"וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי וְדָתָן וַאֲבִירָם... וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה" (במדבר טז, א-ב)

במרכז הפרשה עומד נושא מחלוקת קורח. רבי נחמן מראה לנו זווית אחרת ומלמד אותנו כיצד להתייחס למחלוקת.

מכל צרה ומכל נפילה, האדם יכול להתרומם ולצאת מחוזק, ובכלל זה אף המחלוקת יכולה להפוך לקרש קפיצה ולמנוף רוחני, להתפתחות והתקדמות, וכך כתב רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן, חלק א, קסא):

"הַמַּחֲלקֶת מַגְבִּיהַּ וּמֵרִים אֶת הָאָדָם כִּי 'הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה' (דְּבָרִים כ), וְהִנֵּה עֵץ הַמֻּנָּח עַל הָאָרֶץ אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהַגְבִּיהַּ אֶת עַצְמוֹ, כִּי אִם עַל יְדֵי שֶׁבָּאִין עָלָיו מַיִם שׁוֹטְפִין, אֲזַי הַמַּיִם מְרִימִין וְנוֹשׂאִין אֶת הָעֵץ, וְהַמַּחֲלקֶת נִקְרָא מַיִם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים פח): 'סַבּוּנִי כַמַּיִם כָּל הַיּוֹם הִקִּיפוּ עָלַי יָחַד' ".

המחלוקת לפי רבי נחמן היא גאולה לאדם שביכולתה להגביה אותו אל על. דווקא ע"י זה שחולקים על האדם, בכך הוא יוכל להתרומם ולצאת יותר מחוזק – כמו שמים שוטפים את העץ ובכך משקים אותו וגורמים לו לגדול.

באיגרת שכתב רבי נחמן לאחיו, הוא כותב שההגעה לתכלית חייבת לעבור דרך המחלוקת (חיי מוהר"ן, נסיעתו לנאווריטש יד, קסה):

"כי כל זה לגדל אותך ולהרבות כבודך ולגדל שכלך, כי כמו שאי אפשר לכל מיני זרעונים לבוא לתכלית גידולם אלא עד שנותנין מתחילה הגרעין בעפר, ואחר כך הגרעין נתבלה, ואחר בלותו יפרח ויציץ ונעשה אילן גדול, כן הדבר הזה, שעל ידי זה שמשפילין אותך עד עפר, על ידי זה תתגדל ותציץ ותפרח בעולם".

רבי נחמן מייעץ לנו גם כיצד צריך האדם להגיב כאשר הוא מותקף וחולקים עליו (ליקוטי מוהר"ן, חלק א, ו, ב):

"כְּשֶׁיִּשְׁמַע בִּזְיוֹנוֹ יִדּם וְיִשְׁתּק... שֶׁיִּהְיֶה מִן הַשּׁוֹמְעִים חֶרְפָּתָם וְאֵינָם מְשִׁיבִים וְלא יְדַקְדֵּק עַל בִּזְיוֹן כְּבוֹדוֹ... וְעַל יְדֵי זֶה זוֹכֶה לְכָבוֹד אֱלקִי".

כשהאדם מלא בכבוד עצמו, הרי שאין מקום פנוי בקרבו לקבל ולינוק מן האינסוף האלוקי הגנוז ונחבא בתוככי נשמתו. כשמישהו מבקש להעליב אדם אחר, מלמדת עובדה זו כי המישור שבו חי הנעלב הוא מישור שבו כבוד האדם תופס מקום, ולכן רלוונטי להעליבו.

כשאדם שם את עצמו - "מִן הַשּׁוֹמְעִים חֶרְפָּתָם וְאֵינָם מְשִׁיבִים", ברגע אחד, מתעלה האדם מן המישור שבו חי לפני רגע - אותו מישור שאפשר לעולבים לשפוך את דמו, אל עבר מישור אחר לגמרי. ברגע אחד וויתר האדם על כבוד עצמו. השתיקה כאן אינה רק "חוסר תגובה" - היא וויתור ושינוי תודעה, היא בעצם מוכנותו של האדם להתבטל, להקשיב, להיות מוכן לוותר על הכל, ובכך הוא מתחבר לקדושה ומפנה מקום לכבוד אחר הממלא אותו - כבוד אלוקים.

הרב איתמר אלדר, מתוך האתר: "בית המדרש הוירטואלי של ישיבת הר עציון" - www.etzion.org.il