לקט מ"תורה ככתבה" לאי"ם – פרשת קדושים

יט, ד: אַל תפנו אֶל האלילים: ש: מדוע דווקא 'אַל תפנו' ולא 'לא תפנו'? ת: התורה מעדיפה את צורת השלילה 'לא' על פני 'אַל' (774 פעמים מול 107), וגם בפרשת 'קדושים' זהו בערך היחס (28 פעמים 'לא' מול 4 פעמים 'אַל'). בגלל נדירותה היחסית של צורת 'אַל' נראה כי היא באה לתת הדגשה נוספת לאיסור, לבל יהין האדם אפילו לחשוב לעשותו, כגון פנייה אל אלילים, לחלל את הבת להזנותה (יט, כט), לפנות אל האובות והידעונים ולבקש להיטמא בהם (יט, לא). גם צורת 'לא' מביעה איסור מוחלט, אך נראה שאלו איסורים שניתן היה לחשוב שמותר לעשותם, והתורה אסרה אותם, כגון לעשות אלוהי מסכה בלי לעבוד אלוהים אלה (יט, ד), לאכול בשר זבח השלמים ביום השלישי (פסוק ז'), אי-כילוי פאת השדה בעת הקציר (פסוק ט') וכו'.

יט, יב: וחללת את שם אלוהיך, אני ה': ש: מדוע דווקא 'אני ה'' ולא 'אני ה' אלוהיכם'? ת: הביטוי 'אני ה'' מתייחס לכל אדם, ואילו 'אני ה' אלוהיכם' מתייחס דווקא לבן עם ישראל. בפרשת 'קדושים' הייצוג של שני הביטויים שווה (10 מופעים לכל ביטוי). 'אני ה'' בא בהקשרים אוניברסאליים: שבועת שקר בשם ה' (יט, יב), לא ללכת רכיל (יט, טז), עמידה על דם רֵע (יט, טז), אהבת הרֵע, נקימה ונטירה (יט, יח), קעקוע (יט, כח), יראת המקדש (יט, ל), קימה מפני שיבה (יט, לב), שמירת כל החוקים וכל המשפטים (יט, לז), היות ה' קדוש (כ, כו). הבדלת ישראל מן העמים מבוטאת על ידי הביטוי 'אני ה' אלוהיכם' כמאמר הפסוק: אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, אֲשֶׁר-הִבְדַּלְתִּי אֶתְכֶם מִן-הָעַמִּים (כ, כד), בעניינים כגון שמירת שבת (יט, ג), איסור עשיית אלוהי מסכה (יט, ד), לקט ופאה (יט, ט-י), ערלה (יט, כה), אובות וידעונים (יט, לא), אהבת הגר (יט, לד) ועוד.