פרשת חיי שרה - פרשת המקדש

אהלי האבות – כבית המקדש

הרב ישראל אריאל שליט"א

         חכמינו ז"ל אומרים בבראשית רבה (סח): "יש שהולך אצל זיווגו, ויש שזיווגו בא אצלו, יצחק, זיווגו בא אצלו... יעקב, הלך אצל זיווגו". כידוע, יצא יצחק לחרן הרחוקה שם עבד ברחל ובלאה שנים רבות, שאלה היא, במה זכה יצחק שמלאכה נעשתה על ידי אחרים? אליעזר יוצא בשליחות אברהם לחרן, ומוצא בדרך פלא את רבקה אשת החסד היורדת אל המעין, ותוך ימים חוזר ארצה. שכך נאמר ביצחק: "ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב... והנה גמלים באים. ותשא רבקה את עיניה ותרא את יצחק". במה זכה?

עולה תמימה. נתייחד יצחק במעשה העקידה, שפשט את צוארו למסור את נפשו על מצות ה', ומאז הוגדר על ידי חז"ל כ'עולה תמימה'. שכן, בכך נתקדש גופו ונזדככה נשמתו בקדושה יתירה כקרבן עולה. מסיבה זו מנע ה' ממנו לרדת מצרימה בעת הרעב, וכדבר רש"י בבראשית כו,ב: "אמר לו הקב"ה: אתה עולה תמימה, ואין חוצה לארץ כדאי לך". אכן, הלכה היא במקדש, שקרבן עולה שיצא חוץ לעזרה נפסל (רש"י מנחות ו,ב) מעתה מובן מדוע נשלח שליח לקחת אשה ליצחק, כי 'עולה תמימה' הוא, ואיך יצא מ"ארץ ישראל המקודשת מכל הארצות" לחוץ לארץ! ראוי לשים לב לעובדה, שמיד עם בואו של אליעזר לחרן מגיש הוא לרבקה נזם זהב "בקע משקלו". לדעת חז"ל ב'מדרש אגדה' נתן לה את הנזם לשם קידושין, ובמעשה זה רמז אליעזר לרבקה: דעי לך! כי עתידים ישראל לתת "בקע לגולגולת" להקמת משכן לה' במדבר. בכך הודיע לרבקה: הנני בא מבית אברהם. לא באתי להציג עושר של כסף וזהב אלא ערכים רוחניים! מחובתי להודיעך, כי משפחת אברהם ויצחק שאת נכנסת אליה – כבר הקימה מזבח בהר המוריה שם עתיד לקום בית המקדש. במעמד הקידושין הבינה רבקה את גודל המשימה שנטלה עליה, וכאשר היא נשאלת על ידי בני ביתה: "התלכי עם האיש הזה"?! משיבה בהחלטיות: "אלך"!

דומה, שגם המפגש המתקיים בין יצחק ורבקה מיוחד הוא. מדברי חז"ל מתברר, שהיה זה בהר המוריה. לשם הלך יצחק להתפלל כי ישלח לו ה' אשה ראויה ככתוב: "ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב" (בראשית כד,סג). ואמרו חז"ל: "אין 'שיחה' אלא תפילה" (ברכות כו,ב) היתה זו שעת בין הערביים, ויצחק תיקן את תפילת המנחה המכוונת כנגד תמיד של בין הערביים. שם ב"שדה", בהר המוריה, במקום העקידה התפלל יצחק (פסחים פח,ב) ובטרם סיים את התפילה נשמעה תפילתו. יצחק נושא את עיניו, והנה! רבקה באה לקראתו עם שיירת הגמלים שהגיעה זה עתה מארם נהריים. ובאשר לאוהל המשפחה? מבואר בבראשית רבה (ס,טז): "ויבאה האוהלה שרה אמו – כל ימים שהיתה שרה קיימת – היה ענן קשור על פתח אוהלה... והיתה הברכה משולחת בעיסה... והיה נר דולק מלילי שבת ועד לילי שבת. וכיון שמתה - פסק אותו הנר, וכיון שבאת רבקה – חזר. ובאו חז"ל ללמדנו, כי קדושת אהל שרה כקדושת המקדש. הנר הדלוק תמיד, כנגד מנורת הזהב ונרותיה הדולקים במקדש. הברכה בעיסה, רומזת על לחם הפנים שהביא ברכה לישראל. והענן, מזכיר את ענן המשכן שהיה עדות לשכינה השרויה בישראל. כי אהלי האבות והאמהות – קדושתם כבית המקדש.