"והיה כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלקיך נתן לך נחלה וירשתה וישבת בה. ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך אשר ה' אלקיך נתן לך ושמת בטנא והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלקיך לשכן שמו שם" וגו' (דברים כו,א-ב). '"והיה כי תבוא אל הארץ" (אין "והיה" אלא מיד. כי תבוא אל הארץ). עשה מצוה האמורה בענין, שבשכרה תכנס לארץ' (ספרי). מה שייך לומר שיעשו מיד את המצוה, הרי המצוה אינה אלא רק לאחר ירושה וישיבה: '"והיה כי תבוא" וגו' "וירשתה וישבת בה" - מגיד שלא נתחייבו בבכורים עד שכבשו את הארץ וחלקוה' (רש"י. ומקורו בגמ' קידושין לז,ב)? מסביר זאת מרן הגאון שר התורה הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א שהכוונה שיקבלו על עצמם לקיים את המצוה, ולא שיעשו בפועל עכשיו (ראה 'תורת המקרא' “כי תבוא"). אלא שלכאורה אם הספרי היה רוצה לומר שיקבל על עצמו, אז היה אומר זאת במפורש, כמו שמובא במקרה אחר: '"והיה כי יביאך”, אין "והיה" אלא מיד, "כי יביאך”, קבל עליך מצוה האמורה בענין שבשכרה תכנס לארץ. "אשר אתה בא שמה לרשתה”, בשכר שתבא תירש. "ונתת את הברכה על הר גריזים" וגו'' וכו' (ספרי "ראה" נה [דברים יא,כט]). הרי שבספרי יש לשון 'קבל עליך', אז למה לא נאמר כך גם כאן? אמנם גם על מלך נאמר: '"כי תבוא אל הארץ" עשה מצוה האמורה בענין, שבשכרה תכנס לארץ' (ספרי "שופטים" כז [דברים יז,יד]) וגם במצות מלך לא מתחייבים אלא לאחר כיבוש הארץ (קידושין שם). אלא שבמלך אפשר שיש מצוה כעין מלך, שזהו שיהושע היה נחשב כמלך (ראה יומא עג,ב. ברש"י ד"ה 'הוא') ולכן כבודו הוא כעין מלך, ובאמת יהושע הוא שהנהיג את הכניסה לארץ, אלא שבביכורים אין כלל עשיה קודם לכיבוש ונחלה? אולי שיש לחלק בין שאר המקרים שבהם נאמר בספרי 'עשה מצוה' וכו' (בפרשות ראה ושופטים יש ששה כאלו), לבין ביכורים שנאמר בה הקדמה 'אין "והיה" אלא מיד', כעין הנאמר בהר גריזים ועיבל. שבפשטות זה בא לומר מניין לומד שמיד, אלא שזה קצת מוזר, ולכן סימנו למחוק זאת בספרי. אלא נראה שזה בכוונה כך, כדי לחבר בניהם, ש"והיה" פרושו מיד ע"י קבלה, ולכן זה כך בהר גריזים ועיבל וכן בביכורים. ומה שבביכורים נאמר בלשון 'עשה' זה כדי להבהיר שהסיבה שהתורה אמרה בלשון "והיה" שמשמע מיד, זה כדי לומר שכבר מעכשיו זה כעין שעשית ע"י שקיבלת על עצמך, ולכן בזכות שנחשב לעשיה חלה הקדושה בזה ופועלת להנחיל לך את הארץ. ששני המקרים (הר גריזים ועיבל וביכורים) משלימים זה את זה. אולי אפשר לומר עוד שמה שנאמר 'עשה מצוה' אין הכוונה לביכורים, אלא למה שנאמר כאן "והיה כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלקיך נתן לך נחלה וירשתה וישבת בה", שתעשה את מצוות ישוב א"י, ובזכות שאתה פועל לירש את הארץ ה' יעזור לך להורישם. שעל זה אומר 'עשה מצוה האמורה בענין, שבשכרה תכנס לארץ', שלא תחשוב שאתה צריך זכויות של מצוות אחרות כדי לירש את הארץ, אלא עצם זה שאתה בא לכבוש את א"י זהו הזכות הגדולה שבזכותה מגיע לך לנחול את הארץ. באור החיים דורש את "והיה" בצורה אחרת: '"והיה כי תבא אל הארץ”. אמר "והיה" לשון שמחה, להעיר שאין לשמוח אלא בישיבת הארץ על דרך אומרו (תהלים קכ''ו) "אז ימלא שחוק פינו" וגו'' (אור החיים על הפס'). נראה שאולי רמז שבסוף הפרשיה נאמר: “ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלקיך ולביתך אתה והלוי והגר אשר בקרבך" (פס' יא) שמרמז שיש קשר לשמחה בכל מה שנאמר כאן. בפס' כאן מרומז על כיבוש ונחלה, כמו שמביא האור החיים: '… ב': להוריש הארץ מיושביה הגם שיש לו דבר המספיק לו בארץ, אף על פי כן יגרש אויבי ה' מארצו, והוא אומרו "וירשתה”. שלישית ישיבת הארץ שהיא מצוה בפני עצמה, כמו שמצינו כמה הפליגו רבותינו ז''ל (כתובות קי''א) במצות ישיבת הארץ' וכו'. נראה לומר שיש בזה רמז שיש לשמוח על הכיבוש של כל הארץ, שכל הארץ תהיה בשלטון יהודי, שיש כאלו החושבים שמספיק להם במה שהם יושבים בחלקם בארץ, לכן מדגישה התורה שכל הארץ צריכה להיות בידנו. וזה מקושר לעניין שמחה, נראה בזה רמז שכמו שמי שאינו שמח יש לו פגם בקשרו לקדושה: “תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב מרב כל" (דברים כח, מז). ['שהשמחה שישמח אדם בעשיית המצוות ובאהבת הא'ל שציווה בהן, עבודה גדולה היא; וכל המונע עצמו משמחה זו, ראוי להיפרע ממנו, שנאמר "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב"'. רמב"ם הל' שופר וסוכה ח,טו]. כך גם מי שאינו רואה בשלטון יהודי בארץ דבר חשוב, אלא מזלזל וכדו', יש בו חסרון, כעין החסרון שבחוסר השמחה בעבודת ה'... כיון שיש קשר בין השלטון שלנו בא"י לבין הקדושה, שמובא: '… א"ר יוחנן: אמר הקב"ה: לא אבוא בירושלים של מעלה עד שאבוא לירושלים של מטה' (תענית ה,א) וירושלים בבניינה נחשבת ע"פ השלטון (ראה בדברי מרן הגרש"ג זצוק"ל זיע"א ב'תורת המדינה'), כך שנראה שבשלטון יהודי בירושלים גורמים לה' כביכול ליכנס לירושלים של מעלה, כעין שלא להיות בגלות. כך שיש לזה קשר אדוק לקדושה, וכמו בירושלים כך גם מן הסתם יש גם בכל א"י חיבור לקדושה ע"י שלטון יהודי, שכעין משפיעים שיחשב הפסק של החיסרון בשל גלות השכינה, כעין ההפסק של החורבן בארץ [שזה כנגד זה] (לכן כאן בביכורים יש קשר לכלל א”י ב”וירשתה וישבת בה" והמשכו בהבאת הביכורים לירושלים “והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלקיך לשכן שמו שם", '"והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלקיך בו“. זה שילה ובית עולמים' [ספרי]). וממילא מי שמזלזל בשלטון יהודי בא"י הוא בעצם מזלזל בשכינה בעולם. וכן מובא בנביא: “וקדשתי את שמי הגדול המחלל בגוים אשר חללתם בתוכם וידעו הגוים כי אני ה' נאם אדנ'י ה' בהקדשי בכם לעיניהם. ולקחתי אתכם מן הגוים וקבצתי אתכם מכל הארצות והבאתי אתכם אל אדמתכם" (יחזקאל לו,כג-כד) שהפסקת החורבן זהו קידוש השם, והפסקה מלהחשב חורבן תלוי בשלטון (שלכן אז לא קורעים). ממילא מי שמזלזל בשלטון בעצם מזלזל בקידוש השם בעולם, ובעצם הוא כפוי טובה לה'. נראה שלכן בביכורים נאמר "והיה" לשון שמחה בא”י, לומר שמי שמזלזל בזה (ולא שמח בישוב א"י ושלטוננו בה) הוא כמו מזלזל וכופר בטובתו של ה' בעולם, כעין אפילו ממה שה' הוצאינו ממצרים, כמו שמפרט מביא הביכורים...