chiddush logo

האם מותר לצאת לטיול בחוץ לארץ

נכתב על ידי גל גל, 13/12/2018

בס''ד         פרשת ויגש: האם מותר לצאת לטיול בחוץ לארץ

פתיחה

בפרשת השבוע מתבשר יעקב, שיוסף בנו בחיים והוא מחכה לו במצרים. בדרכו למצרים עוצר יעקב בבאר שבע, שם מתגלה אליו הקב''ה ואומר לו שלא ירא לעזוב את הארץ, "אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה" (בראשית מו). מדוע חשש יעקב לרדת למצרים? בפסיקתא כתוב, שלאחר שיצחק צווה שלא לצאת מהארץ, חשש יעקב שאולי גם הוא צריך להישאר בארץ:

''אמר יעקב אבינו, יצחק אבי בקש לרדת מצרימה, אמר לו הקדוש ברוך הוא אל תרד מצרימה (בראשית כו ב), ואני היאך אני יורד? לפיכך כתוב 'ויזבח זבחים לא-להי אביו יצחק', על שם שעיכבו ליצחק מלרדת מצרימה, וליעקב ציווה לרדת, וראיה לדבר שהרי אמר לו הקדוש ברוך הוא אל תירא מרדה מצרימה, אף על פי שעכבתי את אביך מלרדת, אתה רד.''

בעקבות יעקב אבינו שחשש לרדת מהארץ, נעסוק השבוע בשאלה מתי מותר לרדת מהארץ, והאם מותר לעשות טיול בחוץ לארץ. כמו כן נראה את מחלוקת הפוסקים בשאלה, האם יציאה לקברי צדיקים (וכפי שנוהגים רבים מהחסידים בראש השנה), נחשבת צורך משמעותי בגינו מותר לצאת.

מתי מותר לרדת מהארץ

האם מותר לצאת מהארץ? ממספר גמרות עולה, שלמרות שכאשר אדם עוזב את הארץ, הוא מפקיע את עצמו ממצוות התלויות בה, ישנם מקרים בהם הותרה בכל זאת היציאה. כאשר יש רעב בארץ ישראל, ומחיר התבואה הוא סאתיים בסלע (כלומר מחיר כפול מהמחיר המקורי (רש''ש)), הגמרא בבבא בתרא (צא ע''א) כותבת, שמותר לצאת לחוץ לארץ כדי שיהיה אפשר להתפרנס.

כמו כן, למרות שלכהן יש בעיה נוספת לצאת בגלל שכל אזור חוץ לארץ נחשב כטמא מדרבנן, בעקבות חז''ל שגזרו על כך כי הגויים היו קוברים את מתיהם בלי לסמן היכן[1], הגמרא במסכת עבודה זרה (יג ע''א) כותבת שבשביל להציל כסף מהגויים (= פרנסה), להתחתן וללמוד תורה - מותר לכהן, וכמובן שגם לישראל לצאת מהארץ.

חזרה ארצה    

למרות שהגמרא מתירה לצאת לצורך מצוות מסויימות, כפי שעולה מדברי הגמרא בכתובות (קיא ע''א), גם היתר זה מוגבל. הגמרא מביאה סיפור על אדם שאחיו שגר בחו''ל נפטר ללא ילדים, והוא היה צריך לייבם את אשתו. שאל האיש את רבי חנינא, האם הוא יכול לרדת לחוץ לארץ כדי לייבם אותה, ורבי חנינא ענה לו בתקיפות שאסור.

מדוע אסר עליו רבי חנינא? הרי הוא יוצא לצורך נשיאת אשה! הרמב''ם (מלכים ה, ט) והתוספות (שם) תירצו, שגם כאשר התירו לצאת לחו''ל כדי לשאת אשה, ללמוד תורה וצרכי פרנסה, זה רק בתנאי שחוזרים אחר כך לארץ ישראל. אותו אח שהלך לייבם את אשת אחיו, לא התכוון לחזור לארץ ישראל עם אשת אחיו, ומשום כך  אסר עליו רבי חנינא לצאת ובלשון הרמב''ם:

''אסור לצאת מארץ ישראל לחוצה לארץ לעולם, אלא ללמוד תורה, לישא אשה או להציל מן העכו"ם ויחזור לארץ, וכן יוצא הוא לסחורה, אבל לשכון בחוצה לארץ אסור אלא אם כן חזק הרעב עד שנעשה שווה דינר חטין בשני דינרין, ואף על פי שמותר אינה מדת חסידות, שהרי מחלון וכליון גדולי הדור היו, ומפני צרה גדולה יצאו ונתחייבו כלייה למקום.''

מחלוקת הראשונים

אם כן כפי שראינו, הגמרא במסכת עבודה זרה ציינה שלוש מצוות בלבד, וגם כאשר יוצאים לצורך אותן מצוות, יש לחזור לאחר זמן מה לארץ כפי שמסייגת הגמרא בכתובות. נחלקו הראשונים בשאלה, האם דווקא לצורך מצוות אלו הותרה היציאה, או שהגמרא נקטה מקרים אלו כדוגמאות בלבד:

א. התוספות (עבודה זרה, ד''ה ללמוד) סברו, שהגמרא ציינה את שלושת המצוות הללו בדווקא, ולצורך שאר המצוות אסור לצאת לחוץ לארץ. הסיבה שדווקא לצורך מצוות אלו הותרה היציאה היא, שמדובר במצוות גדולות וחשובות שבשבילן  יש מקום לעזוב.

ראיה לדבריהם הביאו התוספות מהגמרא במסכת מגילה (כז ע''א) הכותבת, שעל אף שמעיקר הדין אסור למכור ספר תורה כיוון שיש בכך ביזון לספר, בכל זאת, בשביל שתי מצוות חשובות מאד הותרה המכירה - נשיאת אשה ותלמוד תורה, מוכח שמדובר במצוות חשובות מאוד וחריגות ולכן בהם דווקא הותר האיסור.

ב. רב אחאי בשאילתות (מובא בתוספות) חלוק על דברי התוספות ופסק, שכאשר הגמרא מציינת את המצוות הללו, אין הכוונה שדווקא בשבילן מותר, אלא הוא הדין לכל מצווה. אם כן, מדוע הגמרא ציינה דווקא את המצוות האלו? כתב רב אחאי שאם במצוות קלות כמו נשיאת אשה ולימוד תורה מותר לצאת לחוץ לארץ, כל שכן שיהיה מותר בשאר המצוות, ובלשון התוספות:

''ודווקא בהנך מצוות שהן חשובות ללמוד תורה, שגדול תלמוד תורה שמביא לידי מעשה, ואשה נמי דכתיב (ישעיה מה) לא תהו בראה, אבל לשאר מצות לא והכי משמע פרק ד' דמגילה (דף כז ע''א). אבל בשאילתות דרב אחא מפורש הנך דקילי (= שקלות), וכל שכן לשאר מצוות שהם חשובות.''

לכאורה דבריו תמוהים, שהרי כפי שראינו הגמרא במגילה כותבת שרק לצורך המצוות אלו התירו למכור ספר תורה, ומוכח שהן המצוות החשובות ביותר! נראה שכוונתו לומר, שמצוות כמו נשיאת אשה ולימוד תורה קל לקיימן בארץ ישראל, לכן היה מקום לומר שלא יתירו לצאת בשבילן לחוץ לארץ. מכך שאפילו בשבילן התירו, קל וחומר שמותר בשאר מצוות שקשה לקיימן בארץ.

יציאה לטיול

האם לפי מה שראינו עד כה, יהיה מותר לצאת לחוץ לארץ כדי לבקר בקברי צדיקים? כדי לענות על שאלה זו, יש לפתוח במחלוקת נוספת והיא, האם מותר לצאת לטיול בחוץ לארץ. לכאורה וודאי שאין היתר, שהרי לחלק מהפוסקים אפילו לחלק מהמצוות אסור לצאת. מהגמרא במועד קטן (יד ע''א)  נראה חיזוק לאסור כשהיא דנה בשאלה לאיזה אדם מותר להתגלח בחול המועד.

כאשר מישהו יצא לצורך פרנסה וחזר בחול המועד, כולם מודים שמותר לו להתגלח למרות שבדרך כלל אסור, משום שיצא לצורך מצווה. כמו כן כולם מודים, שבמקרה בו יצא לשוט בעולם סתם, שאסור לו להתגלח כי הוא יצא שלא ברשות. נחלקו חכמים ורבי יהודה מה הדין כאשר יצא להרוויח כסף שלא היה חייב באופן מידי - לדעת חכמים מותר ואילו לדעת רבי יהודה אסור.

מחלוקת האחרונים

א. לכאורה מדברי הגמרא עולה, שכולם מסכימים שאסור לצאת לחוץ לארץ לטייל, ורק לצרכי פרנסה וכדומה מותר, וכן פירש הראב''ד (רא''ש ג, א) ובעקבותיו הבית יוסף (או''ח תקלא). גם חלק מהאחרונים וביניהם המשנה הלכות (יא, תלא) והרב חיים דוד הלוי (עשה לך רב ח, מט) צעדו בשיטה זו, ומשום כך פסקו שאסור לצאת לטיול בחוץ לארץ, ובלשון הרב עובדיה (יחווה דעת ה, נז):

''בסיכום: מותר לצאת מארץ ישראל לחוץ לארץ לצורך פרנסה ולסחורה, ובלבד שיהיה על מנת לחזור לארץ בהקדם, אבל להשתקע בחוץ לארץ אסור. ואסור לצאת מארץ ישראל לחוץ לארץ לטייל אפילו על מנת לחזור לארץ ישראל. ומותר לצאת לחוץ לארץ ללמוד תורה ולישא אשה על מנת לחזור לארץ ישראל.''

ב. למרות פסק השולחן ערוך שכתב שהיוצא לצורך טיול אינו נחשב כיוצא ברשות, ומשמע שאכן יש בכך איסור, לא מעט פוסקים בכל זאת נקטו להלכה שמותר לצאת לטיול בחוץ לארץ, והציעו שתי אפשרויות כיצד ליישב דין זה:

אפשרות ראשונה: המגן אברהם (שם, ז) דייק מדברי השולחן ערוך, שדווקא מי שהלך לטייל אסור לו להתגלח, אבל מי שהולך לצורך מצווה, ואפילו כדי לראות את פני חברו (שאינה מצווה גדולה), מותר לו להתגלח אם הוא חזר בחול המועד. בעקבות כך העלו האחרונים מספר הצעות, מדוע בכל זאת יציאה לטיול בזמן הזה נחשבת צורך מצווה שבגינה מותר לצאת:

פלאי הטבע - הרב וואזנר (שבט הלוי ה, קעג) כתב, שכאשר הולכים לראות את פלאי הטבע שעשה הקב''ה, יש בכך צורך מצווה, ולכן יהיה מותר לשם כך לטוס לחו''ל. אמנם, גם הוא סייג את דבריו וכתב, שההיתר הוא רק אם הנסיעה לזמן קצר, אבל אי אפשר לטייל חצי שנה ולהיתלות בהיתר לראות את פלאי הקב''ה.

בריאות הנפש - הרב אשר וייס (מנחת אשר, תולדות) חלק על הרב וואזנר וטען, שקשה לומר שטסים לחו''ל בשביל לשבח את ה' על מעשיו, שהרי לא חסרים מקומות יפים בארץ לשם כך. לכן נקט, שהסיבה שמותר לטוס לחו''ל היא, שאדם רוצה לנוח מטרדות שיש לו בארץ (ולא דומה חופשה בארץ לחו''ל), וכמובן שיש בכך מצווה 'שמבריא גופו ונפשו לעבודת ה' יתברך', ובלשונו:

''וביותר יש לעיין בסברא זו, דאם משום ראיית נפלאות הבורא לא נתיר אלא לאותו שעבר וראה בארץ לאורכה ולרוחבה. אך נראה דהמבקש לצאת מהארץ לצורך מנוחת נפשו, להתרחק משאון העיר והמונה וינוח מטרדותיו אשר רבו בארץ, דלא גרע מהיוצא לראות את חברו ואף זו חשובה כדבר מצווה, שמבריא נפשו לעבודתו יתברך.''

אפשרות שנייה: השלטי גיבורים (שבועות ז ע''א בדה''ר) חידש, שכאשר הגמרא במסכת עבודה זרה כותבת שמותר לצאת לחוץ רק לצורך שלוש מצוות, כוונתה ליציאה לזמן ממושך, אבל כאשר יוצאים לזמן קצר, גם אם מדובר בטיול - אין בכך איסור (ובמקביל גם אין מצווה לעלות לארץ לזמן קצר), וכן כתב המהרי''ט (קידושין לא ע''א ד''ה לקראת).

הקושי בפירושם הוא, שהגמרא במסכת גיטין (עו ע''ב) כותבת, שכאשר היו חכמי ארץ ישראל מלווים את חבריהם מבבל החוזרים לביתם, היו מלווים אותם רק עד עכו כיוון שאסור לצאת מארץ ישראל - מוכח שגם יציאה לזמן קצר אסורה. המהרי''ט אמנם עמד על קושיה זו, וכתב שהגמרא מתכוונת לכך שזו מידת חסידות לא לצאת אפילו לרגע, אך מדובר בתירוץ קשה, שהרי הגמרא מנמקת את הסיבה  שלא ליוו את חבריהם: ''משום דאסור לצאת מארץ לחוצה לארץ''.

קברי צדיקים

בעקבות מחלוקת הפוסקים ביציאה לטיול, יש לדון בשאלה האם מותר לצאת לקברי צדיקים. גם אם אכן מדובר במצווה, לדעת התוספות שסברו (בניגוד לשאילתות) שרק לצורך שלוש מצוות מותר לצאת - ברור שיש בכך איסור. אלא שדנו הפוסקים, האם בעקבות המגן אברהם שהתיר לצאת לחוץ לארץ כדי לראות את חברו, יהיה מותר גם לצורך ביקור קברים:

א. האוסרים: קודם כל, יש הסוברים שבאופן כללי התנגדו להשטחות על קברי צדיקים וכפי שראינו בעבר (ראש השנה שנה ב'). אמנם, גם הסוברים שיש בזה ממש כמו הרב קוק (משפט כהן סי' קמז) והרב זילבר (אז נדברו יב ,כח) פסקו שאין להתיר לצאת לחוץ לארץ לצורך קברי צדיקים. בטעם הדבר נימקו, שכאשר יש בארץ את קברי האבות שלא פחות במעלתם - אין סיבה להתיר.

ב. המתירים: השדי חמד (מערכת ארץ ישראל, אות א') פסק, שעלייה לקברי צדיקים נחשבת מצווה, משום כך מותר לצאת לחוץ לארץ, ולא גרע מיציאה בשביל לראות את חברו שנחשבת מצווה. כמו כן, הרב שטרנבוך (תשובות והנהגות ג, סא) הביא בשם בעל הלשם, שקברי הצדיקים בגלל קדושתם, נחשבים כאדמת ארץ ישראל, ולכן מותר לבקרם.

אף על פי כן, כפי שהעיר השדי חמד, למרות שלשיטתו יציאה לקברי צדיקים נחשבת מצווה, מכל מקום כל אדם צריך לעשות חשבון נפש עם עצמו ולבחון, האם יש צורך אמיתי לצאת מהארץ כדי לקיים את אותה המצווה, ואם ההליכה גורמת לביטול תורה גדול, או שאפשר להשתמש בכסף לצורך עניים - ייתכן שעדיף להישאר בארץ.

שבת שלום! קח לקרוא בשולחן שבת, או תעביר בבקשה הלאה על מנת שעוד אנשים יקראו[2]...



[1] רוב האחרונים וביניהם המהרש''ל (פת''ש יו''ד שסה, ה), הש''ך (שם, ב), הט''ז (שם, ד), הב''ח (שם, ג) והפרישה (שם, ג) נקטו, שבזמן הזה כהן לא צריך לחשוש מטומאת ארץ העמים, ורק כאשר היו טהורים ואכלו טהרות יש לכך משמעות. לעומת זאת לדעת המהרי''ט והשבות יעקב (ב, צח), גם בזמן הזה נוהג דין טומאת ארץ העמים, פסיקה שיכולה להקשות על הכהן לצאת לחוץ לארץ.

 [2]מצאת טעות? רוצה לקבל כל שבוע את הדף למייל, לשים את הדף במקומך או להעביר למשפחה? מוזמן: tora2338@gmail.com

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה
ציורים לפרשת שבוע