אלא על פי חשבון אלוקי!

   וְאֶת קָדְשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא תְחַלְּלוּ וְלֹא תָמוּתוּ, זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה ה'... (י"ח ל"ב – י"ט ב').

   זכה עם ישראל וניתנה לו תורה משמים. לא מדובר בספר שנכתב על ידי ספרן ודרשן או משכיל ופייטן, אלא ספר שחובר על ידי בורא העולם - וניתן לנו על ידו בצורה ישירה - קְבַל עם ועולם.

   כמובן שספר זה אינו ככל הספרים. הוא בנוי בצורה מיוחדת, ואין בו מילה או אות מיותרת. כמו כן הספר מחולק "לחומשים ופרשיות" - ויש קשר וסדר בין כל פרשה ופרשה, וכפי שמצינו ששאלו רבותינו בכמה מקומות, "למה נסמכה פרשת... לפרשת ..."? (כמובא בברכות י' ע"א, ובעוד מספר מקומות בש"ס).

   ואף אנו שואלים: מדוע נסמכה פרשת "קורח" לפרשת "חוקת"? מהו הקשר והגשר והמחבר - בין הפרשיות הללו?

   בפרשת קורח קראנו על המציאות העמומה והעגומה והעקומה, בה קורח וחבורתו יצאו חוצץ כנגד משה והגיעו עד למעידה ומרידה בבורא עולם, ועשו קרקס מכל התורה - כמובא באריכות בחז"ל (רש"י ט"ז א', תנחומא ישן קורח סימן ד' וסימן ו', מדרש תהלים מזמור א' ט"ו ועוד).

   ומה הסיבה שגרמה לקורח להגיע לשפל וההבל הזה?

   קורח חשב שהבורא מנהל את עולמו "לפי היגיון אנושי", ומשום כך הוא הגיע למסקנה "שרצון ה' שהוא יתמנה לנשיא - ולא אליצפן". (כמובא בבמדבר רבה י"ח א').

   קורח היה בטוח שאם ההיגיון שלו אומר שהעולם צריך להתנהל כך וכך, בטח זהו גם קו המחשבה של אלוקים. אלא שקורח שכח פרט אחד פצפון:

   העולם לא מנוהל על פי הגיון אנושי אלא על פי חשבון אלוקי - ואנו הקטנים לא יכולים להבין את השכל האלוקי - ולכן הרבה דברים נראים לנו סתומים ולא מובנים. ממילא אין שום קושיא ותמיהה על משה שמינה את אליצפן לנשיא - והתעלם מקורח, ובאמת יתכן שזה היה על פי ציווי ה' - למרות שהשכל של קורח סבר אחרת.

   זהו המסר והקשר שבין פרשת קורח לפרשת חוקת, וזה גם רמוז בפסוקים:

   פירוש: את הקדושים שבבני ישראל, את הרבנים והמנהיגים, את משה והסנהדרין, אל תחללו! אל תעשו אותם רדודים ואנשי חולין העושים מה שבא להם - ולא מה שה' רוצה. וגם כאשר נראה לכם שהתנהגות מנהיגי העם נוגדת את ההיגיון והשכל הגשמי שלכם, אל תתפלאו על כך - ואל תעשו מזה עסק מיותר. מדוע? התשובה נמצאת בפרשה הבאה:

   פירוש: העולם לא מנוהל על פי "שכל אנושי", אלא הכל זה "חוקה" ונטול הבנה גשמית, וכפוף "לחשבונות שמים" בלבד. ועל כל מהלך ניהול העולם נאמר "חוקה חקקתי, גזרה גזרתי, ואין לאף אחד רשות להרהר על הדברים".

   אכן מי שפוקח עיניים ואוזניים ויוצא לסיבוב בעולם, לא רואה בו שום נקודה הגיונית.

   אתה מכניס לאדמה גרעין של אבוקדו, ובהתחלה הגרעין מרקיב ומתקלקל ונעלם, ורק אחר כך "מהכלום" הזה צומח עץ. האם זה הגיוני?

   קחו למשל את הפרה נאווה והעיזה סולטנה. הן מכניסות קש מצד אחד, ומוציאות חלב מצד שני. זה נורמאלי? התינוק מושיקו שותה "חלב", "והבשר" שלו גודל. זה הגיוני? כיצד באמת זה יתכן?

   מי שמפקיר את שדותיו בשמיטה, התורה מבטיחה לו שבשנה השישית יצמח לו יבול "פי שלוש", כדי שלא יפסיד מכך. זה הגיוני? התשובה פשוטה:

   העולם לא פועל כלל על פי היגיון גשמי, אלא על פי רצון ותוכנית אלוקית!

   זו הסיבה שלפעמים צצות בראשנו קושיות בנוסח: צדיק ורע לו רשע וטוב לו, וכמו שמסופר במדרש (הובא בסדר הדורות, ערך רבי יהושע בן לוי, סימן ד, וכן בספר המעשיות של רבנו נסים גאון), וזה תוכן הסיפור:

   רבי יהושע בן לוי היה קדוש עליון, וזכה לפגוש באליהו הנביא פעמים רבות.

   פעם אחת כאשר נגלה אליו אליהו הנביא, ביקש ממנו רבי יהושע להתלוות עימו במסעו, ולראות כיצד הוא מבצע את שליחויותיו של הקדוש ברוך הוא. אולי על ידי זה יזכה להבין דרכי ה' והשגחתו בעולם.

   הסכים אליהו למלא את מבוקשו של רבי יהושע, אך הציב תנאי ברזל לעניין: הואיל ובלכתך עִמי תראה דברים רבים שיקוממו אותך ולא תוכל לסבול אותם, לכן אני מבקשך להתחייב מראש שלא תטרידני בשאלותיך. וכאשר תבקש הסבר למעשי, בו ברגע אני ניפרד ממך.

   הסכים רבי יהושע לתנאי הקשה, והשנים יצאו לדרך.

   הם עברו קִברת דרך ארוכה, ולפנות ערב הגיעו אל צריף עץ ישן ופשוט השייך לזוג זקנים, וליד הצריף חנתה פרה רעועה - וּמְחַלָבהּ היו מתפרנסים.

   כאשר קרבו רבי יהושע ואליהו אל הצריף יצאו לקראתם הזקן והזקנה, והפצירו בם שילונו אצלם ויהיו אורחיהם.

   במשך כל זמן האירוח העניקו להם הקשיש ואשתו כמיטב יכולתם, ולמרות שהעוני שרר בביתם - הם הקריבו למען האורחים מִפִּיתַם ממש.

   הלילה חלף, האורחים התארגנו ליציאה, ולפתע נעמד אליהו הנביא ומתפלל לה'. ומה גדולה היתה תדהמתו של רבי יהושע, כאשר שמע שאליהו מבקש בתפילתו שה' ימית את הפרה היחידה של הזוג המארח, את מקור פרנסתם. והנה לא חלפו מספר שניות, וזעקותיה ודמעותיה של הזקנה הדהדו בכל האיזור. "אוי לנו, פרתנו היחידה שבקה חיים, נגדע מקור פרנסתנו..."

   רבי יהושע היה המום! זו התודה שמגיעה לזוג הקשישים לאחר שמסרו נפשם לארחם כראוי? אך מה לעשות? הוא התחייב לא לשאול שאלות.

   הם המשיכו במסעם, ולפנות ערב הגיעו לבית של גביר עשיר כביר ונדיר. הם הקישו על דלתו, אך נתקיים בהם המשפט "יש קול" - ואין עונה. כיון שכך, פתח אליהו את הדלת בכוחות עצמו - והם נכנסו.

   והנה הם רואים את בעל הבית ואשתו יושבים ליד שולחן ערוך בכלים נאים ומפוארים במטעמים ערֵבים, ומסביבם עומדים עבדים ושפחות לשרתם.

   עברו מספר שניות והעשיר נשא עיניו מהצלחת והבחין בהם. אך במקום שירחם עליהם ויברכם לשלום ויזמינם להשתתף בסעודתו, תחת זאת הוא פנה לאשתו בכעס וּשְׁאַלָהּ: "מהיכן צצו טרדנים אלו? להבא צריך לדאוג שהדלת תהיה נעולה, לבל יחדרו לביתנו יצורים שכאלו"!

   מה גם שבאותו יום העשיר היה כעוס במיוחד, מחמת שאחד מקירות ביתו התמוטט והוא הזמין בנאים שיבואו לבנותו מחדש - והבנאים לא באו. ובדיוק ביום שחור שכזה נוחתים בביתו שתי אורחים בלתי קרואים.

   ראה אליהו שמזון הוא לא מקבל, וביקש לפחות אפשרות ללון. בלית ברירה נעתר להם בעל הבית, והרשה להם באופן חד פעמי לנום על הספסל שבחצר.

   עבר עליהם לילה קשה וקריר. הם סבלו וכאבו מהלינה הממושכת על האבן. ולמרבה הפליאה, כאשר השחר עלה, נעמד אליהו בתפילה, וביקש מבורא עולם שיעשה נס והקיר שקרס בביתו של העשיר - ייבנה מיד. ואכן נעשה נס, ובין רגע קם הקיר על רגליו, ונעמד כבתחילה.

  באותו רגע גברה תמיהתו של רבי יהושע עשרת מונים! כיצד יתכן שאליהו עוזר לקמצן המיליונר ובונה עבורו את הקיר ההרוס על ידי מעשה ניסים - וחוסך ממנו להוציא ממון? מן הראוי היה להענישו על כך שהשפיל אורחים בני אברהם יצחק ויעקוב. אך גם הפעם התאפק רבי יהושע ולא שאל כלום.

   אליהו ורבי יהושע המשיכו במסעם ולעת ערב הגיעו לעיר גדולה, ואליהו הציע שילכו לבית הכנסת. אולי מישהו שם ירחם עליהם ויארחם בביתו.

   הם הגיעו לבית הכנסת וראו שהמקום מהודר ויפה, ניכר היה שאנשי העיר עשירים מופלגים - ואין להם בעיה לארחם, אך למרבה הצער והתוגה והיגון, כולם התעלמו מהם - ואף אחד לא הזמינם לביתו.

   וכאשר סוף סוף הבחין בהם אחד המתפללים, הוא פנה לחבירו ואמר לו: ראה, שוב באו עניים. מי יאכילם הפעם"? השיב לו חבירו: אין צורך להזמינם לבית, הם יכולים לישון בבית הכנסת, מספיק אם נארגן להם כאן מעט לחם ומים, זה כבר יאפשר להם לשרוד. גם יתר העשירים לא שמו ליבם לאורחים העניים, והסתפקו בכך שנתנו לשמש כמה פרוטות כדי שיקנה לחם עבורם.

   לאחר שעברה עליהם לינת הלילה בבית הכנסת ותם מסע ההשפלה, נפרד אליהו מאנשי העיר וברך אותם: "יהי רצון שתהיו כולכם ראשים וחשובים".

   גם הפעם לא הצליח רבי יהושע לעכל את התמונה התמוהה, אך הוא לא העז לבקש הסבר - בגלל ההסכם שעשה עם אליהו.

   אליהו ורבי יהושע המשיכו בדרכם, ולעת ערב הגיעו לעיר אחרת. הפעם קיבלום אנשי העיר בשמחה ובכבוד, הכניסום לבית גדול ונוח, הביאו להם ממיטב המאכלים והמשקאות, וקרקרו סביבם - ודאגו לכל מחסורם.

   בבוקר הודה להם אליהו, ולאחר שנפרד מהם - נשא עיניו השמימה והתפלל לה' "שלא יהא בעיר הזאת - אלא ראש חשוב ומנהיג אחד".

   הפעם כבר לא יכל רבי יהושע לשאת את הנהגתו המוזרה של אליהו, והוא ביקש "הסבר": כיצד יתכן שעל הטובים אתה מתפלל שיהיה להם רע, ואילו על הרעים אתה מתפלל שיהיה להם טוב - ואף עזרת לעשיר הקמצן ובנית לו את הקיר ההרוס. אנא הודיעני נא את דרכיך והסבר לי את מעשיך. מדוע אתה מטיב עם הרעים, ומצער את הטובים. למה "צדיק ורע לו, ורשע וטוב לו"?

   ענה לו אליהו הנביא: "הואיל והפרת את התנאי בינינו, כעת עלינו להיפרד. אך בטרם אעזבך, אפרש לך את מעשי.

   ראיתי שיש גזירה על אשתו של הזקן העני שאירח אותנו, ולמחרת היא הייתה צריכה למות. ובזכות מצוות הכנסת אורחים שלה, התפללתי לה' שהיא תישאר בחיים, ותמורתה תמות הפרה.

   אכן נגרם מכך לזוג הקשיש צער גדול כשראו שפרתם היחידה מתה. אך חשוב נא. וכי לא היה נותן האיש בשמחה כל אשר לו כדי להציל את אשתו?

   באירוח השני שהיינו אצל הקמצן העשיר שקרס לו הקיר, דע לך שמתחת לאותו קיר היה טמון מטמון רב ויקר ערך. ובגלל שהעשיר לא אירח אותנו כראוי, התפללתי לה' שיעשה נס והקיר יבנה - ועל ידי זה לא יצטרך אותו הקמצן לבנות לחפור יסודות לבניית הקיר - וממילא הוא יפסיד את המטמון.

דע לך גם שאני יודע דבר נוסף. בעתיד הקיר הזה יפול שוב, אך זה יהא בתקופה שיהיה לעשיר טרדות וצרות גדולות - וכבר לא יהיה לו זמן לטפל בבניית הקיר.

   ועל העשירים הגאוותנים שלא רצו לארחנו כהוגן וראו בנו "מטרד", התפללתי עליהם שכולם יהיו ראשים וחשובים. אך דע לך שזו לא ברכה, אלא קללה ומתכון לחורבן וצרות. שהרי כל עוד ולספינה יש ראש ומנהיג אחד, אזי היא יכולה לצעוד על מי מנוחות לאורך ימים ושנים. אך כאשר יש לה ראשים רבים וחשובים, כל אחד מרגיש "מאן דאמר" והוא מושך לכיוון שלו, והספינה מתפרקת וטובעת.

   זה בדיוק כמו בשלום בית. אם שני בני הזוג כפופים לתורה, אזי יש להם רק ראש אחד מנהיג ומכוון, (התורה), ויש להם הצלחה בחיים. אך אם כל אחד מרגיש חשוב ומעוניין לשלוט ולהכתיב את דעתו האישית, אזי הבית מתמוסס והקשר שלו עם בני הזוג מתנפץ. שהרי אי אפשר לשני נהגים במכונית אחת.

   ואילו העיר האחרונה שארחה אותנו כהוגן, ברכתי אותה שיהא להם רק ראש ומנהיג חשוב אחד, כדי שהשלום והברכה יהיו מנת חלקם, היש ברכה גדולה מזו?

   כעת הוֹרְאֵתָּ לדעת כי ה' הוא האלוקים, והוא מנהיג את עולמו ביד רמה ותעלומה רבה, משלם לצדיקים ונפרע מהרשעים.

   אומנם דרכיו וצורת התנהגותו לא מובנים לנו, אנו רואים את התמונה בצורה של צדיק ורע לו ורשע וטוב לו, אך בסוף מתברר לכולנו שהכל על פי חשבון, וכמו שביאר אדוננו דוד בספר תהילותיו, וכה אמר: אִישׁ בַּעַר לֹא יֵדָע, וּכְסִיל לֹא יָבִין אֶת זֹאת, "למה" בִּפְרֹחַ רְשָׁעִים כְּמוֹ עֵשֶׂב, וַיָּצִיצוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן? וכי זה הוגן? והתשובה: לְהִשָּׁמְדָם עֲדֵי עַד: (תהילים צ"ב ז' – ח'). כמו כן החכימנו החכם מכל אדם וגילה לנו שיש מושג של "עֹשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ" (קהלת ה' י"ב).

   שורה תחתונה: דרכי ה' נסתרות המה, ולא כל מה שנראה לנו טוב - הוא טוב אמיתי, ולא כל מה שנראה לך רע - זה רע באמת. זהו גם המסר הגלום בפרשתנו:

   זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה! כל העולם זה פרה אדומה אחת גדולה, עם נתונים מבלבלים. הטהור נטמא, הטמא נטהר, צדיק ורע לו, רשע וטוב לו, אבל בל נשכח שעל כל זה נאמר אֲשֶׁר צִוָּה ה'. העולם אינו מנוהל באקראי והפקרות, אלא על פי ציווי ה'.

   אין מה לומר. זה נשמע טוב, נשמע אורנג', נשמע נפלא. הבוס הבלעדי של העולם זה הבורא, ואך ורק על פי תוכניתו צועד ועומד עולמו.

   אלא שיש כאן איזה פרט הדורש ביאור ובירור:

   אם רוצים להעביר לנו מסר שהנהגת העולם אינה ניתנת להבנת אנוש, והיא בגדר "חוק אלוקי", מדוע הפסוק כותב זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה - ולא זֹאת חֻקַּת הבורא? מה הקשר בין "התורה" להנהגת הבורא הסתומה והחתומה?

   בורא עולם כתב את הפסוק דווקא כך, כדי להודיענו שלמרות שהנהגת העולם נעשית רק על ידו, מכל מקום הוא מסמיך את התורה ונותן לה כוח להתערב בהנהגה ולשנות אותה - ולקבוע את המציאות על פיה, וכפי שנראה במעשה הבא:

   לפני רבות בשנים היה יהודי שנפל למשכב, ולמרבה הצער - לאחר שהרופא בדק אותו, הוא הודיע לו שהמצב אבוד. יש לו בעיה בלב, וימיו ספורים וחייו אבודים.

   כאשר שמע החולה את הדיאגנוזה הכואבת, הוא לא טמן ראשו בכר וביכה את מר גורלו, אלא הוא רץ אל רבו וסיפר לו את הדברים - ושאלו מה עליו לעשות.

   שמע הרב את הנתונים, חייך אל החולה ואמר: הסר דאגה מלבך, יש פיתרון לבעייתך. תעלה לארץ ישראל - ובעזרת ה' תאריך ימים.

   החולה היה המום מהדברים ששמע, ולא הבין את ההיגיון שבדברי הרב. מה הקשר בין המחלה לארץ ישראל?

   אך נס היה לאותו חולה שהייתה לו "כניעה לדעת תורה", והוא חונך לאמץ את דברי הרב - גם במקרה שהוא לא זוכה לרדת לעומק דעתו. אכן "רב" זה ראשי תיבות "ראש בקיר". להודיעך שאם הרב אמר דבר, אין מקום להיתמם או להתחכם, וחובה לקיים את דבריו - גם אם איך מבין את ההיגיון שבדברים).

   חזר האיש לביתו וארז את חפציו וצרורו, אסף את בני משפחתו - ועלה עימם לארץ. וראה זה פלא! הזמן חלף ודלף, חלפו שנים, והוא עדיין זוכה ומאריך ימים.

   יום אחד הרב עלה לארץ ומיודעינו החולה פגש בו, והוא ביקש מהרב שיגלה לו את פשר התעלומה. כיצד יתכן שזה שהוא עלה לארץ - גרם לו להאריך ימים?

   שמע הרב את פליאתו ותמיהתו - וביטל אותה בהינף יד, ופתח והסביר:

   וכאשר סיפרת לי את מחלתך, רצה בראשי המחלוקת ההלכתית הנ"ל - ומיד הפניתי אותך לארץ ישראל. מדוע? משום שבחוץ לארץ אנו פוסקים כמו הרמ"א, וממילא הבעיה שלך נחשבת לבעיה - ובאמת ימיך ספורים. אך בארץ ישראל המארא דאתרא (הרב הראשי) זה מר"ן השולחן ערוך, ולפי שיטתו אתה נחשב בריא, וזו הסיבה שכאן בארץ אתה מאריך ימים.

   לא יאומן עד כמה התורה מכתיבה את ניהול העולם. עד כדי כך שאפילו אם יש מחלוקת הפוסקים, כיוון שְאֵלוּ ואלו דברי אלוקים חיים - ושתי הדעות הם תורת אמת, לכן התורה משנה את המציאות לפי פסיקת הרב שבאותו מקום. עד כדי כך שיתכן שיהודי יאריך ימים בארץ - בהתאם לפסיקת הרב המקומי, ואילו בחוץ לארץ יפוג תוקפו והוא יהפוך להיסטוריה.

   יותר עמוק: מסופר בגמרא שבתקופת חוני המעגל הייתה בצורת קשה ובקשו מחוני להתפלל על הגשם. חוני לקח את המקל סבא שלו, שרטט איתו עיגול בחול, נכנס לתוכו - ואמר: אבא שבשמים, בניך עשאוני שליח שלהם לבקש ממך גשם, אנא הורד להם גשם. ובאותו רגע נתקדרו השמים בעבים, וגשם עז ניתח ארצה.

   והשאלה נשאלת: איזה מנוע אדיר הפעיל חוני, עד כדי כך שמלאו את בקשתו - והעבירו לכבודו את רוע הגזירה?

   יש רק תשובה אחת: זכות התורה שלמד - קדשה אותו כל כך, עד כדי כך שהוא נכנס למסגרת של "צדיק גוזר (מבקש) וה' מקיים". "בזכות התורה" שלו - נהיה לו בשמים מעמד של "בן בית", וכיבדו את רצונו והורידו לכבודו את הגשם.

לקראת סיום - נעשה סיכום:

   א) הבנו שכל העולם הזה הוא "פרה אדומה אחת גדולה" - נטולת היגיון ושכל אנושי, ומשום כך לפעמים עולה בראשנו השאלה של "צדיק ורע לו ורשע וטוב לו", ונראה לנו שבעולם שורר אי סדר. וחוסר צדק משווע.

   אך מהסיפור של רבי יהושע בן לוי ואליהו הנביא למדנו שלכל סיפור יש הסבר וביאור - והכל מנוהל על פי חשבון ותכנון אלוקי, ומה שנראה לנו לא הוגן ולא מוצדק - נובע מחמת חוסר הנתונים שיש לנו.

   ב) ראינו גם שהבורא הסמיך את התורה להתערב בבריאה ולשנות אותה, כמו שראינו בסיפור של החולה שעלה לארץ והאריך ימים - בהתאם לפסק ההלכה.

   ג) הסיפור הנ"ל מלמדנו גם שכל מה שהרב אומר - זה קדוש ואמיתי. וגם כאשר הרב מדבר דברים שלא מובנים לנו, (כמו הרב שאמר לחולה שאם יעלה לארץ - יבריא), חובתנו להתבטל לדעת התורה אשר בו - ולאמץ את דבריו.

   ד) הסיפור עם החולה מלמדנו נקודת חן נוספת, אדירה ומדהימה: גם כאשר יש מחלוקת בין שתי רבנים, שניהם צודקים ועל כל אחד מהם נאמר "אלו ואלו דברי אלוקים חיים" - והתורה מחשיבה את שתי הדעות שלהם, ומנווטת את המציאות בכל מקום - כפי פסק ודעת הרב המקומי. (נכון שזה מדהים?)

   ה) הסיפור של חוני החכים אותנו וגילה לנו "שבן תורה" כוחו עצום ורב, הוא בן בית אצל מלך העולם - ועושים לו פרוטקציות, והכל בזכות התורה ששוכנת בו.

   אם חיים כך ומפנימים את חמשת הנקודות הללו, כבר אין קושיות בסגנון צדיק ורע לו - רשע וטוב לו, לעולם אין לנו קושיות על הרב - גום אם דעתו לא מובנת לנו - קל לנו להתכופף אליה, נדע גם להעריך כל רב - גם אם הוא סובר אחרת מהרב שלנו (שהרי סיכמנו שהכל אמת). ואין ספק שחיינו יעלו רמה ועוצמה.

   יש מי שסובר אחרת?