התפיסה הפלשתית

הפלשתים רואים בה' רק כוח טבעי נוסף (אמנם חזק מאוד) מתוך כוחות רבים נוספים. לפיכך לתפיסתם ניתן להתחזק ולהתגבר עליו. לכן כשמובא ארון ה' לשדה הקרב הם מצד אחד יראים מכוחו, שהיכה את המצרים, ומאידך אומרים: "התחזקו והיו לאנשים פלשתים"[1].

כך גם מצאנו בגליית הפלשתי המחרף מערכות ישראל בשל חוסנו הפיזי וחימושו העודף. על כן דוד מדגיש שהוא בא לנגדו בשם ה' אלוקי מערכות ישראל אשר חרפת.

לפיכך לאחר נפילת הארון בשבי הפלשתים הם נענשים באופן שמעביר את המסר שאין כל משמעות לכוחם אל מול ה':

בתחילה אלילם דגון, מקור כוחם לפי אמונתם, מתכופף כמשתחווה לפני ארון ה'. בהמשך נכרתות ידיו וראשו, כאמירה שאין כוח מעשי (ידיים) או שכלי (ראש) נגד ה'.

לאחר מכן באים על הפלשתים טחורים, המדגישים את אפסיות  כוחו של האדם הנזקק ותלוי באוכל ובצרכיו, מה שלא שייך באלוקים, ולבסוף בא עליהם מגפת מוות, המבטאת את אזלת כוחו וחוסר האונים של האדם, שחייו עצמם תויים במתת ה'.

יש לציין כי גם בקרב עם ישראל נראו ניצנים של התפיסה שאלוקים הוא עוד כלי נשק, כוח בלבד. לכן הם מביאים את ארון ה' למלחמה, בתפיסה שיש בכך כוח שיגרום להם לנצח, אך הם מפסידים. בהמשך, כששמואל יערוך מלחמה מול הפלשתים הוא יפתח את המלחמה בכנס התעוררות לתשובה, בו ישחט טלה חלב וישפוך מים (ואז אכן ניצחו). כלומר: העיקר הוא הקשר לקב"ה (וממילא מסתבר שה' יחזיק ביד בניו הקרובים) ולא במעשה ובחפץ הקדוש גרידא (כפי שהסבירו חז"ל את מעשה חזקיהו שכיתת נחש הנחושת של משה, שעשו ממנו סגולה התלוייה בחפץ ולא זכרו להפנות את ליבם לאביהם שבשמים).

גם בבקשת המלוכה, שמואל חש שהעם מאמין שתשועתו תלוייה במלך ובכוחו, ולא בקשר לאלוקים, ולכן הוא מתנגד למלוכה (כדבריו שמאסו את ה'). תוכחה זו תמשיך לאורך מלכות שאול. אין הקרבת הקרבן גורמת לנצחון במלחמה, אלא קרבת ה', ולכן אם המלך נצטווה לחכות לנביא שיקריב - אין תועלת במעשה ההקרבה, אלא בהקרבה שבאה מרצון ה' וכניעה לפקודתו, כדברי שמואל: "החפץ לה' בעולות ובזבחים כשמוע בקול ה', הנה שמוע מזבח טוב, להקשיב מחלב אילים. כי חטאת קסם מרי ותרפים הפצר, יען מאסת את דבר ה', וימאסך ממלך"[2].

הערה מחקרית:

יש להבדיל בין הפלשתים של ספר בראשית, לבין הפלשתים בנביאים.

נפלשתים בספר בראשית הם עם מקומי המכונה "העווים", התרכזו סביב גרר, ובראשם מלך אחד (המכונה תמיד אבימלך[3]).

בהמשך בא עם פיניקי באניות מאיי הים וכבשם, והוא המכונה בתורה "כפתורים", כמתואר: "והעוים היושבים בחצרים עד עזה, כפתורים היוצאים מכפתור השמידום וישבו תחתם"[4].

עם זה הורכב מכמה שבטים שברכיבו קואליציה של 5 ערים שבראש כל אחד מהם מושל הנקרא "סרן", ששלטו יחד.

לפי זה, מעניין שהאליל של הפלשתים נקרא "דגון", כיאה לעם הבא מן הים וסוגד לחי בים - הדג.