דבר תורה לאור המקדש

פרשת בהעלותך - פרשת המקדש

ארבעים שנה במדבר – וישראל עושים פסח אחד?

הרב ישראל אריאל שליט"א

פלא הוא שבמהלך ארבעים שנה שנדדו ישראל במדבר לא קיימו את מצות קרבן פסח אלא פעם אחת בלבד. שאלה היא, כיצד יתכן, שמשה – המדבר עם ה' פנים אל פנים – וישראל, ששכינה מהלכת ביניהם, לא קיימו את המצוה במהלך תקופה זו?

אולם בעיון נוסף מתברר, שהדבר לא היה תלוי בהם, שהרי כך נצטוו במפורש, לקיים את חג הפסח רק בהיותם בארץ ישראל, כמובא בשמות (יב, כה): 'והיה כי תבאו אל הארץ', ומפרש רש"י: 'תלה הכתוב מצוה זו בביאתם לארץ, ולא נתחייבו במדבר אלא בפסח אחד שעשו בשנה השנית - ועל פי הדבור'.

אבן עזרא שם מסביר, שהיו למניעה זו סיבות מעשיות, שהרי ירד להם מן במדבר ולא היה להם קמח לאפות מצות, כיצד, אם כן, יעשו את הפסח? ובלשונו: 'ובהיותם [במדבר] בארץ אשר לא עבר בה איש, אין להם רק המן לבדו!' לאור דבריו ניתן להוסיף, שגם כבשים לא היו להם במספר מספיק לקרבן פסח, שהרי במדבר הצחיח אין מרעה לצאן כי אם במקומות בודדים. מסיבה זאת, כששאלו העם בשר, אמר משה לפני ה': 'הצאן ובקר ישחט להם - ומצא להם?!' כלומר, גם אם ניקח למאכל את כל הצאן והבקר שיש לישראל במדבר - האם יספיק להם?! על כל פנים, לא היו לישראל רבבות של כבשים להקריב פסחים עבור כל העם בארבעים שנות המדבר. זאת, עד שהגיעו ישראל לעבר הירדן, שם זכו לעדרי צאן לרוב משלל סיחון ועוג, ואכן, עשו את הפסח על ירדן יריחו. סיבה נוספת שמנעה מישראל לחוג את הפסח במדבר, היתה העובדה שישראל לא מלו את בניהם בעת המסע במדבר, והלכה היא, שאדם שאחד מבניו אינו נימול אינו יכול לעשות הפסח. רק בבואם אל ארץ כנען, בעומדם בגלגל אל מול חומות יריחו מלו ישראל את עצמם, ושם עשו את הפסח ככתוב (ראה יהושע ה ובמפרשים).

לאור האמור, שאלה היא: על שום מה כותב רש"י, שגנאי הוא לישראל שעשו רק פסח אחד במהלך ארבעים שנה, וכי מה יכלו לעשות? אולם מעיון בפסוקים ובדברי חז"ל מתברר מהו הגנאי. שכן, כל יציאת מצרים לא באה אלא שיעשו ישראל משכן ויעבדו בו את ה' בזבחים והודיה לה'. מטרת יציאת מצרים היתה עבודת ה' במשכן לרגלי הר סיני.

אכן, 'בגנותן של ישראל' דיבר הכתוב, שכן, בגללם, ובעוונם של ישראל נגזר עליהם שלא יכנסו לארץ מיד, אלא ישוטטו במדבר ארבעים שנה. נמצא, שבחטאם, הם שעיכבו את עבודת ה' במשכן בפסח בהלל והודיה וברוב עם. ובמקום להודות לה' ביום זה על חסדיו שהוציאם ממצרים מעבדות לחרות, בהגיע הפסח – נשאר המשכן בשממונו כשהוא שובת משמחת העבודה כל שנות המדבר, ואין לך גנאי גדול מזה.

ומכאן לימוד לדורות, כי הקדוש ברוך הוא מצפה ומייחל לראות בעבודתם של ישראל בשמחה ובטוב לבב במקדשו, יתירה מזו! על תנאי זה הוציאם ממצרים. אף אנו, שזכינו בחסדי ה' לשוב ארצה לאחר אלפיים שנה,  והנה, ישראל מגיעים לירושלים הנבנית, וזה כארבעים שנה שרגליו של עם ישראל דורכות בהר הבית ובמקום המקדש. קמח למצות – יש! צאן לקרבן פסח  - יש! עם זאת, מצות קרבן פסח – אינה מתקיימת, זאת, למרות שניתן לפתור כל בעיה הלכתית – כענינה. ה' הטוב יכפר בעד!