עונש כתגמול או לתיקון הנזק (1 תגובות לחידוש זה)
נכתב על ידי איתיאל, 30/1/2019
כאשר אנו שופטים עבריין (ואין זה משנה כרגע אם כדיינים בבית דין, כמורים כלפי תלמיד סורר או כהורים לילד שובב) יש לנו 2 צורות לנתינת עונש:
א. כהרתעה וכגמול על המעשה הרע.
ב. כתיקון לקלקול שנגרם במציאות.
בפרשתנו דין מיוחד של קנס למי שגנב בהמה ושחט או מכר אותה: אם מדובר בשור - ישלם הגנב פי 5, ואם מדובר בשה - ישלם פי ארבע.
מדוע ההבדל ביניהם?
נחלקו בכך התנאים:
רבן יוחנן בן זכאי מבאר שגניבת שור היא קלה - פשוט מושכים בחבל והיא באה. לעומת זאת, בגניבת שה, צריך להרכיב אותו על הכתפיים, פעולה מבזה. לכן גניבת השור חמורה יותר ומשלמים עליה יותר.
רבי מאיר מסביר שהסיבה היא בגלל הנזק שאירע לנגנב. השור משמש כבהמת עבודה, בו חורשים ונושאים משאות. לכן בגניבתו נגרם נזק מיידי יום-יומי. לעומת זאת בשה אין שימוש קבוע, אלא מגדלים אותו כדי לגזוז את צמרו בקיץ ולשחטו כשיגדל. לכן הנזק בו קטן מהנזק באבדן השור, ומשלמים רק פי 4.
נראה שהם נחלקו אם העונש של התורה נועד כגמול והרתעה למעשי הגנב, ואז ככל שהמעשה קל יותר יש צורך בהרתעה רבה יותר (ריב"ז), או שהעונש ניתן כתיקון לקלקול שנוצר אצל הנגנב, ואז ככל שהנזק הנגרם גדול יותר - כך יש לפצות יותר (ר"מ).
ננסה להמשיך שני כיוונים אלו גם בדיני חיובים נוספים שמצאנו:
גנב - משלם פי שניים.
גזלן - משלם חומש נוסף לגזילה.
מודה בקנס - אם הגנב הודה בגניבה ובא להחזיר אותה לפני שתבעו אותו - הוא צריך רק להחזיר את ערכה ופטור מקנס נוסף.
מוכרת הטענה שגנב משלם פי 2 כי הוא מפחד מהנברא יותר מהבורא לעומת הגזלן שלפחות משווה את שניהם - נראה שמדובר כאן על תגמול לגונב.
לעומת זאת ייתכן שההבדל הוא התפיסה אם ניתן למצוא את הפושע. נראה שעוגמת הנפש שנגרמה מהגנב גדולה יותר מזו שנגרמה על ידי הגזלן שאדע איפה למצוא אותו "וכל מה" שאצטרך לעשות הוא להביא אותו בפני בית דין (תודה לידידי דובי שוורץ הי"ו שחידש לי סברה יפה זו).
באותו כיוון, מודה בקנס פטור - או כי עשה תשובה ובא לתקן מיוזמתו, ולכן אין עוד צורך בגמול והרתעה.
או: כי כעת יש פחות נזק, כיוון שהנגנב אינו צריך לחפש ולתבוע ולהוציא את ממונו בדין.
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (1)
יואל בן עמי (31/1/2019)
חזק
