"כי תפגע שור אויבך או חמרו תעה השב תשיבנו לו" (כג,ד)

מציאה מפוצצת

יוסי התרגש מכך שפורים מתקרב. אמנם, יוסי לא הקדיש מחשבה רבה למשמעות היום. הוא חשב בעיקר על פורים כעל זמן נפלא להשתמש בנפצים.

מטבע הדברים, דאג יוסי לקנות את מיטב הנפצים שרק היה יכול. אולם הצער היחיד של יוסי היה שהוא יכול לקנות רק 'שומים', ולא נפצים יותר רציניים שלצערו הרב הם אסורים על פי החוק. ('שומים' הם נפצים 'קלים', שזורקים אותם ומתפוצצים).

בשבועות שקדמו לפורים היה יוסי עסוק עד שעות הלילה המאוחרות. יוסי היה מסתתר מאחורי עץ, תחנת אוטובוס, ספסל בפארק, או כל חפץ אחר שמתאים לו, ומחכה עד שילד צעיר יותר יעבור. בתנועות מדויקות, יוסי היה משליך את ה'שומים' לכיוון הילד, והיה מתבונן בשמחה כשהילד קפץ, צרח או אפילו פרץ בבכי.

יום אחד, יצחק, נער שגר בשכונה, מיהר לביתו, עם מבט נרגש על פניו. "תראי אמא! תראה מה מצאתי בחוץ!" קרא יצחק. "יוסי, הנער שמציק לכל ילדי השכונה עם ה'שומים' שלו, הסתובב עם תיק פתוח ושקית הנפצים שלו נפלה, אז הרמתי אותה ולקחתי הביתה. עכשיו הוא לא יוכל להטריד את כולם! "

"זה נהדר, יצחק." אמרה אמו. " אבל מה עם מצוות 'השבת אבידה'? אולי אתה צריך להחזיר את השקית ליוסי! "

"אבל אמא, הוא הולך להשתמש בזה כדי לעשות דברים רעים", ענה יצחק. "למה להחזיר לו?"

 האם יצחק יכול להחזיק את הנפצים, או שהוא מחויב להחזירם ליוסי?

תשובתו של הרב יעקב אריאל שליט"א:

יצחק אינו מחויב להחזיר את הנפצים ליוסי. זאת משום שיצחק מכיר את מעשיו של יוסי, ויודע שהוא ישתמש בהם למעשים אסורים. הרי זה כעין מה שנפסק בשולחן ערוך (חושן משפט סימן רס"ו, ד) "חתול רע שמזיק לקטנים, אין צריך להשיבו לבעלים".

בנוסף, ייתכן כי אפילו אסור ליצחק להחזיר את חומרי הנפץ, ואם יחזיר יעבור בכך על איסור 'לפני עוור לא תתן מכשול' הכולל נתינת חפץ ליהודי אחר, שישתמש בו לעבור עבירה. עם זאת, אם יש אפשרות סבירה שיוסי לא ישתמש בנפצים בצורה אסורה, אז אין כאן איסור 'לפני עוור'. (ראה מסכת שביעית, (ה ', ח'), הקובעת כי מותר למכור פרה המיועדת לחרישה, לפני שנת השמיטה, כי יתכן שהקונה ישחט את הפרה לבשר, ולא ישתמש בה כדי לעבוד בשדה.)[i]

לסיכום: יצחק אינו מחויב להחזיר את הנפצים. אם ברור שיוסי ישתמש בנפצים לצורך פעילות אסורה, נראה שאף אסור להחזיר לו את הנפצים.