וַיַּרְא בָּלָק בֶּן צִפּוֹר אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׂרָאֵל לָאֱמֹרִי:

 {ג}

וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם מְאֹד כִּי רַב הוּא וַיָּקָץ מוֹאָב מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

 {ד}

וַיֹּאמֶר מוֹאָב אֶל זִקְנֵי מִדְיָן עַתָּה יְלַחֲכוּ הַקָּהָל אֶת כָּל סְבִיבֹתֵינוּ כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר אֵת יֶרֶק הַשָּׂדֶה וּבָלָק בֶּן צִפּוֹר מֶלֶךְ לְמוֹאָב בָּעֵת הַהִוא:

כשאנו קוראים תמיד את הפרשה הזאת ובמיוחד הפסוקים הנ"ל לא שמים לב לכמה "שגיאות עברית" כאילו שכתובים כאן.

אז בואו נשים לב ונבין שאין שום שגיאות במקרא ח"ו  אלא לכל אות ולכל תג יש משמעות:

וירא בלק בן ציפור את כל אשר עשה ישראל לאמורי. פסוק פשוט ומובן וזה הכותרת לפסוקים הבאים.

ויגר מואב מפני העם כי רב הוא ויקץ מואב מפני בני ישראל.

למה כתוב בלשון יחיד? ויגר מואב וויקץ מואב?

צריך להיות כתוב ויגורו  ויקוצו?

הלאה:

ויאמר מואב אל זקני מדין עתה ילכחו וכו'

שוב. מואב בלשון יחיד ומדין ברבים וישראל ברבים למה?

ההמשך עונה על השאלה: ובלק בן ציפור מלך למואב בעת ההיא.

זה לא העם שראה/פחד/קץ וכו' זה בלק עצמו.

הפסוק מתחיל וירא בלק בן ציפור ונגמר בובלק בן ציפור מלך למואב בעת ההיא.

הוא זה שעשה את כל הבלאגן ובעצם "בזכותו" בלבד "זכינו" לברכות מהגוי ימח שמו בלעם החמור. אם כי אנו לא צריכים כמותו ולא ברכותיהם. כי ברוך הוא! ה' עצמו מברך אותנו ואנו לא משתנים כמו אצל הגויים שלפעמים מאיר מזל כזה או כזה אלא אנו קיימים כל הזמן במצב של ברוך. ואם תשאלו למה יש גלות וענשים ? דוקא היא הנותנת בגלל שאנו ברוכים - פירוש מחוברים להשי"ת כל הזמן אז כשאנו מבחירתנו חוטאים אנו מקבלים את המירוק ודעו לכם שזה מירוק וניקוי כדי שנחזור לדרגתינו הגבוהה .