"וידבר ה' אל משה לאמר. הרמו מתוך העדה הזאת ואכלה אתם כרגע ויפלו על פניהם. ויאמר משה אל אהרן קח את המחתה ותן עליה אש מעל המזבח ושים קטרת והולך מהרה אל העדה וכפר עליהם כי יצא הקצף מלפני ה' החל הנגף. ויקח אהרן כאשר דבר משה וירץ אל תוך הקהל והנה החל הנגף בעם ויתן את הקטרת ויכפר על העם. ויעמד בין המתים ובין החיים ותעצר המגפה" וגו' (במדבר יז,ט-יג). '... מיד כל אחד ואחד נעשה לו אוהב ומסר לו דבר, שנאמר (תהלים סח, יט) "עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם" בשכר שקראוך אדם לקחת מתנות. אף מלאך המות מסר לו דבר, שנאמר (במדבר יז, יב) "ויתן את הקטורת ויכפר על העם" ואומר "ויעמוד בין המתים ובין החיים" וגו' אי לאו דאמר ליה מי הוה ידע?' (שבת פט,א). הדרשה מובנת, אולם לא מובן מניין שמלאך המוות הוא שמסר למשה את הכוח של הקטורת שמכפרת? וגם מניין שזה היה דווקא בזמן מתן תורה, אמנם דרשו מהפס' בתהלים שנתנו מתנות, אבל מניין שאת זו ספציפית גם נתנו אז? בפשטות כיון שלמדו שמלאך המוות לימדו, ומצאנו שבסיני ניתן לו מתנות, אז העמידו שמן הסתם זה היה משם. אולם אולי אפשר שעיקר הדרשה היא לא רק מסברה, אלא דרשו זאת בדרשות אחרות. נראה שלכן הובא "ויתן את הקטרת ויכפר על העם" שזהו שהקטורת מכפרת, והביא "ויעמוד בין המתים ובין החיים", לרמז שעניין הכפרה שנאמר למשה (שהוא שאמר לאהרן לקחת את הקטורת לכפרה) נאמר במעמד שהיה קשור לחיים ומתים, שזהו מתן תורה שעליו נאמר: 'דתניא, רבי יוסי אומר: לא קיבלו ישראל את התורה אלא כדי שלא יהא מלאך המות שולט בהן, שנאמר (תהלים פב, ו) "אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם" חבלתם מעשיכם "אכן כאדם תמותון"' (ע"ז ה,א). הרי שמתן תורה היה מעמד שהוא בין מתים לחיים, בין קיום מוות בעולם לחיים ללא מוות, לכן חיברו שמשם משה ידע זאת. וקישרו זאת למלאך המוות, כיון שכאן מרומז שעצר את המלאך, כמו שמביא רש"י: '"ויעמוד בין המתים וגו'" - אחז את המלאך והעמידו על כרחו. א"ל המלאך: הנח לי לעשות שליחותי. א"ל: משה צוני לעכב על ידך. א"ל: אני שלוחו של מקום ואתה שלוחו של משה. א"ל: אין משה אומר כלום מלבו אלא מפי הגבורה, אם אין אתה מאמין הרי הקב"ה ומשה אל פתח אהל מועד. בא עמי ושאל וזהו שנאמר "וישב אהרן אל משה"' (רש"י. פס' יג). לכן כיון שבפס' נאמר קשר לעצירת המלאך ובאותם פס' מרומז על שמשה ידע מסיני, לכן חיברו בניהם ולמדו שהמלאך (שהוא מלאך המוות, שהרי בא להרוג) הוא שלימד את משה בסיני. אולי אפשר שלמדו זאת ע"י דרשה, שנאמר: "וישב אהרן אל משה אל פתח אהל מועד והמגפה נעצרה" (פס' טו). אהל מועד הוא המשך של מתן תורה (שבו נמשכה נתינת התורה לבנ"י), לכן דרשו שנאמר שאהרן חוזר למשה, שזה מרמז על שנישלח ע"י משה, וזה (השליחה) קשורה לאהל מועד שמרמז על מתן תורה, וקשור לעצירת המגפה, לכן למדו שעצירת המגיפה הייתה ע"י מה שנאמר למשה במתן תורה, ולמדו שזה נאמר ע"י מלאך המוות, שדרשו כאן שאהרן בא עם המלאך למשה (כמו שמובא בסיום דברי רש"י שהבאנו) לכן חיברו זאת שהוא זה שלימד את משה. אולי למדו מכך שנאמר כאן כילוי לכלל ישראל, שכלל בנ"י חטאו: "וילנו כל עדת בני ישראל ממחרת על משה ועל אהרן לאמר אתם המתם את עם ה'" (פס' ו) ולכן מה שנאמר "הרמו מתוך העדה הזאת ואכלה אתם כרגע" (פס' י) זה כילוי כלל ישראל, כעין שהיה בעגל בזמן מתן תורה, שם נאמר "ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם" (שמות לב,י), ושם בהקשר לסליחה נאמר: "ויאמר ה' אל משה אמר אל בני ישראל אתם עם קשה ערף רגע אחד אעלה בקרבך וכליתיך ועתה הורד עדיך מעליך ואדעה מה אעשה לך. ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב" (שמות לג,ה-ו) שכעונש יורידו את העדי שקיבלו במתן תורה. כך אולי למדו ע"י דימוי בין המקרים, שמזה שנאמר לשון כילוי לכלל ישראל, ונאמר על מתנה שקיבלו מסיני, ראו בזה כרמז שמה שמשה ידע כאן איך להציל את כלל ישראל מכילוי, זה קשור למתנות שקיבל בסיני. אולי למדו ממה שנאמר במרגלים, שגם שם ה' רצה לכלות את בנ"י: "אכנו בדבר ואורשנו" (במדבר יד,יב) [זה כילוי בדבר שהוא מגפה, מעין הכילוי שכאן שהוא במגיפה] ומשה כיפר ע"י אמירת י"ג המידות שאותם שמע בסיני: 'דתניא: כשעלה משה למרום מצאו להקב"ה שיושב וכותב "ארך אפים". אמר לפניו: רבונו של עולם, ארך אפים לצדיקים? אמר לו: אף לרשעים. א"ל: רשעים יאבדו. א"ל: השתא חזית מאי דמבעי לך. כשחטאו ישראל, אמר לו: לא כך אמרת לי ארך אפים לצדיקים? אמר לפניו: רבש"ע, ולא כך אמרת לי: אף לרשעים, והיינו דכתיב (במדבר יד, יז) "ועתה יגדל נא כח ה' כאשר דברת לאמר"' (סנהדרין קיא,א-ב). ממילא הכפרה שלא תהא מגיפה שמכלה את בנ"י קשורה למה שנאמר למשה בסיני. לכן אולי למדו שגם כאן הידיעה איך לכפר על המגיפה קשורה למה שנאמר לו בסיני, ולכן למדו שזהו שמלאך המוות לימדו בסיני שהקטורת מכפרת. ולמדו שזה מלאך המוות לימדו, כיון שלא מובא כאן שאומר לאהרן שזה מה שה' אמר לו, לכן מובן שידע זאת שלא מה' (שזהו שמלאך המוות לימדו, שהוא היודע מה עוצר את המוות שקשור אליו), ולכן רק אומר לו שיעשה כך כדי לכפר (וממילא ה' יסכים לזה, בשל הכפרה).