מכאן למדו חכמים את דין "קים ליה בדרבה מיניה", כאשר מעשה אחד מחייב עונש קל ועונש חמור בו זמנית - אנו מחייבים רק בעונש החמור ופוטרים מהעונש הקל. לדוגמה: אדם שרף את שדה חבירו בשבת - מכיוון שהוא חייב מיתה על חילול השבת, הוא פטור על תשלום הנזק.

עלינו לשים לב לכמה דברים מעניינים בדין זה:

א. מה הסברה בדין? מדוע יפסיד הניזוק מכיוון שהמזיק חייב עונש נוסף? האם זה "מבצע" בסופר?

ב. להלכה, אף שאין בית הדין מחייב את העונש הקל - המזיק חייב בדיני שמיים לשלם אותו, וראוי שיעשה כן כדי לנקות את עצמו מעונש שמיימי. אם באמת האדם חייב כלפי שמיים - מדוע אין בית דין של מטה יכול לגבות תשלום זה?

ג. להלכה, אם קדם הניזק ותפס והחזיק בממונו של המזיק - אי אפשר להוציא אותו מידו. רואים שהכסף אכן מגיע לניזק, אך בית הדין לא מטפל בו. מה ההיגיון בכך?

ד. אפילו אם לא ניתן לבצע את העונש החמור, עדיין פטורים מהעונש הקל. לדוגמה: בימינו, אין דנים מיתות בית דין ולא מוציאים להורג. אעפ"כ, אם אדם ידליק את ביתו של חבירו בשבת - בית דין לא יחייב אותו בתשלום, מכיוון שבאופן עקרוני הוא חייב מיתה (אף שאין לנו הכוח לבצע זאת). כיצד יתכן שהמזיק יצא "פטור בלא כלום"?

ה. הדין קיים רק כאשר שני החיובים באו בבת אחת, אך אם הם באו בזה אחר זה - אנו מחייבים בשניהם. לדוגמה: אם אדם גנב מבית חבירו בשבת והוציא את החפץ לרשות הרבים - למרות שעבר גם על הוצאה מרשות לרשות ויתחייב מיתה, מכיוון שחיוב הגניבה התבצע ברגע שהרים את החפץ, שניות בודדות לפני שהוציא אותו מהבית והתחייב מיתה - אנו מחייבים בשני החיובים. מה ההבדל אם שני החיובים הגיעו באותו רגע או שנייה אחת אחר כך?

נראה לבאר כדלהלן:

ידועה הבדיחה על עשיר קמצן, שיום אחד עשה תאונה. 

יצא העשיר מהרכב והתחיל לצעוק ולהתאנח על הלימוזינה שנסרטה והחלון שנשבר. 

אמרו לו: "מה אתה בוכה על הלימוזינה? תסתכל על היד שלך!"

הסכל העשיר על היד והתחיל לזעוק:

"אוי, שעון הרולקס המוזהב נסרט!"...

ישנה מידת הדין המוחלטת, בה אדם חייב על כל מעשה ונזק שנגרם בעטיו.

אך מאידך, ישנו גם דין מוסרי - לא יתכן לשבת ולדון בזוטות כמו חיובי ממון, בשעה שאנו דנים על חיי אדם. זה זלזול והוזלה של ערך החיים. 

נכון שהמזיק חייב - אך אנו כבית דין לא יכולים להתעסק בכך, יהיה בזה פגם מוסרי.

לכן - החיוב הקל אמנם חייב. אם המזיק שואל אותנו אם לשלם - ודאי שעליו לשלם. גם אם יתפוס הניזק - איננו יכולים להוציא ממנו, שכן הכסף אכן מגיע לו, רק אנו לא יכולים להתעסק בכך.

דין זה קיים רק כאשר החיובים הגיעו באותה התביעה, אך אכן, אם החיוב הגיע אחרי או לפני, ואפילו בשנייה אחת - נמצא שאין אנו דנים בשני החיובים יחד, אלא בכל אחד לחוד. זאת אנו יכולים לעשות. הרי זה כשני דינים שונים.

גם בימינו שאין אנו מוציאים לפועל את דין המיתה, אך כיוון שהוא קיים, לפנינו תיק הדורש חיוב נפשות, לא נוכל להתעלם ממנו ולהתעסק בזוטות אלו.

(מפי הרב משה כהן שליט"א)