"כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֵף יִפְרֹושׂ כְּנָפָיו יִקָּחֵהוּ יִשָּׂאֵהוּ עַל אֶבְרָתוֹ" (דברים לב, יא)

על הפסוק הנ"ל משירת האזינו, רבי יצחק עראמה [מחכמי ספרד בתקופת גירוש ספרד (ק"פ 1420 - רנ"ד 1494), הנודע כ"בעל העקידה" על שם ספרו "עקידת יצחק"] מבאר שלדעתו, פסוק זה מתאר את סיבת הייסורים הבאים לעתים על העם הנבחר, וכך כתב:

"והנה על כל פנים, זאת היא תחילת האהבה ועיקרה, אשר לסיבתה בחר באומה הנבחרת לעשות להם שם תפארת מכל העמים אשר על פני האדמה, ואם לפעמים ייסרם או יוכיחם בשבט אנשים ובנגעי בני אדם, לא יהיה רק (=אלא) לטובתם, ללמדם להועיל ולהדריכם בדרך ילכו בה לאור באור החיים. והוא מה שכוונוֹ באומרו: 'כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ', והוא, שמנער את קנו להשליכו ארצה כדי שיתלמד אל התעופפות, אבל בתכלית החריצות שלא יוזק בנפילה לארץ, כי על כן יקדים לקבלו ולישא אותו על כנפיו...".

לדעת "בעל העקידה", הפסוק "כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ" מתאר את סיבת הייסורים הבאים על העם הנבחר. ייסורים אלו הם לטובה "ללמדם להועיל ולהדריכם בדרך ילכו בה לאור באור החיים".

הדימוי לייסורים שהם לטובה, הוא ממעשהו של הנשר החפץ ללמד את גוזליו לעוף: הנשר מנער את הקן "להשליכו ארצה כדי שיתלמד אל התעופפות", אבל הוא מקפיד "שלא יוזק בנפילה לארץ". הוא עושה זאת על ידי כך שלאחר ניעור הקן הוא ממהר לפרוש כנפיו ולקבל את הגוזלים על כנפיו. בוודאי שכוונתו של הנשר היא לטובת גוזליו, אף שיתכן שהם אינם רואים זאת כך בעת שהם מושלכים ארצה ובטרם נאספו על כנפי אביהם.

כמו הנשר אף הקב"ה לעתים מנער את הקן של בניו, אך ממהר "לפרוש עליהם כנפי רחמנותו", נושא אותם על כנפי נשרים ומביא אותם אליו (על פי לשון בעל העקידה בהמשך).

המגיד ממזריטש אמר: "כשאדם סובל ייסורים אל יאמר שרע לו, כי מהבורא לא יבוא דבר רע. רשאי הוא לומר כי מר לו, שכן יש תרופה שאומנם היא מועילה אבל היא מרה".

הרב כרמיאל כהן, מתוך האתר "ישיבת ברכת משה - מעלה אדומים", www.ybm.org.il