"זה הדבר אשר צוה ה' לבנות צלפחד לאמר לטוב בעיניהם תהיינה לנשים אך למשפחת מטה אביהם תהיינה לנשים" (במדבר לו,ו). 'אמר רב יהודה אמר שמואל: בנות צלפחד הותרו להנשא לכל השבטים, שנאמר (במדבר לו, ו) "לטוב בעיניהם תהיינה לנשים". אלא מה אני מקיים (במדבר לו, ו) "אך למשפחת מטה אביהם תהיינה לנשים"? עצה טובה השיאן הכתוב, שלא ינשאו אלא להגון להן' (ב"ב קכ,א). 'ותהיינה – מיותר הוא, דמצי למכתב בנות צלפחד לגבי דודיהן לנשים: הותרו – אע"פ ששאר בת יורשת נחלה נאסרה: עצה טובה – ואינה מצות עשה' (רש"י). כשקוראים את הפס' בפשטות משמע שמותר להן רק עם בני השבט של אביהם, ושמואל דרש שמותר להן להתחתן עם כולם, ומה שנאמר שיתחתנו עם בני אותו השבט זו עצה טובה. מעצם זה שהתורה טורחת לתת עצה טובה, ועוד בצורה שבפשטות היה נשמע כאילו זה חובה, סימן שיש חשיבות גדולה מאוד להתחתן בצורה שהנישואין יעלו יפה. שזה ברור מעצמו שזה חשוב, ובאה התורה לחזק זאת. בא"י יש קשר לקב”ה, שה' כביכול מביט במיוחד על א”י: "ארץ אשר ה' אלקיך דרש אתה תמיד עיני ה' אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה" (דברים יא,יב), וא"י 'מקודשת מכל הארצות' (משנה כלים א,ו), ורק בה יש קשר שלם וטוב לקב"ה, כיון שבא"י השכינה שורה, שלא כמו בחו”ל ('כך אמר יונה: אלך בחוצה לארץ, מקום שאין השכינה שורה ונגלית' [מכילתא שמות יב,א]). לכן 'ת"ר: לעולם ידור אדם בא"י אפילו בעיר שרובה עובדי כוכבים, ואל ידור בחו"ל ואפילו בעיר שרובה ישראל. שכל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוק, וכל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוק, שנאמר (ויקרא כה, לח) "לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלקים". וכל שאינו דר בארץ אין לו אלוק? אלא לומר לך: כל הדר בחו"ל כאילו עובד עבודת כוכבים. וכן בדוד הוא אומר (שמואל א כו, יט) "כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים" וכי מי אמר לו לדוד לך עבוד אלהים אחרים? אלא לומר לך: כל הדר בחו"ל כאילו עובד עבודת כוכבים' (כתובות קי,ב). בנות צלופחד רצו קשר לקדושת א"י, לשכינת ה', וזכו וקיבלו. אלא שבעקבות זה יכול היה לבא מריבות, בשל שהיו אולי באות להתחתן עם איש משבט אחר, שבזה אולי יתחתנו עם מי שלא הגון להן (ובמיוחד שכיון שהיה אסור באותו הדור לינשא בין השבטים, אז אולי זה הביא לסגירות בכל שבט, ולכן לאחת משבט אחר היו מתייחסים כחריג, או שבכ"א היו מדברים על איך הן התחתנו בשבט אחר, כשלאחרים אסור [אע"פ שה' התיר להן], ולכן זה היה מביא למתחים וריבים עם הבעל, ולכן היה נעשה הבעל כעין שלא הגון להן. או) שבקרובים יש יותר קשר, ולכן נאמר להן עצה טובה שיקחו את הכי הגון להם, כדי שהנישואין יעלו הכי טוב. שבכך זה יתחבר עם בקשתן לנחלה בארץ (ולא יעשה ח"ו להיפך מכך), שכמו שנחלה בא"י קשורה להשראת שכינה, כך גם בין בני זוג: 'דריש ר"ע: איש ואשה, זכו – שכינה ביניהן, לא זכו – אש אוכלתן' (סוטה יז,א). לכן העצה טובה חשובה בשביל השראת השכינה, שזהו כחלק מבקשתן לנחלה בארץ. נראה שלכן: 'וא"ר חלבו אמר רב הונא: כל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו עובר בחמשה קולות, שנאמר (ירמיהו לג, יא) "קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה קול אומרים הודו את ה' צבאות". ואם משמחו מה שכרו? אמר רבי יהושע בן לוי: זוכה לתורה שנתנה בחמשה קולות, שנאמר (שמות יט, טז) "ויהי ביום השלישי בהיות הבקר ויהי קולות וברקים וענן כבד על ההר וקול שופר" וגו' "ויהי קול השופר" וגו' "והאלקים יעננו בקול”... רבי אבהו אמר: כאילו הקריב תודה, שנאמר (ירמיהו לג, יא) "מביאים תודה בית ה'”. רב נחמן בר יצחק אמר: כאילו בנה אחת מחורבות ירושלים, שנאמר (ירמיהו לג, יא) "כי אשיב את שבות הארץ כבראשונה אמר ה'”' (ברכות ו,ב). בשמחת חתן מחזקים את החיבור בין בני הזוג, וזה שייך להשראת שכינה (השלום בין בני הזוג), לכן יש בזה קשר לתורה שמביאה לקדושה ולהשראת שכינה בעולם (שמתקנים את העולם לה') ['רבי חלפתא בן דוסא איש כפר חנניה אומר: עשרה שיושבין ועוסקין בתורה, שכינה שרויה ביניהם, שנאמר (תהלים פב) "אלקים נצב בעדת א'ל”. ומנין אפילו חמשה, שנאמר (עמוס ט), "ואגודתו על ארץ יסדה”. ומנין אפילו שלשה, שנאמר (תהלים פב) "בקרב אלקים ישפוט”. ומנין אפילו שנים, שנאמר (מלאכי ג), "אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע" וגו'. ומנין אפילו אחד, שנאמר (שמות כ) "בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך”'. משנה אבות ג,ו]. ולכן זהו כעין הקרבת תודה, שקרבן קשור בשכינה (שמקריבים רק במקדש שבו שורה שכינה). לכן זה גם קשור לבניית א"י, שא"י קשורה בשכינה, ולכן בהבאת קדושה ושכינה לעולם, בונים בזה את א"י – מהצד הרוחני, ובהמשכו יתגלה בצד הגשמי, שבא"י הגשמי והרוחני קשורים יחד, שגם הגשמי דבוק בקודש. וזהו שאצל בנות צלופחד ניתנה להם עצה טובה לינשא להגון להן, בשל החיבור שבין א"י ושלום בין בני הזוג.