בס''ד          פרשת לך - לך: האם מותר למול גוי

פתיחה

בפרשת השבוע מצווה אברהם אבינו על המילה, ומל גם את ישמעאל בנו. אמנם כפי שכתב הרשב''א בתשובה (א, צד) בכל המצוות יש טעמים לא ידועים, אבל הראשונים בכל זאת העלו מספר טעמים למצוות המילה כדי לקרב את הדברים לשכל:

א. הרמב''ם במורה נבוכים (ג, מט) הביא שני טעמים: הראשון, באמצעות המילה, מופחתת התאווה הטבעית המוגזמת, שיכולה להסיט את האדם מעיקר תפקידו בעולם. השני (אותו מגדיר הרמב''ם כעיקרי), יש עניין שלכל עובד ה' תהיה חותמת על כך. דבר זה גורם לפירוד מהגויים עובדי העבודה זרה, מסייע לחזק את האחדות בין אוהבי ומייחדי ה' ומחזק את האמונה, ובלשונו:

''ויש במילה עוד ענין צריך מאד, והוא שיהיה למאמיני יחוד השם, אות אחד גשמי שיקבצם, ולא יוכל מי שאינו מהם לומר שהוא מהם כי פעמים יעשה האדם כן כדי להגיע אל תועלת או כדי להתנכל על אנשי זה הדת... וידוע גם כן רוב האהבה והעזר הנמצא באנשים שהם כולם בסימן אחד, ושהוא על צורת ברית, וכן זאת המילה הוא הברית אשר כרת אברהם אבינו על אמונת יחוד השם וכן כל מי שימול יכנוס בברית אברהם להאמין היחוד, להיות לך לא-להים ולזרעך אחריך.''

ב. החינוך (מצווה ב') כתב, שבאמצעות המילה מסמל הקב''ה לבני אדם, שכשם שגופם צריך השלמה על ידי מעשיהם ולא נוצר שלם בטבעו, כך נפש האדם חסרה, והאדם צריך לפעול להשלים את צורתו הרוחנית. בדומה לכך כתב המהר''ל (תפארת ישראל פ''ב), שהאדם שונה מהבהמה בכך שהוא בעל שכל וצריך לתקן את טבעו, ובאמצעות המילה הוא מתעלה מעל הטבע.

בעקבות הציווי על פרשת המילה נעסוק השבוע בהלכות אלה, ובעיקר בשאלות: האם מותר ליהודי למול גוי (למשל במקרה בו מוסלמי רוצה למול וכמצוות דתו, או במקרה בו הוא רוצה לקיים מצוות נוספות כגוי), וכן בשאלה ההפוכה, האם מותר לגוי למול יהודי, או שרק יהודי יכול למול יהודי.   

בני קטורה

האם מותר למול גוי? כדי לענות על שאלה זו, יש לפתוח במחלוקת הראשונים אלו גויים חייבים במילה. הגמרא במסכת סנהדרין (נט ע''ב) לומדת מכך שאברהם אבינו מל את ילידי ביתו, שגם בני קטורה פילגשו חייבים במילה. רש''י (שם, ד''ה לרבות) והרמב''ן (יבמות מו ע''א ד''ה שכן) הבינו, שרק ששת בניה נצטוו על המילה ולא זרעה בהמשך הדורות, אך לא כך דעת חלק מהראשונים:          

א. הרמב''ם (מלכים י, ח) והמאירי (סנהדרין שם) פסקו, שהציווי על בני קטורה למול חל גם על זרעם, באותו אופן שהציווי ליצחק למול חל על זרעו. עוד הוסיף הרמב''ם, שבזמן הזה שבני קטורה וישמעאל התערבבו - גם בני ישמעאל חייבים במילה מספק. מדוע אם כן לשיטתו, הגמרא בנדרים כותבת שהנודר שלא להנות ממי שמהול מותר להנות מהגויים, אם הם חייבים במילה?

המשנה למלך (מלכים י, ז ד''ה הכלל) תירץ, שמכיוון שלדעת הרמב''ם הם חייבים רק מספק במילה (כי לא יודעים מי בן קטורה ומי בן ישמעאל), אין דעתו של אדם לנדור על דבר שבספק. השאגת אריה (מט ד''ה ועוד) לא קיבל את יישוב המשנה למלך ותירץ, שלגבי בני ישראל הם נחשבים כערלים, משום שאמנם הם חייבים במילה, אבל לא בפריעה.

ב. התוספות רא''ש (סנהדרין שם) חלק וסבר, שעד מתן תורה התחייבו גם בני קטורה וגם בני ישמעאל למול את עצמם, אך לאחר נתינתה פקע מעליהם החיוב, ובזמן הזה רק יהודים מצווים במילה ולא כפי שטען הרמב''ם. לפי שיטתו גם מובן מדוע הגמרא במסכת נדרים כותבת שהנודר שלא להנות ממי שמהול, מותר לו להנות מהגויים - כי בזמן הזה הם לא חייבים במילה.

מילה שלא לשם גירות

אם אחד מבני קטורה (או אחד מבניו של ישמעאל לדעת הרמב''ם) רוצה למול, פסק השאגת אריה (סי' מט) שמותר ליהודי למול אותו, שהרי הוא חייב במילה כפי שיהודי חייב, וודאי שמותר לעזור לו. נחלקו הפוסקים בשאלה, מה יהיה הדין כאשר גוי שאינו חייב בברית מילה רוצה למול בשביל לקיים מצווה ולא מתוך רצון להתגייר (למשל נוצרים הרוצים להזדהות עם בני ישראל):

א. הבית יוסף (יו''ד רסו) הביא בשם רבינו ירוחם, שאסור למול גוי שלא לשם גירות, וכך פסקו גם הרמ''א (רסג, ה), הלבוש (שם) והרב משה פיינשטיין (אג''מ יו''ד ב, ז). בטעם הדבר ביאר הט''ז (ס''ק ג), שמילה היא סימן המייחד את עם ישראל, וכפי שכותבת הגמרא במסכת עירובין (יח ע''ב), שכאשר המתים מגיעים לגיהנם - אברהם אבינו מחלץ את המהולים, ובלשונו:

'' ואסור למול עובד כוכבים שלא לשם גרות, אפילו בחול. ונראה לומר הטעם, כיוון שאמרינן בגמרא במסכת עירובין (יח ע''ב) דאברהם אבינו עומד ומבחין מי הוא שנימול שאינו מניחו לגיהנם, וזה שמל את העובד כוכבים מבטל סימן המילה בישראל, ולמה נסיר חרפתו ממנו ולהחתימו בחותם ברית קודש.''

ב. מפשט הרמב''ם בהלכות מילה עולה אחרת (מילה ג, ז), ולשיטתו במידה וגוי רוצה לעשות ברית מילה בשביל לקיים מצווה - מותר למול אותו, וכן פסקו להלכה הש''ך (שם, ח) והרב עובדיה (יביע אומר יו''ד ב, יט), שדחה את ראיית הט''ז שאברהם אבינו מבחין בין הנימולים, שהרי מדובר באמירה רוחנית, ולא בהסתכלות פיזית (אם כי למעשה כתב שטוב לחוש לדעת האוסרים).

מדוע השולחן ערוך לא פסק כרמב''ם כפי שפוסק בדרך כלל? הסיבה לכך היא שהוא הבין, שהרמב''ם לא מתכוון שאפשר למול גוי, אלא שמדובר במקרה שבו הגוי רוצה להתגייר ויש לו שחין באזור המילה. בדרך כלל אסור לרפא גוי (אלא אם כן בשכר או במקום איבה), אבל כאן שהגוי רוצה באמת להתגייר והוא מתרפא בדרך אגב - אין מניעה למול אותו למרות שעוד לא טבל (ועיין הערה[1]).  

ג. אפשרות שלישית בפוסקים (שבפשטות גם הרב משה פיינשטיין שאסר יודה שאין בה בעיה), היא דעתו של המהר''ם שיק (או''ח קמד) שכתב, שמכיוון שהגמרא במסכת שבת (קלז ע''א) כותבת, שהמל ולא פרע את מקום המילה כאילו לא מל, מותר למול גוי, ובלבד שלא יפרעו את מקום מילתו.

אביו יהודי ואימו גויה

עד כה ראינו את מחלוקת הפוסקים, האם מותר למול גוי. לכאורה, לא אמור להיות הבדל בעניין זה בין גוי שאביו יהודי, לגוי שאביו גוי, שהרי המעמד ההלכתי נקבע לפי האמא. אף על פי כן, מפשט השולחן ערוך (רסו, יג) משמע שיש הבדל, ושאסור למול גוי מעין שאביו יהודי בשבת - אבל ביום חול מותר. למעשה נחלקו בשאלה זו האחרונים:

א. השרידי אש (ב, ס) הרב הילדסהיימר (מובא בשרידי אש) סברו, שאין עניין לקרב תינוק שנולד מאב יהודי משני טעמים: ראשית, במקרה בו ימולו אותו, יש חשש שיחשבו שהוא יהודי, יצרפו אותו למניין, ויתירו לו להתחתן עם יהודייה. שנית, הדבר עלול לעודד נישואי תערובת, משום שאם ימולו את התינוק, הקהילה נותנת מעין אישור לנישואי תערובת, ובלשון הרב קוק (דעת כהן קמט):

''ובוודאי שב ואל תעשה עדיף, וזהו רק מצד מקור ההלכה. אבל מצד התקלה שתוכל להימשך מזה, שיחשוב הוא והוריו שהוא בן ישראל גם בלא גירות, ויבאו להתחתן בישראל, ועוד קלקולים רבים כאלה. וגם שעל ידי זה יהיו יותר קלים בעיניהם, ובעיני האנשים הדומים להם, נשואי התערובות בעוונות הרבים, ודאי צריכים לעמוד על המשמר.''

כיצד יתמודדו עם לשון השולחן ערוך הכותב שאסור למול גוי בשבת, ומשמע שביום חול מותר? השרידי אש (שם) הביא את דברי הפרישה שביאר, שכוונת השולחן ערוך שאסור למול גוי גם ביום חול, והסיבה שהתנסחו בלשון 'אסור בשבת' היא, שבאותו סימן הטור עוסק בהלכות מילה שחלה ביום השבת.

ב. הרב קלישר (שרידי אש שם) לעומת זאת, שסבר שתינוק שאביו יהודי נחשב קשור בכל זאת לעם ישראל (ומשום כך יש עניין לקרבו), וצירף מספר גורמים להקל: ראשית לדעת הש''ך כפי שראינו, אין כלל בעיה למול גויים לשם מצווה ואפשר להסתמך על שיטתו. שנית: פעמים  שאותו גוי מוגדר כגר תושב, כך שבכל מקרה הוא צריך למול[2].

האם מותר לגוי למול יהודי

שאלה הפוכה למה שראינו עד כה היא, האם מותר לגוי למול יהודי. הגמרא במסכת עבודה זרה (כו ע''ב - כז ע''א) מביאה מחלוקת בעניין זה בין רבי מאיר וחכמים לבין רבי יהודה הנשיא. לדעת רבי יהודה הנשיא, יש בעיה עקרונית שגוי ימול יהודי, משום שנאמר 'ואתה את בריתי תשמור', דווקא אברהם אבינו שהוא יהודי שייך בברית ובשמירה עליה, אבל לא לגוי.

לדעת רבי מאיר וחכמים לעומת זאת, אין בעיה עקרונית שגוי ימול יהודי, והם מפרשים את הפסוק בצורה שונה. גם להם יש בעיה שהגוי ימול יהודי, אבל אך ורק בגלל העובדה שהגויים חשודים על שפיכות דמים, ויש חשש שבמהלך המילה הם יפגעו בתינוק ויהרגו אותו, או יעשו אותו כרות שפכה (כלומר יפגעו לו ביכולת ההולדה).

נפקא מינה בין השיטות תהיה במקרה בו יש יהודי המשגיח על תהליך המילה. לדעת רבי יהודה עדיין אסור, כיוון שיש בעיה עקרונית שגוי ימול. לעומת זאת לדעת חכמים אין בעיה, מכיוון שישגיחו שלא יפגע בתינוק. יש להעיר, שלמרות שגם רבי מאיר סובר שהחשש הוא שמא ייפגע התינוק, לדעתו אסור לגוי ימול אפילו עם השגחה, שכן קשה מאוד להשגיח, ובלשון הגמרא:

''ועובד כוכבים לא ימול ישראל, מפני שחשודין על שפיכות דמים, דברי רבי מאיר; וחכמים אומרים: עובד כוכבים מל בזמן שאחרים עומדין על גבו (= ומשגיחים עליו), אבל בינו לבינו לא (= אבל לבד, לא). ורבי מאיר אומר: אפילו אחרים עומדים על גבו נמי לא (= גם לא), דזימנין דמצלי ליה סכינא (= שמא הגוי יטה בכוונה את סכין המילה) ומשוי ליה כרות שפכה.''

להלכה

להלכה פסק השולחן ערוך (יו''ד רסד, א) בעקבות הרמב''ם (מילה א, ב), שאסור לגוי למול יהודי. במקרה בו בכל זאת הגוי מל, פסק שהיהודי נחשב מהול. אז אמנם כפי שמביאים הבית יוסף והרמ''א צריך להטיף מהתינוק דם ברית (שלא כשאגת אריה נד), אבל נחלקו הפוסקים בשאלה מדוע בכלל המילה כשרה אם הגוי פסול מלמול:

א. המאירי (עבודה זרה שם ד''ה ישראל) ביאר, שלהלכה נפסק כדעת רבי יהודה הנשיא, שגויים לא יכולים בכלל למול יהודים. על פי כן, במקרה בו הגוי מל מילתו כשרה, כי ליהודי כבר אין ערלה. במילים אחרות, לדעת המאירי אין חובה למול 'לשמה' וכדומה, אלא העיקר שהערלה תוסר, ובלשונו:

''ישראל שהוא ערל כגון שמתו אחיו מחמת מילה ולא מלוהו מותר לו למול את אחרים, אבל גוי לא ימול לעולם ואפילו הוא מהול כגון ערביים וגבעונים. ומכל מקום אם מל אינו צריך לחזור ולמול, שהרי יצא מכלל ערלה ואף הטפת דם ברית אין כאן שהרי יצא אף מספק ערלה כבושה.''

ב. הכסף משנה (על הרמב''ם שם), חלק על המאירי. הוא סבר שלהלכה נפסק כדעת חכמים, שאין מניעה עקרונית שגוי ימול יהודי, והחשש הוא רק שמא הגוי ייפגע בתינוק. חשש זה קיים רק לפני תהליך המילה, אבל לאחר שהגוי כבר מל את התינוק החשש לא קיים, ולכן בדיעבד המילה כשרה.

שבת שלום! קח לקרוא בשולחן שבת, או תעביר בבקשה הלאה על מנת שעוד אנשים יקראו[3]...