הארץ, כשכבר לא יהיה עמוד ענן לפניהם שיראה להם את הדרך: שילכו בדרך הכבושה, במקום יישוב ובערבה. ואכן כיבושי ישראל בארץ המתוארים בספר יהושע תואמים להנחיה זו: ראשית נכבשו ישובי העמק, ורק לאחר מכן עברו להילחם ביושבי ההר.

2. שיקול פרקטי: מעמד הברכה והקללה צריך להיעשות ביום מעבר הירדן. מאיזור יריחו עד לשכם יש מרחק רב. הגמרא עונה על כך שנעשה נס ועברו את כל המרחק באותו יום.

למעשה, בספר יהושע מתואר מעמד הברכה והקללה בסוף פרק ח', במילים "אז יבנה יהושע מזבח". לפני כן מתוארים כיבוש יריחו (שלקח שבוע) ושני הקרבות על העי (כשביניהם כל מעשה עכן), כלומר: המעמד אירע לא ביום מעבר הירדן, אלא כמה שבועות לאחריו. 
ניתן לומר ש"אין מוקדם ומאוחר בתורה", אולם: 
א. המילה "אז" - תיאור זמן, משמעה שדווקא "אז", ולא לפני. 
ב. לדעת הרמב"ן לא מפעילים את הכלל "אין מוקדם ומאוחר בתורה" אם אין סיבה טובה להניח כך. ברירת המחדל היא שהכל כתוב כסדר, אלא אם כן יש ראייה שלא כך.

לכן נראה להציע:
המעמד אמור להתבצע באזור שכם, בהקשר עם מקום המזבח של אברהם בכניסתו לארץ.
אך טכנית לא ניתן לעשות זאת, בשל המרחק.
לכן: מיד ביום מעבר הירדן הקימו שתי גבשושיות במקום, וקראו להם "הר גריזים" ו"הר עיבל", זכר להרים המקוריים. בהמשך, כשהגיעו לאזור שכם קיימו שוב את המעמד במקומו ובנו שם מזבח  שנשאר לדורות (ונמצא בחפירות ארכיאולוגיות, ע"י פרופ' אדם זרטל).
בכך מיושבת המחלוקת. אכן הפסוק נקט בכוונה לשון המשתמעת לשני פנים, כדי לאפשר פתרון זה. ואמנם יש קושי בהתאמה המלאה של הפסוק לפי כל אחת מהשיטות, כפי שהראינו, כל זאת כדי לרמז לכך שהתורה מתכננת את מה שאכן אירע.

מעניין לציין שב"מפת מידבא" מצויינים הר גריזים והר עיבל פעמיים. פעם אחת ליד שכם, ופעם שניה ליד יריחו (כששם מצויירים "שתי גבשושיות") - כלומר: יוצר המפה לא ראה סתירה בין שני הזיהויים.

לסיום, התבטאות מעניינת בסוגיה:

תניא: אמר רבי אלעזר ברבי יוסי: בדבר זה זייפתי ספרי כותיים. אמרתי להם: זייפתם תורתכם ולא העליתם בידכם כלום. שאתם אומרים אלוני מורה שכם - אף אנו מודים שאלוני מורה שכם. אנו למדנוה בגזרה שוה, אתם במה למדתום?!

 לשומרונים ספרי תורה הדומים לשלנו, בהבדלים קלים.

בסיכום ההבדלים ניתן להצביע על 2 מגמות:

א. "תיקונים" - כאשר הנוסח שלנו מוקשה או תמוה - הנוסח השומרוני פשוט משנה למילה ברורה יותר.

ב. הכנסת הר גריזים - בספר השומרוני יש דיבר נוסף בסיום עשרת הדיברות (הם מחברים את הדיבר הראשון והשני לאחד) המצווה על הקמת מקדש בהר גריזים. כמו כן, בכל מקום שנאמר בספר דברים להקריב "במקום אשר יבחר ה'" - גורסים השומרונים "בהר גריזים".
גם אירועים היסטורים בתולדות האומה מוסטים לשם: העקידה אינה בהר המוריה - אלא בהר המורה (=אלון מורה), אברהם אינו חונה באלוני ממרא, אלא באלון מורה.

אם כן, הספר השומרוני בהחלט מזוייף.

נראה שרבי יוסי טוען כך:
אתם מרשים לעצמכם לשנות בכדי "לסדר" שלא יהיו קושיות בפירוש התורה. לנו יש מידות ללימוד התורה (כמו גזירה שווה), על ידיהן ניתן לתרץ קשיים אלה. אך אתם - מי נתן לכם את הזכות לשנות מסברתכם?

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה
ציורים לפרשת שבוע