"וישא משלו ויאמר מן ארם ינחני בלק מלך מואב מהררי קדם לכה ארה לי יעקב ולכה זעמה ישראל. מה אקב לא קבה א'ל ומה אזעם לא זעם ה'. כי מראש צרים אראנו ומגבעות אשורנו הן עם לבדד ישכן ובגוים לא יתחשב. מי מנה עפר יעקב ומספר את רבע ישראל תמת נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמהו" (במדבר כג,ז-י). 'דרש רבי אבהו: מאי דכתיב (במדבר כג, י) "מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל"? מלמד שהקב"ה יושב וסופר את רביעיותיהם של ישראל, מתי תבא טיפה שהצדיק נוצר הימנה, ועל דבר זה נסמית עינו של בלעם הרשע. אמר: מי שהוא טהור וקדוש ומשרתיו טהורים וקדושים יציץ בדבר זה? מיד נסמית עינו, דכתיב (במדבר כד, ג) "נאם הגבר שתום העין". והיינו דאמר רבי יוחנן: מאי דכתיב (בראשית ל, טז) "וישכב עמה בלילה הוא"? מלמד שהקב"ה סייע באותו מעשה, שנאמר (בראשית מט, יד) "יששכר חמור גרם" חמור גרם לו ליששכר' (נידה לא,א). רבי אבהו דורש שה' מחכה ומביט מתי יוולד הצדיק. לכאורה זה לא מה שנאמר בפשט הפס', שהוא: '"ומספר את רבע ישראל" - רביעותיהן זרע היוצא מן התשמיש שלהם' (רש"י) שלא מוזכר שמחפש את הצדיק, אלא כלל ישראל חשובים שלכן מונה אותם? בפשטות רבי אבהו בא להוסיף, שזה לא רק ספירה כללית של כלל ישראל, אלא יש בזה עוד דיוק יותר מדוייק, שבנוסף גם מחפש את הצדיק שיצא, שזה יותר הציק לבלעם (עד היכן ה' מדקדק למנות באהבתו אותנו). שאת זה למד מר' יוחנן שדרש שה' סייע ללידת יששכר, והרי יששכר הוא הדמות של הת"ח: “יששכר חמר גרם רבץ בין המשפתים" (בראשית מט,יד) 'יששכר חמור גרם - חמור בעל עצמות, סובל עול תורה כחמור חזק שמטעינין אותו משא כבד' (רש"י). (לכן ר"י דרש זאת מהפס' של "חמור גרם”, שבו נרמז שיששכר צדיק וכן שה' השגיח שיוולד) לכן כיון שה' מדקדק להבאת הצדיק לעולם, ממילא גם כשמונה את הזרע של ישראל יש דקדוק במיוחד להגעת הצדיק. אולי דייק זאת ממה שנאמר "מי מנה עפר יעקב ומספר את רבע ישראל", שמדוע לא נאמר העפר והרובע יחד ובסיום יעקב או ישראל, למה לחלקם בשני שמות? בפשטות הטעם הוא שבלק רצה שבלעם יקללם בשני השמות, כמו שמובא בתחילת דבריו:”וישא משלו ויאמר מן ארם ינחני בלק מלך מואב מהררי קדם לכה ארה לי יעקב ולכה זעמה ישראל" (פס' ז) '"ארה לי יעקב ולכה זעמה ישראל" - בשני שמותיהם א"ל לקללם, שמא אחד מהם אינו מובהק' (רש"י). לכן נאמרו כאן שני השמות. אולם אולי דרש רבי אבהו שיש דגש שונה בכל שם, שלכן שינה (או אפילו אם רצה לומר את שני השמות, יש עניין מדוע אמר דווקא את זה כאן ואת זה כאן). שביעקב זהו "עפר יעקב" שהכוונה שהם רבים כעפר, שזה מרמז על הפחד של העמים שסביב א"י (שלכן קראו לבלעם) בשל שבנ"י רבים וינצחו אותם, כמו שנאמר: “ויגר מואב מפני העם מאד כי רב הוא" (במדבר כב,ג). לכן זה בשם יעקב, כעין דברי עשו: “ויאמר הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמים את בכרתי לקח והנה עתה לקח ברכתי" (בראשית כז,לו) שכך גם כאן השם יעקב מופיע בהקשר של פחד, שיקחו מהם את ארצם. ואילו רובע ישראל מובא בשם ישראל, שהוא מ'לשון שר ונגיד' (רש"י. בראשית לה,י) וכן מלשון ישרות (ישר-א'ל), לכן מרמז על החשובים והישרים שבזרע, שהם הצדיקים, שלהם במיוחד ה' בוחן. אולי גם למד רבי אבהו מאונקלוס שתרגם על "ומספר את רבע ישראל" מלשון רבע (אחד מארבע): 'אוֹ חֲדָא מֵאַרְבַּע מַשְׁרְיָתָא דְּיִשְׂרָאֵל', וכמו שפרשו רש"י: 'מארבע משריתא - ארבע דגלים'. ומה המיוחד בדגלים? שהם מרמזים על צדיקות בנ"י, שאנו כמו מלאכי עליון: 'חיבה גדולה חבבן הקב"ה שעשאם דגלים כמלאכי השרת' (במדבר רבה ב,ג). ובמיוחד ארבע הדגלים המרכזיים שהם כנגד המרכבה: 'וכשם שברא הקב"ה ד' רוחות העולם, כך סיבב לכסא ד' חיות ולמעלה מכולם כסא הכבוד, וכנגדן סידר הקדוש ברוך הוא הדגלים למשה' (שם,י). לכן כיון שזה מרמז על קדושה, לכן גם כשדורשים זאת על זרע ישראל, יש קשר לקדושה גדולה, שזהו הצדיקים, שבשבילם במיוחד ה' מונה. וכן בדומה, זה קשור לנאמר קודם: 'ד"א, "עפר יעקב”- אין חשבון במצות שהם מקיימין בעפר: (דברים כב) "לא תחרוש בשור ובחמור" (ויקרא יט) "לא תזרע כלאים" אפר פרה, ועפר סוטה וכיוצא בהם' (רש"י). שדרש כמו שקודם נאמר בהקשר לריבוי מצוות, כך גם כאן זה קשור לריבוי מצוות, ולכן דרש שיש דגש על הצדיקים שהם המרובים במצוות במעשיהם. אולי גם דרש ע"פ ההמשך: '"תמת נפשי מות ישרים" – שבהם' (רש"י) שמרמז על הצדיקים, ולכן גם מה שנאמר סמוך לו "ומספר את רבע ישראל" הדגש הוא על הצדיקים. אולי רבי אבהו בא לומר שאמנם כל בנ"י חשובים, אולם הנקודה החשובה היא הצדיקים, שדרכם מתפשטת הקדושה לכל בנ"י. לכן מונה את הצדיקים כחלק מתוך כלל בנ"י. לכן זה סמוך לנאמר: “כי מראש צרים אראנו ומגבעות אשורנו" וגו' שהכוונה לאבות ואמהות שממשיכים כוח לבנ"י (רש"י), שכך גם כאן הצדיקים הם שממשיכים קדושה לכלל בנ"י. אולי זה מרומז בגמ', שקודם לדרשה הזו (שמונה ומחכה לצדיק) מובא דרשה נוספת של רבי אבהו: 'דרבי אבהו רמי: כתיב (שמואל ב כב, מ) "ותזרני חיל", וכתיב (תהלים יח, לג) "הא'ל המאזרני חיל"? אמר דוד לפני הקב"ה: רבש"ע, זיריתני וזרזתני'. 'ותזרני - חסר א' לשון מזרה; ותאזרני - לשון חגירת כח במתנים; זיריתני - מן הברור ואח"כ זירזתני' (רש"י), שיש התחלה בהיותו זרע, וגם אח"כ נתן לו כוח. שכך גם בדומה, הצדיק, מתגלה קדושתו בחייו, אבל כבר בהיותו זרע הוא קשור לקדושה. וכמו שדוד היה מלך, שכולם תחתיו, כך גם בצדיק, כלל בנ"י קשורים ומושפעים ממנו.