'וא"ר חלבו אמר רב הונא: כל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו עובר בחמשה קולות, שנאמר (ירמיהו לג, יא) "קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה קול אומרים הודו את ה' צבאות". ואם משמחו מה שכרו? אמר רבי יהושע בן לוי: זוכה לתורה שנתנה בחמשה קולות, שנאמר (שמות יט, טז) "ויהי ביום השלישי בהיות הבקר ויהי קולות וברקים וענן כבד על ההר וקול שופר וגו' ויהי קול השופר וגו' והאלקים יעננו בקול”... רבי אבהו אמר: כאילו הקריב תודה, שנאמר (ירמיהו לג, יא) "מביאים תודה בית ה'”. רב נחמן בר יצחק אמר: כאילו בנה אחת מחורבות ירושלים, שנאמר (ירמיהו לג, יא) "כי אשיב את שבות הארץ כבראשונה אמר ה'”' (ברכות ו,ב). כל המשמח חתן וכלה כאילו בנה אחת מחורבות ירושלים, מדוע? בפשטות הכוונה שזה חשוב כ"ך עד שכאילו שקול כבניית חורבה בירושלים, שכמו שבניית חורבה זה הקמת הבית, כך גם בחתונה יש הקמת בית, והמשמחים עוזרים לבניין הזה לעמוד, ולכן כאילו שותפים בהקמת חורבה בירושלים (ונאמר ירושלים כיון שבא לבטא עניין קודש, וכן את החשיבות הגדולה). אולי אפשר לומר עוד, שקודם נאמר שכעין קשור למתן תורה, שמי שמשמחם זוכה לתורה שנתנה בחמשה קולות, שלכאורה לא מובן מה הקשר? אלא שנאמר שמי שלא משמח עובר בחמשה קולות (שלכן כנגדם המשמח זוכה לחמשה קולות, שזה מתקשר למתן תורה בחמשה קולות), ומהם הקולות? “קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה קול אמרים הודו את ה' צבאות כי טוב ה' כי לעולם חסדו" (ירמיהו לג,יא) יוצא שאחד הקולות (האחרון) הוא ההודאה לה' על החתונה, ממילא לכן כיון שיש בזה הודאה לה', יש בזה גילוי ה', וזהו כמו בניית חורבה בירושלים, שהיא מקום גילוי ה' בעולם. לכן גם נאמר שכאילו הקריב תודה, שזה הודאה לה' על הנעשה לו, שכך בדומה זהו חתונה. ומדוע יש בזה הודאה? כיון שה' הוא השדכן: 'מטרוניתא שאלה את ר' יוסי בר חלפתא, אמרה לו: בכמה ימים ברא הקב"ה את עולמו? אמר לה: לששת ימים, דכתיב (שמות לא, יז): "כי ששת ימים עשה ה' את השמים וגו'". אמרה לו: ומאותה שעה עד עכשיו מהו יושב ועושה? אמר לה: מזווג זווגים, אשתו של פלוני לפלוני, בתו של פלוני לפלוני, ממונו של פלוני לפלוני. אמרה לו: הדא הוא אף אני יכולה לעשות כן. כמה עבדים יש לי, וכמה שפחות יש לי, ואני יכולה לזווגם בשעה אחת. אמר לה: אם קלה היא בעיניך קשה היא לפני הקדוש ברוך הוא כקריעת ים סוף. הניחה והלך לו. מה עשתה? שלחה והביאה אלף עבדים ואלף שפחות, והעמידה אותן שורות שורות. אמרה להם: פלוני ישא לפלונית, פלוני לפלונית. זווגן בלילה אחת. לצפרא אתין לגבה דין מוחו פציעה, ודין עינו שמוטה, ודין אצילי' פריך, ודין ארכובה תבירה. דין אמר לינא בעיא לדין, ודין אמר לינא בעיא לדין. מיד שלחה והביאה את ר' יוסי בר חלפתא, אמרה לו: רבי, אמת היא תורתכם, נאה משובחת היא, יפה אמרת כל מה שאמרת. אמר לה: לא כך אמרתי לך? אם קלה היא בעיניך, קשה היא לפני הקב"ה כקריעת ים סוף, שנאמר (תהלים סח, ז): "אלקים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בַּכּוֹשָׁרוֹת". מהו בכושרות? בכי ושירות, דבעא אמר שירה, דלא בעא בכה. ומה הקדוש ברוך הוא עושה? מזווגן על כרחן שלא בטובתן' (ויק"ר ח,א). ממילא ה' הוא השדכן המזווג זיווגים, ולכן בחתונה שמחים ומודים ואומרים שירה לפני הקב"ה על השידוך. לכן יש בזה קידוש השם, ולכן כאילו בנה אחת מחורבות ירושלים, בה משבחים את ה' ומקדשים את שמו (שכולם מכוונים תפילותיהם לכיון ירושלים ['.. "כמגדל דויד צוארך בנוי לתלפיות" תל שכל פיות פונים בו'. ברכות ל,א]. [אולי לכן הביאו קודם בגמ' את מאמרו של רבי חלבו בשם רב הונא על תפילות, לא רק כי זה אותו האומר, אלא גם כדי לרמז על הקשר ביניהם]) לכן גם זהו כמו קריעת ים סוף, שבה היה גילוי ה' גדול ואמרו לפניו שירה. עוד נראה שבעצם החיבור בין חתן וכלה יש אחדות גדולה ביניהם (שעכשיו מתאחדים לשלמות ליקרא יחד אדם. יבמות סג,א), ובנוסף כשגם משמחים אותם אז יש גם חיבור נוסף לאחדות בבנ"י, ולכן בזה מקימים חורבה בירושלים, שזהו ההיפך מהחורבן, שירושלים נחרבה בשל שנאת חינם: 'מקדש שני שהיו עוסקין בתורה ובמצות וגמילות חסדים מפני מה חרב? מפני שהיתה בו שנאת חנם. ללמדך ששקולה שנאת חנם כנגד שלש עבירות: ע"ז, גלוי עריות ושפיכות דמים' (יומא ט,ב), שירושלים (והמקדש במרכזה) במהותה קשורה לאחדות בנ"י, שרק כך יכולים לקדש את ה' בעולם כראוי, ולכן בפילוג בא חורבן המקדש וירושלים. לכן באחדות הגדולה שנוצרת בחתונה יש תיקון וחיזוק לבניין ירושלים. (אולי ברמז בחתונה כאילו בנה חורבה, והקריב תודה ומתחבר לתורה, שכך זה כעין מול שלושת העברות: קרבן תודה מול ע"ז, חורבה כנגד גילוי עריות כיון שהאשה נקראת בית [שבת קיח,ב], ותורה כנגד רצח שהתורה מתקנת את העולם מעץ הדעת שהביא מוות לעולם, וכן התורה היא סם חיים ומוות [תענית ז,א]. לכן מרמז שכשמשמחים חתן כאילו בונים אחת מחורבות ירושלים מהאחדות, כיון שהחורבן הוא משנאת חינם, והשנאה היא כנגד שלושת העברות החמורות, ולכן בחתונה יש גם כעין תיקון לשלושת העברות החמורות [וכן בית ראשון נחרב בגללם, ולכן התיקון של החורבה עולה גם לאלו]). עוד נראה שבחיבור של חתן וכלה יש תיקון לשלמות, שנעשים אחד שלם: 'א"ר אלעזר: כל אדם שאין לו אשה אינו אדם, שנאמר (בראשית ה, ב) "זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם אדם"' (יבמות סג,א). לכן זה כעין יצירה חדשה (לכן נרמז בפס' בעניין בריאה), ולכן: '… חתן, חכם, נשיא, גדולה מכפרת... חתן: "וילך עשו אל ישמעאל ויקח את מחלת בת ישמעאל", וכי בשמת שמה? אלא שנמחלו לו כל עונותיו' (יר' ביכורים ג,ג), שמדוע נמחלים לחתן כל עוונותיו? קודם הובא על חכם: 'חכם: "מפני שיבה תקום והדרת פני זקן" מה כתיב בתריה (ויקרא יט) "וכי יגור אתכם גר בארצכם לא תונו אותו" מה הגר מוחלין לו על כל עונותיו, אף חכם שנתמנה מוחלין לו על כל עוונותיו', ומדוע לגר נמחלים עוונות? זה פשוט בשל שהוא כאדם חדש: 'גר שנתגייר כקטן שנולד דמי' (יבמות צז,ב), לכן גם חכם שנתמנה הוא כאדם חדש. זהו גם ברמז הסיבה שמובאת אח"כ על נשיא: 'נשיא: (שמואל א יג) "בן שנה שאול במלכו" וכי בן שנה היה? אלא שנמחלו לו כל עונותיו כתינוק בן שנה', שמדוע לנשיא נמחל? בשל היותו כתינוק שאין בו חטאים, ונאמר דווקא כתינוק כרמז על כעין שנולד מחדש, שזהו שכשהתמנה לנשיא הוא כתינוק שנולד, שלכן בשנה למולכו הוא כעין תינוק בן שנה. אותו דבר חתן שמתחתן הוא כיצירה חדשה, של "אדם" שלם, ולכן נמחלים לו כל עוונותיו. ממילא יש בחתונה תיקון לחטאים, ולכן בחיבור אליו יש קשר וחיבור למחילת עוונות, ולכן בזה כעין בונים אחת מחורבות ירושלים, ע"י שמורידים את העוונות (שגרמו לחורבן) ומתקנים את העולם כולו בשלמות לה'. עוד נראה, שיש קשר בין בנ"י וא"י: 'רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי פָּתַח (חבקוק ג, ו): "עָמַד וַיְמֹדֶד אֶרֶץ”, מָדַד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּל הָאֻמּוֹת וְלֹא מָצָא אֻמָּה שֶׁהָיְתָה רְאוּיָה לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה אֶלָּא דּוֹר הַמִּדְבָּר. מָדַד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּל הֶהָרִים וְלֹא מָצָא הַר שֶׁתִּנָּתֶן בּוֹ אֶת הַתּוֹרָה אֶלָּא סִינָי. מָדַד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת כָּל הָעֲיָרוֹת וְלֹא מָצָא עִיר שֶׁיִּבָּנֶה בּוֹ בֵּית הַמִּקְדָּשׁ אֶלָּא יְרוּשָׁלָיִם. מָדַד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּל הָאֲרָצוֹת וְלֹא מָצָא אֶרֶץ שֶׁרְאוּיָה לִנָּתֵן לְיִשְׂרָאֵל אֶלָּא אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: "עָמַד וַיְמֹדֶד אֶרֶץ רָאָה וַיַּתֵּר" וגו'' (ויק"ר יג,ב). הרי שיש קשר בין בנ"י לא"י ולתורה, שאנו ראויים להם, כיון שאנו מקיימי התורה שמקומה השלם הוא בא"י, ובכך אנו מתקנים את העולם (לכן הפס' בחבקוק בפשט מתייחס לעונש לדור המבול והפלגה, ו'"הליכות עולם לו" - הראה להם שכל מהלכו של עולם שלו הוא' [רש"י], שזהו גילוי ה' שנראה לכל העולם שכל העולם של ה'. לכן זה קשור לבנ"י וא"י: '"עמד וימודד ארץ" - כאשר עמד הארון בארץ כבשו אותה וחלקוה לשבטים במדה בחבל' [מצודות], שכאן מגלים את ה' בעולם, ומתקנים את כל העולם, שזהו עניינו של ארון הברית שבו הלוחות של מתן תורה שבו היה העולם צריך להיות מתוקן אלמלי חטאו [ע”ז ה,א]). לכן כיון שיש קשר בין בנ"י לתורה ולא"י, ובפרט לירושלים שהיא מעלת א"י ומרכז מקום גילוי ה' בעולם (שלכן: 'מָדַד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת כָּל הָעֲיָרוֹת, וְלֹא מָצָא עִיר שֶׁיִּבָּנֶה בּוֹ בֵּית הַמִּקְדָּשׁ אֶלָּא יְרוּשָׁלָיִם'), לכן כשנעשה דבר של חיזוק בנ"י, שזהו חתונה שבה האדם נעשה שלם ובזה גם באים להוסיף לריבוי בנ"י (שיוולדו להם), אז כיון שיש קשר חיבור של בנ"י לתורה ולא"י (ובפרט ירושלים), שמאוחדים יחד, אז גם להם נשפע שפע שלמות כתוצאה ממעלת השלמות בבנ"י, ולכן נעשה כוח בניין לירושלים ולתורה, ולכן כשמשמחים אותם כאילו בונים אחת מחורבות ירושלים, ומקבלים חיבור לתורה, שכל זה מתקשר לתיקון העולם. לכן אח"כ מובא בגמ': 'וא"ר חלבו אמר רב הונא: כל אדם שיש בו יראת שמים דבריו נשמעין, שנאמר (קהלת יב, יג) "סוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא" וגו'. מאי (קהלת יב, יג) "כי זה כל האדם"? א"ר אלעזר: אמר הקב"ה: כל העולם כלו לא נברא אלא בשביל זה. רבי אבא בר כהנא אמר: שקול זה כנגד כל העולם כולו. ר' שמעון בן עזאי אומר, ואמרי לה ר' שמעון בן זומא אומר: כל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה'. שהובא לא רק בגלל שזהו דברי ר"ח בשם ר"ה כמו מקודם, אלא גם שעניין שמחת החתונה קשור לתיקון העולם, שזהו העניין של יראת שמים בעולם, שכל העולם קשור לזה (שנברא בשבילו ומיועד לו, ולכן הוא כנגד כל העולם) כיון שהוא מקדש את העולם לה', שזהו ייעוד העולם, שלזה נברא (לכן אמר ריב"ח [בויק"ר] שמבריאת העולם ה' מזווג זיווגים, כיון שזה ההמשך מבריאת העולם, זהו ההמשך של תיקון העולם שנברא). נראה שזה מרומז ב"ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך. ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה" (בראשית יב,א-ב) '"לך לך" - להנאתך ולטובתך, ושם אעשך לגוי גדול, כאן אי אתה זוכה לבנים, ועוד שאודיע טבעך בעולם' (רש"י. בראשית יב,א). 'אמר רבי ברכיה: 'אתנך ואשימך' אין כתיב כאן, אלא "ואעשך", משאני עושה אותך בריה חדשה את פרה ורבה' (ב"ר לט,יא). שרק בא"י זוכה אברהם לבנים לאחר שנעשה בריה חדשה, שזהו מעלת א"י שיש בה יחודיות של שלמות בנ"י, שלכן דווקא כאן זוכה להוליד בנים כהמשכו, וזה קשור גם להודיע טבעו של אברהם בעולם (בהיותו מפיץ שם ה'), שזהו מעלת א"י שגורמת לגילוי וקידוש שם השם בעולם. ויוולד לו לאחר שייעשה כבריאה חדשה, שזהו דומה לחתונה שבה האדם נעשה כבריאה חדשה, ומתקשר לא"י (כמו אברהם שזכה דווקא בארץ, בחתונה בונה חורבה בירושלים) ולקידוש השם בעולם (כהודעת טבעו של אברהם, והודאה לה' בשמחת החתונה, וכן חיבור לתורה) ומביא לעולם ריבוי בבנ"י (כמו שיולד לאברהם את יצחק שממנו יצאו בנ”י, ומהזוג יוולדו ילדים). שלכן זה קשור לחיבור של בנ"י א"י והתורה, שמשלימים כולם יחד לשלמות בקדושה.