הערה: החומר לא עבר הגהה סופית.

למה ארבע כוסות - הרי בני ישראל נגאלו רק פעם אחת    (ערוך השולחן)  מאחר ובני ישראל יצאו ממצרים מבלי להיות זכאים לכך - עובדי עבודה זרה היו אבותינו במצרים - כל הגאולה התנהלה תחת ההשגחה של מידת הרחמים בשם הווי-ה. השם הזה מורכב מארבע אותיות וכדי להזכיר  את חסדי ה' באותו לילה אנו עושים סימנים רבים שלכולם מכנה משותף אחד:  הספרה ארבע: 4 קושיות, 4 בנים,        4 כוסות, 4 חכמים ישבו בסדר בבני ברק, 4 תכונות - נבונים, חכמים, זקנים וכו',  4 פסוקים בפ' ביכורים - ארמי עובד אבי.., 4 פעמים  "ברוך",  4 לשונות גאולה.

ולשאלה עצמה: (נצי"ב העמק דבר) היו באמת ארבע גאולות ממש שכל אחת הייתה שלב מקדים שאפשר את המשך תהליך השחרור ממצרים: ראשית הייתה הגאולה מעינויים  של עבודת הפרך (והוצאתי). אחרי מכת ערוב פרעה רק "לא שלח את העם" אך הפסיק את העינוי בחשבו כי זה מה שגרם למכות. בשלב שני הקל פרעה אליהם את העבודות (והצלתי אתכם מעבודתם) אחרי מכת ברד פרעה התחיל להכיר בעם ישראל ומתחיל לקרוא להם "בני ישראל". עדיין פרעה לא הסכים לשחרר את בני ישראל לחרות אלא אחרי מכת בכורות הוא שלח אותם  לחופשי. שלושת הגאולות הפיזיות היו השלב המקדים לגאולה הרוחנית שהיא עיקר מטרת שחרור בני ישראל ממצרים השיא של הגאולה כאשר בהר סיני הפכנו רשמית לעם ה' "ולקחתי אתכם לי לעם" ו-"אני ה' אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלו-קים".הראי"ה קוק זצ"ל  מסביר כאן כי  גאולת הכותרת היא מטרת העל שעם ישראל ישב בארצו בארץ ישראל וזו הכוס החמישית לפי הפסוק בהמשך  "והבאתי אתכם אל הארץ".  המהר"ל מציין כי  סדר פסוקי הגאולה הם בדיוק לפי סדר הפוך לנאמר בברית בין הבתרים - דהיינו מהקל אל הכבד: "כי גר יהיה זרעך" .. "ועבדום" ... "וענו אותם"  וכו'

אם כן למה ארבע כוסות יין ולא  ארבע מצות?  משך חכמה - אם ראינו כי המדובר בארבע גאולות הבאות זו אחר זו למה עלינו לציין זאת בכוסות יין  היה מקום לעשות זאת ב"ארבע לחמים "(מצות). בזכות ארבע זכויות נגאלו אבותינו ממצרים: שהם הבדלו את עצמם  בשמם, במלבושם לא גילו מסתורין ולא נגעו בבנות מצרים. אי לכך קבעו חז"ל כי יש לציין את הגאולה דווקא ביין המסוגל לשנות את תואר  פניו ואת דעתו  של  האדם . מתוך כך מתברר  כי להקפיד דווקא לשות יין ולא מיץ ענבים מפני שרק ליין יש את התכונה הנ"ל.

כך עשה הלל היה כורך..  (הרב קמחי ראש ישיבת אפרת בשם הרב ח. דרוקמן שליט"א  שהביא את החתם סופר) למה כל אחד מהתנאים התמקד באחד מחלקי ליל הסדר: קרבן פסח  מצה מרור  וכו' כאשר הלל הבבלי כורך את כולם ביחד? כל אחד מחלקי הסדר מתייחס לאחד הבנים (ראה פרושים בנדון) לדוגמא הפסח קשור לשאלת הרשע וכו'  רק יהודי  צדיק כמו הלל הבבלי  שהיה  מוכן ללמד הבא להתגייר את כל התורה על רגל אחת  הוא זה שיכול לכרוך את כל חלקי העם ביחד להעלותם ביחד לקדוש השם ולעבודת הקודש

למה אין מברכין על מצוות סיפור יציאת מצרים?  מצוה כה חשובה שהיא מתבצעת רק אחת לשנה  מצוה שהיא טוענת הכנות כה רבות - בשטח וברוח - היינו מצפים לברך עליה גם ברכת המצוות וגם ברכת “שהחיינו". אמנם אנו מצויים כל השנה לזכור את יציאתנו מארץ מרצים אבל בליל פסח  אנו משקיעים לילה שלם ומסבירים  וממחישים לילדים ולעצמנו את גודל  נס הגאולה אז למה לא תקנו ברכה?

הרב הררי בספרו "מקראי קודש "מביא מספר תשובות וביניהם:  1) על מצווה שקיומה תלוי באחרים אין מברכים (דוגמא: ביקור חולים , צדקה וכו') 2) בברכת הקדוש כבר הזכרנו גם יציאת מצרים וגם ברכנו "שהחינו" כך שאין מקום לבר שוב  3) למצוה זו אין שיעור/קצבה  כך שאין לברך (דוגמא: לימוד תורה גמילות חסד וכו') 4) אדם צריך להבין מה הוא אומר בליל סדר ומאחר ולא בטוח כי אמנם כך המצב רצו חז"ל למנוע ברכה לבטלה במידה ואדם זה או אחר אומר דברי ההגדה מבלי להבין אותם  5) ואני הקטן מוסיף:  אולי הוא יירדם  לפני עיקרי המרכיבים של ליל הסדר ואז גם כן יתברר כי הברכה הייתה לבטלה....

וברכת "שעשה נסים לאבותינו" לא מברכים (כמו חנוכה ופורים) מאחר ובהמשך נברך ברכת "אשר גאלנו וגאל את אבותנו"

מכות מצרים : משום מה יש קונוטציה כאשר מזכירים את עשר המכות לפועל "להרביץ" וטעות היא בידם. כאן כוונת המילה "מכות" היא במובן "צרות"

מצוות "והגדת לבנך-  ומה עם הבנות??  מצאתי בספר "חיי אדם" דעה מעניינת כי אין על האב חובה לספר את הסיפור של יציאת מצרים  אלא לבניו הזכרים  (כמובן שמותר לו לספר גם לבנותיו..) אך רוב הפוסקים רואים גם כאן את המילה "בנים"  ככוללת דהיינו הכוונה לבנים ובנות גם יחד.

למה קבעו חז"ל נוסח קבוע להגדה של פסח ולא נתנו לכל אחד להסביר לילדיו את סיפור כפי הבנתו? הרב עמרם גאון מסביר כי כמו שבתפילות  ראו חכמנו כי לא כל אחד ואחד מסוגלים לשפוך שיח לפני בוראו בעצמו, אלא העם צריך הכוונה כדי  לקיים מצוות תפילוה (ירידת הדורות) כך גם בספור יציאת מצרים. אי לכך קבעו בצורה מובנית (שאלה ותשובה)  את הספור בצורה חינוכית ונכונה ביותר תוך כדי הבאת המקורות בפסוקים ובמשנה.

"והגדת לבנך" בסדר משפחתי גדול   כאשר דורות רבים מסובים בליל סדר מתעוררת השאלה מי שואל  את מי את "מה נשתנה"  ומי עונה את הסיפור של יציאת מצרים. על מנת לאפשר לכולם לצאת ידי חובה רצוי שכל  דור שואל  ועונה ובצורה זו שאול האבא את הסבא ואחרי זה הבן שואל את האבא וכל אחד מסביר ועונה  כאשר דגש מיוחד ייושם על הקטע  "רבן גמליאל  אומר: כל  מי שלא אמר שלושה דברים אלו בפסח...." בדרך כלל מכבדים את הסבא באמירת ההגדה ואז הוא יוצא לפי דעות רבות את המצוה גם עם הנכדים ("בני בנים הרי כבנים" לחנוך ולימוד תורה). בנוסף לכך ניתן לכבד כל ייני אנשים בקטעים מסוימים של אמירת ההגדה. הרב הררי בספרו "מקראי קודש מנסה להבדיל בין המצווה "והגדת" שכל אחד ואחד חייב בה  גם אם הוא לבד או עם אשתו ואין ילדים נוכחים לבין המצווה "והגדת לבנך" כאשר מדובר על ליל  סדר רגיל  עם ילדים קטנים. לדבריו יהיה הבדל אם הבן הוא תלמיד חכם ואביו הזקן מכבד אותו באמירת ההגדה. אז הבן יספר לאביו את ההגדה ומקיים בכך רק את המצווה "והגדת" לעומת המקרה השכיח  בו האב מקיים "והגדת לבנך"

רבי יהודה נתן בהם סימנים: למה היה צורך בסימנים דווקא בעשר המכות?  הרי ישנם עוד דברים רבים בהם היה ניתן לעשות סימנים כמו למשל "פסח, מצה ומרור", ארבעת הבנים, מה נשתנה  וכו'?

בבדיחות הדעת מסבירים כי ר' יהודה היה מוזמן בליל הסדר אצל יהודי עשיר מאד שהיה קמצן כלפי אחרים ומטיב רק עם עצמו כך הוא נטל לעצמו גביע מכובד ביותר עם כמות יין רבה אך לאורחים הוא דאג לכוסות קטנים בדיוק לפי השיעור. בעשר המכות אנו נוהגים לשפוך מעט מהיין ורבי יהודה חשש כי אם ישפוך בכל עשר המכות - ולו טיפה אחת - לא יישאר לו די יין  לפי השיעור לכוס השנייה. אי לכך קיצר ונתן סימנים כדי לשפוך רק שלוש פעמים במקום עשר ......

 “כך עשה הלל:  היה כורך פסח מצה ומרור...." למה דווקא הלל הוא זה שהמציא את הפטנט לכרוך את הכל  ביחד ולא יתר התנאים התמקדו כל אחד בקטע אחר?

אנו יודעים כי כל אחד מהמרכיבים של ליל הסדר מסמל נושא מסוים ביציאת מצרים:  החרוסת מסמל את הטיט בו השתמשו כדי לבנות את ערי המסכנות, המצה מסמלת את הגאולה  כי לא הספיקו להכין צידה לדרך. המרור מזכיר לנו את השעבוד והצרות במצרים וקרבן הפסח את פעולת הגאולה (ופסחתי על הבתים...). גם בהתייחסם לארבעת הבנים אנו מסבירים לכל אחד מהם חלק וסיבה אחר כאשר הפסח מיוחס לתשובה לבן הרשע וכן לגבי כל אחד מהבנים (ראה פרוש מיוחד בנושא זה). רק אדם כמו הלל הבבלי -  שהיה מוכן ללמד לגר את כל התורה על רגל אחת - מסוגל לכרוך את האופי המיוחד של כל אחד מארבעת הבנים ביחד

ולא אתן למשחית לבא אל בתיכם...  מה כוונת הפסוק?  הרי הקב"ה בעצמו הלך והרג  את הבכורים במצרים אז מה מוסיף הפסוק כי לא ניתן רשות למלאך המוות להתקרב לבתים של בני ישראל? אלא מסביר הגר"א כי מטבע הדברים ישנם אנשים שהגיע זמנם למות גם בלילה זה. אך על מנת שלא יגידו המצרים כי גם בין בני ישראל ישנם הרוגים נינה פקודה יוצאת מהכלל כי מלאך המוות בלילה זו  ל א  יעשה את תפקידו  וידחה - למען קידוש השם  -  עת  "תכנית העבודה" שלו  וזה מה  שהפסוק  מבקש לרמוז לנו.

קרבן  הפסח מסמל אחדות העם - איך?    טרת הקרבן הוא לאחד את העם בלילה זה ואנו מוצאים מספר רמזים מתוך  ההלכות הכרוכות להכנת ואכילת קרבן הפסח: 1) אכילת השה על כרעיו וקרבו מסמל את שלמות העם כל החלקים מהשובים כאחת ואין יוצא מהכלל  2) אוכלים את הפסח בבית אחד ולא מתפזרים  3)  חובת צליית הפסח ואין לבשלו:  הצלייה מצמקת ומכווצת את הבשר לעומת פעולת הבישול המפרכת ומפזרת את הבשר  4)   חובת האכילה כקבוצה אחת שכולם נמנעים על הקרבן  ואיסור החלוקה לקבוצות  5) איסור שבירת עצם של קרבן פסח בא להגיד לנו כי פעולת השבירה מצביעה על פירוד ולוקה  דבר שפסול מעיקרו בעם היהודי.

מה קשור חמץ לגאולת מצרים ? פעולת החימוץ מראה לנו תפיכה  והשמנה (ניפוח האגו של האדם) פעולת החימוץ היא רק עניין של מדידת זמן: אם מצליחים לאפות את הבצק בפחות מ- 18דקות אותה עיסה הופכת למצת מצווה. הכוונה לקרב לקב"ה ת מימד הזמן לעבודת קודש.שליטהעל הזמן םרוש לא להחמיץ שום הזדמנות להגדיל את שמו של הקב"ה ולהאדירו. מעניין לציין כי בחג השבועות אנו דווקא מקריבים שלי לחם (חמץ). מזה אנ לומדים:  אם בראש התהליך ישנה הקפדה על נושא חימוץ (גאווה וכו') מותר אחרי קבלת עול התורה להנות מהלחם. מספיקים 7 ימים של מצה על מנת להכשיר לנו שנה שליחמה אכילת חמץ. (והמבין יבין)