"וַיְדַבֵּר ה' אֶל אַהֲרֹן... וְזֶה לְּךָ תְּרוּמַת מַתָּנָם לְכָל תְּנוּפֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל... כָּל טָהוֹר בְּבֵיתְךָ יֹאכַל אֹתוֹ... וְלִבְנֵי לֵוִי הִנֵּה נָתַתִּי כָּל מַעֲשֵׂר בְּיִשְׂרָאֵל" (במדבר יח, ח-כא)

שתי מתנות הן בזרע הארץ: התרומה - הניתנת לכוהנים, והמעשר - הניתן ללוויים.

שתי מתנות אלו ניתנות לכוהנים וללווים העובדים במקדש ומקדישים את עצמם לעבודת ה' בשם העם כולו. אך הבדל גדול יש ביניהן:

התרומה - קדושה היא, אסורה לזרים ואסורה לטמאים.

המעשר - לעומת זאת, אינו קדוש, מותר לזרים ומותר לטמאים.

ממה נובע ההבדל ביניהן?

שני סוגים של צדיקים ישנם, המשפיעים מהודם ומרוחם על העם כולו:

יש צדיק נסתר, עבודתו - עבודה שבפנים. אינו יורד אל העם, מעלתו - ביחידותו. אין הוא מפקיר את העם, אינו מתעלם מצרותיו הרוחניות והחומריות. לא אנוכיות היא המובילה אותו. להיפך, יודע הוא כי ע"י ההתעלות האישית שלו כיחיד - משפיע הוא השפעה גדולה על העם המביט בו ממרחק.

לעומתו יש צדיק נגלה, עבודתו - עבודת חוץ. יורד הוא אל העם, מחנך ומלמד, ומקרב במו ידיו את אחיו לעבודת ה'. יתכן שהירידה אל העם מורידה אותו ממעלתו האישית. אך הדבר אינו מונע ממנו להמשיך את פעולתו החינוכית.

הכוהן הוא הצדיק הנסתר - עבודתו היא במקדש פנימה. על כן גם מתנתו היא בהתאם - מתנה קדושה וטהורה אשר אין לזרים חלק בה. מרחוק יביטו בו בעת יברך את העם כולו בברכת כוהנים באהבה.

שונה ממנו הלוי. לא במקדש פנימה הוא עובד, כי אם בשעריו. לא בעשייה אילמת ונסתרת היא עבודתו, כי אם בקול שיר הנשמע למרחוק. זה הוא הצדיק הנגלה, אשר השפעתו על העם היא בגלוי. גם כאשר ישב לאכול את המתנה אשר קיבל, יודע הוא כי יוכל לכבד משולחנו לכל דכפין - הזקוק למזון הגשמי, ולכל דצריך - הזקוק למזון רוחני.

הכוהן והלוי, הצדיק הנסתר והצדיק הגלוי, שניהם יחד בונים את בית ישראל.

הרב עזריאל אריאל