בתקופה האחרונה התופעה הזו חוזרת, בתחום ההנהגה הציבורית והתורנית. כאלה שאצה להם הדרך הגיע לפסגת ההנהגה הציבורית ללא נסיון ציבורי וללא נסיון חיים מתאים. וכאלה שאצה להם הדרך להנהיג ולפסוק הלכות לציבור בניגוד למקובל. "מורים הלכה בפני רבן", ובניגוד לדעתם של פוסקים מובילים, מנוסים וותיקים, הנושאים באחריות ומבינים את ההיבטים ההיקפיים שיש לכל פסיקה. אלו שלמדו על בשרם את הצו: "חכמים הזהרו בדבריכם" (אבות א יא). "שלא תניחו למינים מקום לטעות בדבריכם, כמו שקרה לאנטיגנוס איש סוכו" (רע"ב שם). החכם האמיתי "מכיר את מקומו" (אבות ו ו). "שהוא מכיר ערך מעלתו וחסרונו ולא יאמר סברתו בפני מי שגדול ממנו בחכמה" (דרך חיים שם). כיוון ש"החכם אינו מדבר בפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה" (אבות ה ז). כפי שלמדנו בפרשתנו מ"אלעזר ואיתמר כשקצף עליהם משה והשיב אהרון ולא הם" (רע"ב שם). אנו זקוקים לשילוב מתאים בין הצעירים ותיקים המנוסים. וכך גם יגדלו הצעירים לתפקידם. "הנה אנכי שלח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ד' הגדול והנורא, והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם".  רוח הנעורים הסוער, המתעורר בעז ובגבורה, עם רוח הזקנה המסודר, המלא כובד ראש וזהירות, יחד מתאגדים לאגודה לפעול פעולתם בחיים, הרוחניים והגשמיים, להחיש ישועה, ולהעשות בסיס לצמח ד'" (שמונה קבצים ו׳ רס״ה).