תורתנו היא תורת חיים. היא מלמדת אותנו בכל פרשה ובכל עניין לימוד וערך לחיים ממש.

פרשת השבוע, פרשת "קורח", מוכרת וידיעה כפרשה העוסקת בענייני מחלוקת וממנה למדו חז"ל רבות ובעקבותיה גם דרשו על כך.

אולם, רגע לפני שפורצת למולנו המחלוקת עצמה בפרשה, אנו לומדים על ערך שנוגע בכל אחד ואחד מאיתנו, ערך השכנות.

"ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי ודתן ואבירם בני אליאב ואון בן פלת בני ראובן" - כך פותחת הפרשה. היא מחברת את קורח משבט לוי ואת דתן ואבירם ואנשי שבט ראובן.

רש"י בפירושו במקום מסביר: "בשביל שהיה שבט ראובן שרוי בחנייתם תימנה, שכן לקהת ובניו החונים תימנה השתתפו עם קורח במחלוקתו. אוי לרשע ואוי לשכנו."

שכנותם של משפחת קהת משבט לוי שחנו לכיוון דרום עם אנשי שבט ראובן ובתוכם דתן ואבירם הביאה אותם להיות קרובים זה לזה והתאחדו יחד למחלוקת אחת מול משה. שכנות יכולה להביא ולגרום להשפעה של שכן אחד נגד השני בהתנהגות שהרשע מושך אחריו את שכנו לדרך הרעה.

להבדיל כמובן, שכן טוב יעשה את הפעולה ההפוכה, וכידוע כתוב בספר משלי: "טוב שכן קרוב מאח רחוק", שאמנם זה בעיקר בתחום המרחק הפיזי שאם אחיך רחוק ממך השכן שקרוב אליך יעזור לך יותר ביום יום אך שכנות ארוכה וטובה לאורך זמן רק מחזקת ומבססת את הקשר בין השכנים ומקרבת אותם לטובה.

וכאן כתוב בפרקי אבות: "איזוהי דרך ישרה שידבק בה האדם: .... רבי יוסי אומר שכן טוב...".

לכולנו יש שכנים. קרובים יותר וקרובים פחות. כוחה של שכנות כפי שראינו היא להשפיע. הן שפע טוב ולצערנו גם שפע רע. קורח משך אחריו את דתן ואבירם או אולי דווקא הפוך, כי ידוע ששניהם מיסודם לא היו אנשים טובים, ואף מיד אחר כך בפרשה הבליטו את חוצפתם הרעה וסירבו לקריאת משה לבוא אליו וכן קראו דווקא למצרים "ארץ זבת חלב ודבש" שכמובן זה מיוחס לארץ ישראל, ולכן גם הם נענשו בבליעת האדמה.

שנזכה כולנו להיות דווקא מהשכנים המשפיעים לטובה.

שבת שלום ומבורך!

            החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

 http://dosanova.co.il/

לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק, מאיר גרינברג, יצחק שניצר ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם.