"וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (שמות יג, יח)

פירש רש"י: חֲמֻשִׁים – "אחד מחמשה יצאו, וארבעה חלקים מתו בשלשת ימי אפלה".

לא מרבים לדבר על הנתון הזה אף על פי שהוא אולי הדבר המזעזע ביותר בכל סיפור יציאת מצרים. רוב בני ישראל שהיו במצרים פשוט לא רצו לצאת ממצרים!  ארבעה מתוך חמישה, 80%, נשארו למות במצרים! זה לא שהם לא יכלו לצאת, הם פשוט לא רצו לצאת, וזאת למרות שראו את המכות שקיבלו מצרים בניסי ניסים.

הם העדיפו להישאר במקום המוכר, על פני ההליכה אחרי משה אל המדבר בדרך לארץ לא נודעת. מכת חושך לא הכתה רק במצרים אלא אף ביהודים השרויים בה. בה בעת שמכת החושך היכתה במצרים נהרגו אותם שסירבו לצאת, כפי שמסביר לנו רש"י (שמות י, כב):  "ולמה הביא עליהם חשך, שהיו בישראל באותו הדור רשעים, ולא היו רוצים לצאת, ומתו בשלשת ימי אפלה כדי שלא יראו מצרים במפלתם ויאמרו אף הן לוקין כמונו".

אפשר לחקור, לנתח ולהעלות הרבה השערות מה עצר אותם ומה גרם להם להמשיך ולדבוק בבית העבדים. למרבה הצער אנחנו לא צריכים להרחיק לכת. את התשובות נוכל לדלות ישירות מן העולם שלנו. אין אחד או אחת מאתנו שלא מתמודד בכל מיני חזיתות מחייו עם כל מיני סוגים של 'פרעה' ו'מצרים'.

לזה חז"ל מתכוונים כשהם מצווים אותנו: "חייב אדם בכל יום ויום לחשוב כאילו הוא יצא ממצרים" – לכל אחד מאתנו יש 'מצרים' משלו: לאחד זו הטלוויזיה, לשני זה האינטרנט, יש המתעלם מילדיו, יש שאינו מכבד את אשתו כראוי, יש אדם ששקוע עד בלי די בעבודתו ויש הרודף כל חייו אחר הכסף.

וה'מצרים' האלו הם לא פחות מפרעה, בהתחלה הם פה רך – מדברים אלינו יפה, משדרים לנו כיף, אבל אחר כך כשאתה טבוע בהם הכול הופך לפרך – אתה משוכנע שאתה כבר לא יכול לצאת מזה, אתה ממש מאמין שאין לך סיכוי לצאת מזה, ואז אתה מתייאש ואתה כבר לא רוצה לצאת מזה, אתה משכנע את עצמך שטוב לך בזה, והופ! אתה מצטרף ל-80 האחוזים שנשארו במצרים.

קשה לעשות שינויים, זה יכול להיות כואב. לפעמים אדם מעדיף להיות עבד. מכת החושך מזכירה לנו שכל אחד יכול להיות שקוע ב'מכת חושך' פרטית משלו. הקדוש ברוך הוא בחר במכת החושך להכות את האנשים שאינם מסוגלים לראות רחוק - באותה מכה שבה הם עצמם נמצאים רוחנית – חושך ועבדות.

המסר של מכת החושך הוא שנצליח להסתלק מהחושך ההוא גם אם המעשה כרוך במאמצים כבירים הדורשים שינויים גדולים. השאלה היא האם אני רוצה לצאת, לא אם אני יכול! אין לא יכול, יש לא רוצה. לא לפחד לשנות הרגלי חיים ולשאוף לחיים תקינים ומוסריים יותר. מי שמסרב עלול להידרדר לחושך ולעלטה מרובה שתכביד מאד על יציאתו לאור.

השאלה הגדולה שמרחפת באוויר היא – האם אנחנו נהיה מן ה-80% - הרוב הגדול שהעדיף להישאר, או שנצליח להיות בין המעטים שהצליחו בכל זאת להתגבר ולצאת?

הרב יוני לביא, מתוך "שבת בשבתו", הרב מאיר נהוראי, הראל חצרוני