"התפאר עלי למתי אעתיר לך"

תפילת הצדיק

ליל שבת קודש. הכל נמים את שנתם בנחת. אליהו מתהפך במיטתו כשלפתע מגיעים לאוזניו רעשים רבים. אליהו פותח את עיניו ומסתכל לראות מה השעה. לא, הוא אינו טועה. השעה שלוש לפנות בוקר. מה קורה כאן? אליהו מבין שכבר לא ישוב לישון כל כך מהר, ומחליט לקום ולחפש את מקור הרעש. כשהסתכל מבעד לחלון נדהם לגלות אמבולנס וסביבו פרמדיקים רבים. מיד הזדרז ליטול את ידיו, ויצא החוצה לראות את שאירע. מה רבה הייתה תדהמתו לראות את חברו הטוב יעקב מובל לאמבולנס תוך כדי נסיונות החייאה.

 אליהו הרגיש שכל גופו סחרחר עליו. תיכף גם הוא יצטרך החייאה. אך מיד אמר לעצמו שאין זה הזמן לאבד את עשתונותיו. לאחר בירור קצר, הבין שכנראה יעקב כבר בדרך לעולם שכולו טוב. הפרמדיקים הכינו כבר את אשתו וילדיו לגרוע מכל...

אליהו העיר את אשתו והסביר לה את שאירע ולאן פניו מועדות. וכך, בשעת לילה מאוחרת, החל אליהו בצעידה לילית לכיוון בית החולים אליו הובהל חברו יעקב. כל הדרך לא פסק מלומר מזמורי תהילים ולהתחנן על חייו של חברו הטוב. כשהגיע למקום פגש את בנו של יעקב שמיד עידכן אותו בנעשה.

הרופאים אינם נותנים לאביו סיכוי רב. לדעתם שעותיו ספורות ביותר. אין להם אלא לקוות לנס.

אליהו שמע את הדברים והתיישב על הכיסא בכבדות. "אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים" מלמל לעצמו. "אכן, אסור להתייאש!" אמר, וקם מהכסא.

בזריזות רבה החל לצעוד חזרה לכיוון ביתו. איכשהו, הדרך עברה מבלי ששם לב, ובזריזות עלה לביתו ולקח את מפתחות רכבו.

אליהו נכנס לרכבו והניע את הרכב, "פיקוח נפש דוחה שבת" אמר לעצמו, והחל בנסיעתו הארוכה.

שלוש שעות הנסיעה עברו עליו ללא פגע. השעון הראה שהשעה שמונה בבוקר. "הזמן קצר" אמר לעצמו תוך כדי חנייה.

מכל עבר נראו אנשים נוהרים לכיוון בית מדרשו של הצדיק המקובל רבי... גם אליהו השתלב בתוכם. לאחר כניסתו לבית המדרש, חיפש את הרב.

לאחר כמה שניות זיהה את הרב יושב ואומר פסוקים במתינות ובקדושה. אליהו מיהר לקראתו. "סליחה, כבוד הרב" פנה אל הצדיק "חברי הטוב, יעקב בן חנה שוכב על ערש דווי. מצבו חמור ביותר. אנא, הרב יברך אותו בבריאות איתנה וברפואה שלימה".

הרב שמע את הדברים, חייך לאליהו בחמימות וברך את יעקב בהתרגשות רבה.

השבת עברה על אליהו במתח רב, כאשר ברכתו של הרב מהדהדת באוזניו ונותנת לו כח להמשיך לקוות ולהתפלל.

ביציאת השבת התקשר לביתו, ומיד שמע צהלות שמחה והתרגשות מהעבר השני. "יעקב יצא מכלל סכנה! נס! נס!" אליהו שמע את הדברים, וחייך בתחושת סיפוק.

האם מותר היה לאליהו לנסוע בשבת כדי לקבל את ברכתו של הצדיק?

תשובת הגאון הרב חיים סולוביצ'יק (מבריסק) – מכיוון שיש סיכוי שתפילתו של הצדיק תעזור לחולה להתרפא, זה בגדר ספק פיקוח נפש, וספק פיקוח נפש דוחה את השבת, והוא נהג כדין.(מובא בספר 'נפש הרב' של הרב שכטר עמ' קסז, שם מובא שהתיר לשלוח טלגרמה לצדיק בשבת משום ספק נפש. משמע שהתיר גם דאורייתא, ועדיין צריך בירור).

תשובת הרב וולדנברג (ציץ אליעזר ח"ט, סימן יז, פרק ג): הוא לא נהג כדין, ואין לחלל שבת עבור תפילת הצדיק, כיוון שאיננו בטוחים שתפילתו תועיל, והכלל שספק פיקוח נפש דוחה שבת, זה רק בדבר טבעי.         שני הסברים לדבר:

א) בעל ה 'השיב משה': הקב"ה יודע מחשבות, ויודע הקב"ה שאם לא הייתה שבת היו כותבים לחכם וצדיק שיתפלל, וכיוון שאין אפשרות לגשת לחכם - מושיע הקב"ה בלא תפילת הצדיק. 

ב) הגאון הרב שלמה קלוגר ('ובחרת בחיים'): לא צריך את התפילה, כי לשבת עצמה יש את הכח לעזור במקום תפילת הצדיק.     

לסיכום: לדעת הגאון ר' חיים מבריסק מותר לחלל שבת על מנת לבקש מהצדיק שיתפלל משום ספק פיקוח נפש, ולדעת הציץ אליעזר אסור (הערנו כבר שאולי ר' חיים מבריסק רק התיר איסורי דרבנן אבל משמע שהתיר גם דאורייתא).

נוסיף את מה שסיפר המהרש"ם (מנחת שבת, סימן פ"ד, אות כט): בעיר מולדתי בזלאטשוב היה חולה מסוכן, ובאותו הזמן הרב הגאון הקדוש שר שלום מבעלזא זצללה"ה התארח בבראד. התיר אחד מהדיינים לבקש מגוי לכתוב פתק עם שם החולה ושם אמו ושלח לבראד. הגאון הרב שלמה קלוגר גער מאד בדיין. והרב שר שלום מבעלזא גם נתרעם על הדיין. אמר הרבי מבעלזא: " עכשיו שביקשו ממני להתפלל אני חייב להתאמץ בתפילה על מנת שהחולה יתרפא, כדי שיתברר שהיה זה לצורך ולא יהיה בזה חילול שבת". התאמץ הרבי מבעלזא ונתרפא החולה.