לקט מביאור הרוקח לתורה – פרשת בשלח

יג,יט: והעליתם את עצמותי מזה אתכם: מה לומדים מ"מזה אתכם"? רוקח: "לרבות עצמותיי ועצמותיכם תביאו אתכם בעליית כולכם. 'מזה אתכם' בגימטריה "י"ב שבטים", כל אחד העלה ראש שבטו". מתברר שלא רק יוסף הועלו עצמותיו, אלא גם של כל אחיו, ראשי השבטים.

יד,טו: ויאמר ה' אל משה, מה תצעק אלי: רוקח: "וכי משה היה צועק או ישראל היו צועקים (ויצעקו בני ישראל)? אלא משה היה צועק לה' שלא בפני ישראל, לכך אמר לו, בניי בצער ואתה צועק, דבר אל בני ישראל ויסעו". גם משה צעק, שלא בפני ישראל.

טו,כא: ותען להם מרים: להם או להן? רוקח: "זה היה הענייה שלהן, ומודיעו כי לאחר ששוררו האנשים, שררו הנשים, ולא ביחד". אחרי הגברים, להם, שרו הנשים. ועוד פותר הרוקח את בעיית להם – להן: "מלמד שגבירתניות היו כאנשים, ועוד 'להם' – לעוללים ויונקים ולעוברים שבמעי אמן אמרו שירה". להם – לתינוקות היו שרות.

טז,ח: בתת ה' לכם בערב בשר לאכול, ולחם בבוקר לשבוע: מדוע לאכול דווקא בערב בשר, ובבוקר – לחם? רוקח: "(בערב) אז עת לבשל ולצלות(בניחותא), ולחם בבוקר לשבוע בכל בוקר לשבוע כל צרכיהם". לחם משביע, נאכל בזריזות ומחזק את האדם לקראת יום עבודתו. בערב – יש יותר פנאי לבשל ולצלות בשר, ולישון היטב.

טז,יב: בין הערביים תאכלו בשר, ובבוקר תשבעו לחם: מדוע דווקא בין הערביים בשר? רוקח: "(בין הערביים) בפנים חשוכות אתן לכם בשר, כי היה לכם מקנה רב שהבאתם ממצרים. תאכלו בשר – בוסר יהיה לכםלבסוף. ובבוקר תשבעו לחם וידעתם כי אני ה' אלוהיכם – שתברכו על שביעת לחם ברכה אחרונה, 'ואכלת ושבעת וברכת'". ה' נותן בשר לא ברצון רב (בפנים חשוכות) כי היה להם בשר, ובוקר מעניק לחם – כדי לזכות בברכת האדם על שבעו.

טז,לה: עד בואם אל ארץ נושבת: מהו 'ארץ נושבת'? רוקח: "שממנה הושתת ונתיישב העולם". נושבת – נתיישב. מעניין.

יז,יד: מחה אמחה את זכר עמלק: מנין שעמלק קשור בהמן? רוקח: "'מחה אמחה' בגימטריה 'זה המן'. רמז ברור...

שבת שלום מוקדמת (עקב מסע בעקבות הלמד הא הצפוי מחר), שבת של יחד, תפילה על חברים, צניעות, אכילה בנחת, האכלה ואירוח בנדיבות, התיישבות בארץ, וזיכרון מחיית צרותינו, אורן, בן וכו'.