"לכן אמר לבני ישראל אני ה' והוצאתי אתכם מתחת סבלת מצרים והצלתי אתכם מעבדתם וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדלים" וגו' (שמות ו,ו). '"והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים" וגו'. הגאולה הראשונה היא מה שממאסים את הגלות, וכל זמן כשסובלים את הגלות אי אפשר להגאולה שתבוא. "והוצאתי אתכם מתחת סבלות" וגו', פירושו: אוציא מכם את הרצון לסבול את המצרים, ואמאס בעיניכם את הגלות, שלא תוכלו עוד לסבול אותה' (חידושי הרי"ם על התורה פרשת "וארא". [ובדומה מופיע ב'מעינה של תורה']). השלב הראשון לגאולה הוא מאיסת הגלות והרצון ליגאל (ראה דברי מרן גדול הדור הרה”ג חיים דרוקמן שליט”א, 'הגלות והגאולה' 'מאיסת הגלות כתנאי לגאולה'). נראה שאולי אפשר להסביר ע"פ זה מדוע היתה הפסקה בין הפעם הראשונה שמשה בא, לבין הפעם השניה, שהיתה הפסקה של ששה חודשים (שמו”ר ה,יט), למה לא נמשכה הגאולה מיד? (אמנם ראה בדברי מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ['תורת המקרא' פרשת “וארא"], שה' ענה למשה על הכבדת העבודה, שזה חלק מתהליך יציאת מצרים ששייך בתחילתו כעין בדרך הטבע, בשל היעוד ללכת לא"י, לכן זה בתהליך איטי ובשלבים [ראה שם שמסביר בזה את עניין שמות ה', שה' אומר למשה]. ממילא ע"פ דבריו אפשר להסביר שגם ההפסקה היתה כחלק מהתהליך הטבעי שלוקח זמן עד שנגאלים). שאולי זה משום הצורך שבנ"י ירצו ליגאל כדי ללכת לא"י, ולא רק כדי שלא להשתעבד. לכן בהתחלה נאמר "ויאנחו בני ישראל מן העבדה ויזעקו ותעל שועתם אל האלקים מן העבדה" (שמות ב,כג), שרק רצו שיפסק השעבוד. לכן ה' שלח את משה שיגיד להם: “לך ואספת את זקני ישראל ואמרת אלהם ה' אלקי אבתיכם נראה אלי אלקי אברהם יצחק ויעקב לאמר פקד פקדתי אתכם ואת העשוי לכם במצרים. ואמר אעלה אתכם מעני מצרים אל ארץ הכנעני והחתי והאמרי והפרזי והחוי והיבוסי אל ארץ זבת חלב ודבש" (שמות ג,טז-יז). שידגיש שהיציאה היא בשביל ללכת לא"י (וכן מדגיש את מעלת א”י: "ארץ זבת חלב ודבש", כדי לזרזם לרצותה). לכן עכשיו יש הפסקה כדי שיתרגלו לעניין הזה, שירצו לצאת כדי ללכת לא"י, ולא רק כדי להפסיק את השעבוד. אולי זהו גם מה שנאמר במעמד הסנה: “ויאמר ה' ראה ראיתי את עני עמי אשר במצרים ואת צעקתם שמעתי מפני נגשיו כי ידעתי את מכאביו. וארד להצילו מיד מצרים ולהעלתו מן הארץ ההוא אל ארץ טובה ורחבה אל ארץ זבת חלב ודבש אל מקום הכנעני והחתי והאמרי והפרזי והחוי והיבוסי. ועתה הנה צעקת בני ישראל באה אלי וגם ראיתי את הלחץ אשר מצרים לחצים אתם. ועתה לכה ואשלחך אל פרעה והוצא את עמי בני ישראל ממצרים" (שמות ג,ז-י). מה העניין לומר שוב שרואה ושומע את צעקת בנ"י? אולי ההבדל הוא שבין הפעמים נאמר שירד להציל את בנ"י ולהעלותם לא"י. שבזה אולי רמז לו שיש התייחסות שונה בין שמיעת הצעקות, שקודם שומע ובא להצילם ולהעלותם לא"י (שה' מגלה בזה שראוים לצאת בשביל א”י), ואז כיון שיש גם גילוי של קשר לא"י בזה (שה' חיבר לקשר לא”י), אז עכשיו צעקתם נשמעת אחרת, “ועתה" צעקתם מקושרת לא"י, ולכן "ועתה" לך להוציא את בנ"י, שדווקא כך ראוים ליגאל. וכמו שכך זה הסדר בשמים, כך גם ראוי בארץ, ולכן נשלח פעמיים לגואלם, בהפרש של חצי שנה, כשפעם הראשונה לא התחילה ממש הגאולה (אלא רק כבד השעבוד), ובנתיים בזמן שבניהם התרגלו לחשוב שרוצים ליגאל כדי ללכת לא"י, ולכן אז קשורים גם לא"י ולכן ראויים ליגאל, ואז בא בפעם השניה לגואלם ממש. אולי לכן גם יש חמש לשונות של גאולה, אבל אנו מזכירים תמיד רק ארבע (“והוצאתי.. והצלתי.. וגאלתי.. ולקחתי" וגו') [ראה דברי מרן שר התורה הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ב'תורת השבת והמועד' - 'הכוס החמישית', שמסביר מדוע הלשון החמישית (“הבאתי”) שונה] שאולי זה משום שכל יציאת מצרים היא כדי שנכנס לארץ, שכאן אנו עבדי ה' ('כל הדר בחו"ל כאילו עובד עבודת כוכבים'. כתובות קי,ב) ורק כאן התורה חלה בשלמות (ספרי עקב מג), לכן כל היציאה ממצרים כולל קבלת התורה (“ולקחתי") זה בשביל ההגעה לארץ להיות עבדי ה'. לכן כעין שהלשון החמישית ("והבאתי") היא כנגד ארבעת הלשונות, ולכן היא כנפרד – כנגדם. אולי גם זהו שנאמר בגאולה מהגלויות: “וזכרתי את בריתי יעקוב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכר והארץ אזכר" (ויקרא כו,מב). שנאמר בסדר הפוך אולי לרמז שאם בנ"י מתנהגים כמו יעקב שעלה לא"י מחו"ל (מ-לבן), ולא רצה לרדת למצרים (שפחד, שלכן ה' הרגיעו שלא יפחד ושיעלהו חזרה לא”י [בראשית מו,ג-ד]) (וגם ללבן ירד רק בשל ששלחוהו יצחק ורבקה), וגם לפני שנפטר השביע שיעלוהו חזרה לא”י, שבזה מוכח במעשיו הקשר לא"י, שכך גם הדימוי שבנ"י מתנהגים, שרוצים ועולים לארץ בכל כוחם בשל מעלת א”י, אז בזה ראוים ליגאל. ואם לא עושים כך, שלא נלחמים להגיע לארץ, אלא עולים סתם כך בנוחות (מסיבות כלכליות או לאומיות), אז בזה נאמר הדימוי ליצחק שלא יצא לחו"ל, שנמצא בא"י גם בלי מעשים גדולים להתקשר לא"י, אז לפחות בזה ראוים ליגאל. אבל אם גם את זה לא עושים, אבל לפחות באים לארץ מפני שבורחים מסכנת הגלות מצרות הגוים, לזה מדמה לאברהם שנרדף בחו"ל ע"י נמרוד שזרקו לאש (ולכן גם הלכו אברהם ותרח לכיוון א"י [רמב"ן בראשית יא,כח]), ובא לא"י כיון שה' ציווהו (אמנם זה תלוי במחלוקת חז"ל מתי עלה אברהם. ראה דברי מרן שר התורה הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א, ב'תורת המדינה' - 'עלייתו הראשונה של אברהם אבינו לא"י', שיש דעה שעלה קודם וירד שוב) כך שמרמז לעולים מצרת הגלות (אמנם ברור שאברהם אבינו עלה לא"י משום קדושתה ואהבתו אותה, אלא שזה בא רק כרמז על בנ"י שעולים לארץ ונדמה כעין אברהם שהיה בצרות בחו"ל). ואם גם את זה לא עושים, שכלל לא רוצים לעלות לארץ, אז באה הגאולה ע"י שה' זוכר את הארץ, שבנ"י ראויים לה, ולכן גואלנו לא"י (וגם זה בא ע"י שמשפיע רצון לבנ"י שיעלו, שבנ"י לא רוצים מעצמם, וה' משפיע להם רצון).