לקט מביאור הנצי"ב לתורה – פרשת וילך

לא,ו: חזקו ואמצו אל תיראו ... כי ה' אלוהיך הוא ההולך עמך, לא ירפך ולא יעזבך: מה הכוונה 'הולך עמך'? הנצי"ב: "לפי מעשיך, אם לטב אם למוטב, ופירוש 'עמך' – מיד לפי הנהגתך את ה' ... שעל ידי זה הוא יודע להיזהר". למדנו שה' משפיע עלינו לפי מעשינו, והליכתו עמנו תלויה בנו.

לא,יג: ובניהם אשר לא ידעו ישמעו ולמדו ליראה את ה' אלוהיכם כל הימים אשר אתם חיים על האדמה אשר אתם עוברים את הירדן: האם לימוד יראת ה' יכול להתקיים גם בחוץ לארץ? הנצי"ב: "התועלת של הקריאה במקום הנבחר אינה מגיעה אלא כל זמן שהמה בארץ ישראל, ולא כשהם בחו"ל". פסיקה ברורה – אין כלימוד בארץ ישראל, לתועלת הלימוד וההבנה.

לא,כז: ידעתי את מריך ואת ערפך הקשה, הן בעודני חי עמכם היום – ממרים הייתם עם ה': מדוע 'הייתם' ברבים, הרי הפנייה החלה ביחיד (מריך, ערפך)? הנצי"ב: "שלא היה המרי בהסכמת האומה בכללה, אלא שרבים היו". האזהרה הייתה ונשארה ליחיד, ואל לו לתלות את התנהגותו בהתנהגות הרבים ("כך כולם עושים"), וזה קשה לעמוד מול הכלל, והראייה שהיו רבים שעשו כך, ולכן 'הייתם' בלשון רבים.