בע"ה

פרשת בשלח - פרשת המקדש

מרים בשירתה מגלה את עומק שירת הים של משה

הרב ישראל אריאל שליט"א

ישראל יוצאים ממצרים ורגליהם עומדות על שפת ים סוף - והנה מלך מצרים ורכבו סוגרים עליהם. הנה, עתה, כשישראל עומדים חסרי מגן על שפת הים - לא יבצר מהמצרים להשלים את מלאכת ההכחדה, ולהשליך סוף סוף את ישראל אל הים, לא רק את התינוקות ישליכו, כי אם אנשים נשים וטף. ישראל כבר שומעים סביבם את צהלת המצרים ואת הקריאות בקצב קרב: "ארדוף! אשיג! אחלק שלל! תמלאמו נפשי! אריק חרבי! תורישמו ידי!" המצרים כבר יכולים להתהלל ולהתגאות בנצחונם הבטוח.

            כשישראל ניצבים מעברו השני של ים סוף, ורואים את שרידי סוס פרעה ורכבו השוקעים בים, מבינים הם את אשר התרחש. אולם רק 'מרים הנביאה אחות אהרון אשר ראתה את התינוק משה עד כמה חדל הוא, כשהוא מושלך בתיבת גומא על שפת היאור, ואשר הכירה מקרוב את גאון פרעה ומזימותיו במצרים, רק היא מבינה את עומק המילים היוצאות מפי משה: "אשירה לה' כי גאה גאה! כי יש 'גאה' אחד - זה פרעה אשר אין קץ לרישעו ולערמתו בבואו להכחיד את ישראל, אך יש גאה על גאה - זה "הקדוש ברוך הוא, שהוא מתגאה על הכל" (שמות רבה כג, יג) גם על רשע כפרעה. ומי שדימה להטביע את ישראל במי היאור ולטבע אותם בים - הוא אשר בגאותו מצא את סופו בין גזרי ים סוף.

מכאן מובן הביטוי 'ותען להם מרים'; הרי אף אחד לא שאל שאלה כדי שהיא תענה? אולם שאלה גדולה היתה מנסרת בחלל האויר? 'היכן נבואתך'? זה שמונים שנה שהתנבאה מרים – כנזכר במגילה (יד, א): 'עתידה אמי שתלד בן שיושיע את ישראל', ואילו הנבואה אינה מתממשת. עתה הגיע זמנה להשיב לכל המלגלגים: 'ותען להם מרים!'... 

מרים אינה מחברת שיר חדש, אלא לוקחת את התוף בידה, יוצאת במחול עם שאר הנשים, וחוזרת על דברי משה בהסבירה להן את משמעות דבריו: "שירו לה' כי גאה גאה! הקב"ה, הגאה על גאים! [סוס ורוכבו] של מי שדימה להטביע את ישראל, סופו - רמה בים! שכן, רק מרים, שראתה את משה בעת הכליון, ועתה עומד האיש כמושיע ישראל - כפי שחזתה בנבואתה - ושר עם כל הקהל לפני ה' את שירת הגאולה רק היא מבינה את מלוא משמעות המעמד, ושאין מילות השיר יכולות לבטא את עומק הגאולה המופלאה שזכו לה ישראל.

שבת שלום