"וְכָל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ כֹּרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים לְהָמָן... וּמָרְדֳּכַי לֹא יִכְרַע וְלֹא יִשְׁתַּחֲוֶה... וַיַּגִּידוּ לְהָמָן... וַיִּמָּלֵא הָמָן חֵמָה... וַיְבַקֵּשׁ הָמָן לְהַשְׁמִיד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים".

(אסתר ג, ב-ו)

במבט ראשוני נדמה כי אין כל קשר בין פורים לבין... לשון הרע. אך במבט מעמיק מתברר כי אין קשר חזק ואיתן יותר מאשר בין פורים ללשון הרע.

בשכנעו את אחשוורוש להשמיד את היהודים, אמר המן למלך אחשוורוש (אסתר ג, ח): "וַיֹּאמֶר הָמָן לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים בְּכֹל מְדִינוֹת מַלְכוּתֶךָ וְדָתֵיהֶם שֹׁנוֹת מִכָּל עָם וְאֶת דָּתֵי הַמֶּלֶךְ אֵינָם עֹשִׂים וְלַמֶּלֶךְ אֵין שׁוֶֹה לְהַנִּיחָם".

על פסוק זה אמר רבא בגמרא (מגילה יג, ב): " 'יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד' - אמר רבא: ליכא דידע לישנא בישא כהמן" (אמר רבא: מדבריו של המן אנו נוכחים לדעת כי אין כמוהו בהוצאת דיבתם של ישראל רעה).

ניגש המן למלך אחשוורוש והתחיל להשחיר את פניהם של ישראל: "תראה, יש עם אחד אצלנו, מוזר מאוד, הדת שלהם שונה מכל הדתות... אינם משלמים מיסים ("וְאֶת דָּתֵי הַמֶּלֶךְ אֵינָם עֹשִׂים", מפרש רש"י: לתת מס לעבודת המלך)... ולכן לא משתלם להחזיק אותם בממלכה – צריך להשמיד אותם".

כה הוסיף המן ודיבר על ליבו של אחשוורוש, עד שאחשוורוש הסכים לאשר את השמדתם המוחלטת של היהודים.

בעינינו מצטייר עוון לשון הרע כמשהו לא נימוסי, אין זה נאה לדבר סרה באחרים, הדבר עלול אף להביא לשנאה ולמריבות. אך האמורא הקדוש רבא מניח לנו מראה מול העיניים: אם תרצו לדעת מהו לשון הרע? הביטו במה שעשה המן בשעה שדיבר באוזני המלך אחשוורוש – הרואים אתם את התוצאות? אלו הן תוצאות האפשריות של לשון הרע! השמדת בני-אדם!

וכיצד התחילה חמתו של המן להתעורר? אף היא על ידי לשון הרע! היה זה כאשר מרדכי לא השתחווה להמן. מיליונים השתחוו להמן, ורק מרדכי לא השתחווה לו. עובדה זו היתה יכולה לעבור בשקט, אך כאן נכנסו לתפקידם דוברי לשון הרע (אסתר ג, ב-ו):

"וְכָל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ כֹּרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים לְהָמָן... וּמָרְדֳּכַי לֹא יִכְרַע וְלֹא יִשְׁתַּחֲוֶה. וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ לְמָרְדֳּכָי מַדּוּעַ אַתָּה עוֹבֵר אֵת מִצְוַת הַמֶּלֶךְ... וַיַּגִּידוּ לְהָמָן... וַיַּרְא הָמָן כִּי אֵין מָרְדֳּכַי כֹּרֵעַ וּמִשְׁתַּחֲוֶה לוֹ וַיִּמָּלֵא הָמָן חֵמָה... וַיְבַקֵּשׁ הָמָן לְהַשְׁמִיד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים".

לפני כן, המן לא שם לב שמרדכי אינו משתחווה, ואולי שם לב אך התעלם והמשיך הלאה. אך כאשר הודיעו לו עבדי המלך ועוררו את הנושא – " וַיַּגִּידוּ לְהָמָן... וַיִּמָּלֵא הָמָן חֵמָה".

ואף סופה של פרשייה זו יש בה כדי לסייע לנו להתרחק מעוון לשון הרע: המן, האיש אשר חולל את כל המהומה, ולחש על אוזנו של המלך, כל דיבורו ומחשבתו הרעה בסופו של דבר חזרה בו ובבניו, ונתלה הוא ובניו על העץ אשר הכין למרדכי (אסתר ט, כד-כה): "כִּי הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי צֹרֵר כָּל הַיְּהוּדִים חָשַׁב עַל הַיְּהוּדִים לְאַבְּדָם... יָשׁוּב מַחֲשַׁבְתּוֹ הָרָעָה אֲשֶׁר חָשַׁב עַל הַיְּהוּדִים עַל רֹאשׁוֹ וְתָלוּ אֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו עַל הָעֵץ".

הרב רונן חזיזה שליט"א – מהחוברת היומית: "חמש דקות תורה ביום"

"ותן חלקנו"