וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר:

 {ב}

שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת כָּל זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם:

 {ג}

מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כָּל יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל תִּפְקְדוּ אֹתָם לְצִבְאֹתָם אַתָּה וְאַהֲרֹן:

 {ד}

וְאִתְּכֶם יִהְיוּ אִישׁ אִישׁ לַמַּטֶּה אִישׁ רֹאשׁ לְבֵית אֲבֹתָיו הוּא:

... וַיִּהְיוּ בְנֵי רְאוּבֵן בְּכֹר יִשְׂרָאֵל תּוֹלְדֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת לְגֻלְגְּלֹתָם כָּל זָכָר מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כֹּל יֹצֵא צָבָא:

 {כא}

פְּקֻדֵיהֶם לְמַטֵּה רְאוּבֵן שִׁשָּׁה וְאַרְבָּעִים אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת:

 {כב}

לִבְנֵי שִׁמְעוֹן תּוֹלְדֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם פְּקֻדָיו בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת לְגֻלְגְּלֹתָם כָּל זָכָר מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כֹּל יֹצֵא צָבָא:

 {כג}

פְּקֻדֵיהֶם לְמַטֵּה שִׁמְעוֹן תִּשְׁעָה וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת:

 {כד}

לִבְנֵי גָד תּוֹלְדֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כֹּל יֹצֵא צָבָא:

 {כה}

פְּקֻדֵיהֶם לְמַטֵּה גָד חֲמִשָּׁה וְאַרְבָּעִים אֶלֶף וְשֵׁשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים:

 {כו}

לִבְנֵי יְהוּדָה תּוֹלְדֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמֹת מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כֹּל יֹצֵא צָבָא:

 {כז}

פְּקֻדֵיהֶם לְמַטֵּה יְהוּדָה אַרְבָּעָה וְשִׁבְעִים אֶלֶף וְשֵׁשׁ מֵאוֹת:

מדובר כאן על ספירת בני ישראל. התורה לא מתייחסת לזה כסתם ספירה. אלא"נשא את ראש בני ישראל לגולגלותם..."

הספירה הזאת היא בעצם לנשא אותם- להרים אותם לרמה רוחנית גבוהה יותר. ואחר כך התורה משתמשת במילה "פקוד- פקודיהם וכדומה" זה מלשון "וה' פקד את שרה... או פקוד פקדתי את בני ישראל ..." פירושו בעצם של פקידה זה זכירה והתעסקות של ה איתם. אז זה עניין הספירה שה ציוה לספור את בני ישראל. שה רוצה להתעסק איתם ולהשתעשע בהם ולזכור אותם ואם מלך מלכי המלכים הקב"ה משתעשע ופוקד את מישהו אז זה מנשא אותו רוחנית. והספירה כאן היא "לגולגלותם" -מילה שחוזרת כאן כ5-6 פעמים. ופירושו שה פקד את כל אחד ואחד לבד לא את העם באופן כללי. וזה מנשא ומנשא למעלה מעלה ...

זה החלק הראשון.

חלק ב' פרשת במדבר תשעז.

בקריאת שמות ראשי השבטים (לא העתקתי קטע זה כי זה ארוך). סדרם הוא כסדר תולדותם: נשיא שבט ראובן..שמעון...לוי ...יהודה...וכו'

אבל בספירה עצמה הסדר משתנה! ראובן...שמעון...גד...יהודה...

וכן הפסוק המקדים של כל שבט זהה בדיוק למשל לבני גד(או כל שבט אחר)תולדותם למשפחותם לבית אבתם במספר שמות מבן עשרים שנה ומעלה כל יוצא צבא...

כך ממש בדיוק כתוב אצל כל השבטים כאילו העתיקו את הפסוק ורק שינו את שם השבט. היחיד שיש בו הבדל הוא שמעון. שם נוספה המילה פקודיו:לבני שמעון תולדותם למשפחותם לבית אבתם -פקודיו- במספר שמות לגולגלותם וכו'

מה פשר השינוי בשמעון מהאחרים?

למה המילה פקודיו בפסוק של שמעון הוא בלשון יחיד כאשר כל הפסוק בלשון רבים?

וכן למה אחרי שמעון לא מופיע לוי אף שהכתוב מגלה לנו ומדגיש אפילו שזה כן בעיקרון לפי הסדר של תולדותם?

ההדגשה היא שבפסוק של ראובן  כתוב"ראובן בכור ישראל" משמע שהכוונה לפי - מגדול לקטן?

כדי להבין את העניין נחזור לסוף פרשת בראשית בברכות יעקב לבניו:

שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹתֵיהֶם:

 {ו}

בְּסֹדָם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ שׁוֹר:

 {ז}

אָרוּר אַפָּם כִּי עָז וְעֶבְרָתָם כִּי קָשָׁתָה אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל:

יעקב אבינו מתייחס לכך שהחיבור בין שמעון ללוי הרת אסון. כפי שקרה ששניהם הרגו את כל בני העיר שכם וחלקם בעניין של יוסף שרצו להרוג אותו. ובכלל ביחד הם מסוכנים.

בגלל שהם עשו מעשים רעים ביחד אז יעקב אומר עליהם:בכבודם אל תחר כבודי- שלא יזכירו את השם שלי אצלהם כמו בקורח שיחסו אותו עד יעקב ובלי יעקב. " ויקח קורח בן יצהר בן קהת בן לוי" בלי להזכיר בן יעקב.

אז יש פה אופי של שניהם שהינו מסוכן כשהם "אחים" ויש רצון של יעקב שלא ייחסו אותם אליו.והפתרון של יעקב בשבילם: אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל. נפריד אותם גם מעצמם שלא יתקהלו וגם אחד מהשני..

נחזור לפרשתנו. התחילו לספור את ראובן.הגיעו לשמעון והספירה כאן הייתה עם מגילות יוחסין כמו שאומר רשי כדי לייחס כל אחד לשבטו. אבל בשמעון יחסו כנראה רק עד שמעון - זה "ופיקודו" - רק הוא- לשון יחיד בלי יעקב.

ועכשיו מה ההמשך צריך להיות:לוי.

אז ה מצוה שלא יספרו את לוי בתוך בני ישראל. אז מפרידים כאן את לוי משמעון

אם כן היה צריך להיות עכשיו הספירה של יהודה אבל פתאום שמו פה את גד.גד? מה פתאום גד?

אלא נראה לעניות דעתי שאולי החיבור בן שמעון למלך ליהודה אינו ראוי ולכן שמו את גד שהיה אחד לפני אחרון בשבטים והיה מבני השפחות ואולי זאת הכוונה בברכה המוזרה ולא מובנת של משה רבינו ב"וזאת הברכה" לגד: גד גדוד יגודנו... מה זה ? משחק מילים? אז אולי אפשר להגיד שזה שבח של גד שהוא איחד בין שמעון ויהודה כאן בספירה .אפשר להגיד שהוא זכה בזכות הזאת שהוא היה צריך להיות כמעט אחרון אבל שמו אותו בין הראשונים. מה זה גדוד ומה זה יגודנו? מלשון "איגוד" אגודה -חיבור . הוא גד הוא המחבר בין שמעון ליהודה.

טוב. עכשיו מה עם לוי?

זה שהפרידו את לוי משמעון זה ברור ואפילו הפרידו אותם מכולם. אבל עולה השאלה הגדולה: הרי לוי הם חשובים מאוד ונבחרו לשרת את הכהנים והם לגיון של מלך ומלמדים את ישראל. האם באמת משווים אותם לשמעון? משהו ממש לא מסתדר כאן.

אז לא. לוי הזדככו ועלו למדרגה גבוהה יותר מכל בני ישראל וזה קרה בחטא העגל. הם לא חטאו וה קורא להם " אתם שלי- שאתם לא חטאתם בחטא העגל" אבל איך נדע שבאמת הם ממש הזדככו ושאם יתחברו שוב עם אחיהם שמעון אז הם לא יפלו שוב?

אז כן הם עמדו במבחן הזה גם. וזה קרה אחרי חטא העגל: האומר לאביו ואימו לא ראיתים - ואת אחיו לא הכיר- כי שמרו מצותיך ובריתך ינצורו. אז גמרנו  הם כבר לא "מכירים " את אחיהם כי הזדככו והם שומרים את ברית ה ואת מצוותיו.מי לה אלי? ויתקבצו אליו כל שבט לוי. אז נכון שהיה צריך להפריד אותם משמעון ואולי אפשר להגיד שבתור בעלי תשובה במידה מסויימת הם אולי יותר קרובים לחטוא מאשר צדיק שמעולם לא חטא ובגלל זה "ליתר ביטחון" שמרו  בכל זאת על מרחק משמעון וגם הם מפוזרים בכל הארץ אבל בודאי שהם השופרא דשופרא. ואגב בעלי תשובה גדולים מצדיקים שלא חטאו כי עם זה שקשה להם יותר הם בכל זאת לא חוטאים.