פרשת חקת

גילוי הסוד של פרה אדמה

          "וַיְדַבֵּר יְ*וָה אֶל-מֹשֶה וְאֶל-אַהֲרֹן לֵאמֹר. זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר-צִוָּה יְ*וָה לֵאמֹר, דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָה תְּמִימָה אֲשֶׁר אֵין-בָּהּ מוּם אֲשֶׁר לֹא-עָלָה עָלֶיהָ עֹל. וּנְתַתֶּם אֹתָהּ אֶל-אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן, וְהוֹצִיא אֹתָהּ אֶל-מִחוּץ לַמַּחַנֶה וְשָׁחַט אֹתָהּ לְפָנָיו. וְלָקַח אֶלְיעָזָר הַכֹּהֵן מִּדָמָהּ בְּאֶצְבָּעוֹ, וְהִזָּה אֶל-נֹכַח פְּנֵי אֹהֶל-מוֹעֵד מִדָמָהּ שֶׁבַע פְּעָמִים. וְשָּׂרַף אֶת-הַפָּרָה לְעֵינָיו, אֶת-עֹרָהּ וְאֶת-בְּשָׂרָהּ וְאֶת-דָּמָהּ עַל-פִּרְשֹׁהּ יִשְׂרֹף. וְלָקַח הַכֹּהֵן עֵץ אֶרֱז וְאֵזוֹב וּשְׁנֵי תוֹלָעַת, וְהִשְׁלִיךְ אֶל-תּוֹךְ שְׂרֵפַת הַפָּרָה. וְכִבֶס בְּגָדָיו הַכֹּהֵן וְרָחַץ בְּשָׂרוֹ בַּמַּיִם וְאַחַר יָבֹא אֶל-הַמַּחֲנֶה, וְטָמֵא הַכֹּהֵן עַד-הָעָרֶב. וְהַשֹּרֵף אֹתָהּ יְכַבֵּס בְּגָדָיו בַּמַּיִם וְרָחַץ בְּשָׂרוֹ בַּמָּיִם, וְטָמֵא עַד-הָעָרֶב. וְאָסַף אִישׁ טָהוֹר אֵת אֵפֶר הַפָּרָה וְהִנִּיחַ מִחוּץ לַמַּחַנֶה בְּמָקוֹם טָהוֹר, וְהָיְתָה לְעֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁמֶרֱת לְמֵי נִדָּה חַטָּאת הִוא. וְכִבֶּס הָאֹסֵף אֶת-אֵפֶר הַפָּרָה אֶת-בְּגָדָיו וְטָמֵא עַד-הָעָרֶב, וְהָיְתָה לִבְנֵי-יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר הַגָר בְּתוֹכָם לְחֻקַת עוֹלָם. הַנֹּגֵעַ בְּמֵת לְכָל-נֶפֶשׁ אָדָם, וְטָמֵא שִׁבְעַת יָמִים. הוּא יִתְחַטָּא-בוֹ בַּיּוֹם הַשְׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִטְהָר, וְאִם-לֹא יִתְחַטָּא בַּיּוֹם הַשְׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי לֹא יִטְהָר. כָּל הַנֹּגִעַ בְּמֵת בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם אֲשֶׁר-יָמוּת וְלֹא יִתְחַטָּא אֶת-מִשְׁכַּן יְ*וָה טִמֵּא וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל, כִּי מֵי נִדָּה לֹא-זֹרַק עָלָיו טָמֵא יִהְיֶה עוֹד טֻמְאָתוֹ בוֹ." (במדבר יט : א –יג)

רש"י זאת חקת התורה: לפי (בבלי, יומא טז : ב) שהשטן ואומות העולם מונין (מלשון אונאה) את ישראל לומר "מה המצוה הזאת   [ומה טעם יש בה]"? (בראשית רבא ובכמה כתבי-יד ליתא) לפיכך כתב בה חקה, גזרה היא מלפני אין (יש גורסין "ואין") לך רשות להרהר אחריה.  ומה מפריע לרוב הפוסקים, שמסכימים עם רש"י?

ספורנו מפרש את הענין באריכות, ובכן אפילו שלמה המלך אמר: "אמרתי אחכמה, והיא רחוקה ממני." (קהלת ז' : כ"ג) ומדובר על ענין: שאפרה של פרה אדמה, "מטמאה את הטהורים ומטהר הטמאים", והוא ממשיך באריכות.

אבל הפרשנים אינם פותרים את הבעיה העיקרית. איך יכול דבר שמטהר בעיקרו, שהוא גם יטמאה דוקא  את המטהר?

            ולכן "ספורנו" אומר, מיד אחרי הציטוט מקהלת, "ומעיקרי ההעלם בזה שהיא מטמאה את הטהורים ומטהרת את הטמאים. אמנם בהביננו את כל המצוה, וְאֵלַי דָּבָר יְגֻנָב, וַתִּקַּח אָזְנִי שֶׁמֶץ מֶנְהוּ (איוב ד' : י"ב)  וזה כי מצאנו ראשונה, שכל העוסקים בה מעת שריפתה ואילך טמאים, והם השורף ומשליך עץ הארז ואזוב ושני תולעת בשריפתה והאוסף והנוגע והנושא. אמנם המַזה והמקדש הם טהורים." (תלמוד בבלי מסכת יומא י"ד : א' – נאמר "והזה הטהור על הטמא" אף אחד שהיזה קראו טהור. [אנציקלופדיה תלמודית, כרך ח' דף תקצ"ט])  לפי זה, המלמדים לקהל כי מטמאה את הטהורים ומטהרת את הטמאים, פשוט מאד, מסלפים את המציאות. 

לפי דעתי, קריאת מצוה זו "חקת התורה", אינו פוסל הזכות לחקור את הטעם של המצוה. אין אף מצוה אחרת בתורה הנקראת "חֹק", שאסור להרהר אחרי טעמיה.  בהסבר של ספורנו,  הוא גם מרמז על תרופה משלשלת שניתנת לחולה על מנת לרפאו; ואם ניתנת לבריא יכולה להזיקו, מפני שהיא רפואה לחולה אבל סם המות לבריא. וכמו כן, מי נדה של אפר פרה אדומה, כשם שהם מטהרים  טמאים, אף מטמאים  טהורים, שמכינים אותם.

            אבל יש הסבר, מבוסס על טכנולוגיה שידועה לעולם המדע. לפני כ60-70- שנה, כשמשווקי ורדים רצו לשלוח פרחים למרחקים במהירות, הם היו שולחים את הסחורה על ידי אוירונים. אבל בימים ההם תאי המטען לא היו מבודדים, והפרחים סבלו מהקור. מדענים ידעו שיש תופעה הנקראת "העברת-חום". דבר ידוע להרבה בעלי-בתים, שעשו "גלידה ביתית", כל אחד כרצונו בביתו. 

            על מנת ליצר גלידה בבית, בימים ההם, נחוץ היה מכשיר מיוחד, ונפוץ מאד היה הציוד המיוחד הזה. המבנה שלו היה: דלי של עץ (שלא יחליד מרוב מגע עם מלח). במרכז הדלי היה מיכל מתכת בלתי מחלידה. בתוכו, היה מנגנון מבחש, מופעל על ידי מערכת גלגלי שיניים, שהיה גם מסובב את המבחש, אף את המיכל.  סיבובים אלו נעשה בידית ארכובה.

            כשהתמיסה היתה מוכנה, היו מכניסים אותה אל תוך המיכל, וסוגרים אותו היטב. בין המכל והדלי, סביב סביב, היו ממלאים עם קרח קצוץ. בוספת מלח גס, הקרח נמס מהר,  ככל שהקרח נמס מהר יותר, החום פלט קור כלפי חוץ. הכלי המתכתי, המכיל כעת את תערובת הגלידה (התמיסה), קלט את הקור שנפלט מאת הקרח הנמס.

            על ידי סיבוב ידית דרך ציר וגלגלי שיניים, המבחש, שבתוך המיכל עירבב את תערובת הגלידה, ועל ידי כך הבטיח שהגלידה תהיה חלקלקה וללא כיסי קרח בתוכה.

            על ידי הטכנולוגיה הזאת, פתרו את בעית הובלת הפרחים. בשעה שהעמיסו את הפרחים, עטפו אותם בניר-עתון "רטוב". המדע הוכיח, שכאשר הלחות שבניר קופאת  החום נפלט מהניר הרטוב, והפרחים הרגישים, נשמרים עד תום הטיסה.

            וכן, אפשר לנסות להבין את הסוד של פרה אדומה. כשאדם חי הוא מורכב מגוף גלמי והרכב של גורמים רוחניים, כגון הנשמה, הנפש, והרוח. כלל האדם נוצר מידי שלושה שותפים; אב, אם, (בגמטריא מסמל "דם") והקב"ה (המוסיף את ה"א" ומגדיל את הגמטריא של הכלל ל"אדם") . כשהאדם מת, הקב"ה נוטל את החלקים שהוא תרם ליצירת האדם, ונשאר הגוף בלבד. כאשר ה"אב" וה"אם" טוענים שהקב"ה "לקח" את אדם! הם אינם צודקים, כיון שהגוף הגלמי נשאר להם. וזה החלק שהם תרמו, ולא יותר. אמנם יש גוף, אבל ללא רוח חיים, אינו אלא "חלל". קליפה ריקה בלבד, כיון שגוף אדם מת אין איזון.

            לא הגשמיות בלבד, ולא הרוחניות בלבד יכולים לשרת את הקב"ה. חייב להיות איזון ביניהם. ובכן בהכנת מי נדה מתערובת חומרים מנוגדים, כולם כאחד, על מנת להרכיבם ולהביאם לאיזון חייבים העוסקים בהם  להיפגע, ונטמאים עד-הערב.

            כמו אחד שנגע בתנור נכוה וצריך לעבור טיפול רפואי על מנת לחזור לאיתנו. כך גם כן האדם החי שנוגע ב"חלל" נפגע ונטמא. ואחר כך חייב הוא לעבור טיפול הנקרא טהרה. הטהרה נעשית על ידי שני טיפולים, ביום השלישי וביום השביעי. ואם לאו, כל הטיפול אינו שווה, והוא אינו מטוהר.

            האדם הטהור, נמצא באיזון, וכל הגורמים, גם הגשמיים, אף הרוחניים, בהרמוניה במעמדו בעולם הזה. ומעמדו של האדם הטמא במצב מבולבל. היות ואפשר היה לחשוב שמעבר לפסגה של קדושה מוחלטת רצויה. אבל כתוב בתורה, "...כל-שאר וכל-דבש לא-תקטירו ממנו אשה לי*וה." (ויקרא ב' : י"ג) ומשמעות הפסוק היא, שדבר קיצוני אינו רצוי אצל הקב"ה, לא הטמא ולא היפוכו, כיון שאינם באיזון כללי. וכי כאשר המטפלים בהכנת אפר פרה אדומה, עוסקים בענין הם עוסקים בדברים קיצוניים. פרה אדומה ושני תולעת (שהם בניגוד, כגדול וקטן), הם שניהם בצבע אדום סמל השליליות, הרע. שני דברים שהם חיוביים, עץ ארז ואזוב, אף ששניהם דברים "לבנים" הם גם מרמזים על גאווה (העץ הגבוה) וענווה (צמח נמוך). אף שהם "לבנים", יש גם ניגודים ביניהם. השורף (האש והחום, המשחית), והמים (המצנן, והמפיקים חיים), גם הם דברים מנוגדים, חלק בהכנת האפר למי נדה. ומפני זה, העוסקים באפר פרה אדומה, מטמאים כתוצאת פליטת הטמא על ידי תערובת החומרים הנוגדים שטרם הגיעו לאיזון, דבר הנעשה רק במגע האפר במים חיים אל כלי.

            לאחר הכנת אפר פרה אדומה, כשכל המרכיבים הגיעו לאיזון, המתיז את מי נדה על הטמא על מנת לטהר אותו, אינו נטמא, וזה מפני שכל המרכיבים כבר הגיעו לאיזון. רק בשלבי ההכנה, כשכל המרכיבים אינם מאוזנים, קורה שהטהורים נטמאים.

בכל אופן, פעולת הטהרה של טומאת המת, וטומאת המטהר אינן שווים. המטוהר צריך טיפול הנמשך שבעת ימים על מנת להיטהר מפני שטומאתו מנגיעה במת. אבל כשנטמאו הטהורים שעסקו בהכנת אפר פרה אדומה, הם  ובגדיהם נטמאו על ידי מגע עם המרכיבים שבתערובת, וטמאתם, אך ורק עד הערב.

            התזה של מי נדה על הטמא נעשת אך ורק על ידי טהור, שנשאר טהור ככתוב בתורה: "ומזה מי-הנדה יכבס בגדיו…" מפרש רש"י: רבותינו (תלמוד בבלי, יומא י"ד : א')  אמרו שהמזה טהור. גם לפי הרמב"ם: "שנאמר, ומזה מי הנדה יכבס בגדיו אינו מדבר במזה על הטמא. אם טיהר את הטמא קל וחומר שיהיה הוא טהור" (יד חזקה, ספר טהרה, הלכות פרה אדומה, פרק ט"ו : הלכה א') וכמו כן אדם שרוצה להביא את חברו לחזור בתשובה, חייב הוא בעצמו להיות טהור מכל עון.

ניתן להסביר תופעת סוד פרה אדומה באופן טכנולוגי: כל הפועלים שעבדו בשלבי הייצור: חוצב העפרה, חוטב העצים, מכין הפחם, מפיח החמצן, מזקק הזהב, יוצק המטיל, מושך הפרופיל הצורף, ועד מעשה הליטוש, וגמר מלאכת טבעת הנישואין, הם ובגדיהם מלוכלכים עד הערב. אבל בשעה שחתן מקדש את כלתו על ידי ענידת טבעת זהב על אצבעה, הוא נשאר נקי.