לאלוהים היה חשוב ליצור את האדם. הוא רצה אדם שישתף פעולה "לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ" (בראשית ב טו) את גן העדן שהוא בנה על כדור הארץ, ישמור את דרך אלוהים "לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט" (בראשית יח יט), וישמור את "מִשְׁמַרְתִּי, מִצְו‍ֹתַי, חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי" (בראשית כו ה), כדי שיתברכו "בוֹ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ" (בראשית יח יח).

אלוהים יצר את בני האלוהים, והשתמש בגנים מושלמים של בני האלוהים כדי לצור את האדם, ככתוב: "בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ" (בראשית א כו), "בְּצֶלֶם אֱלֹהִים" (בראשית א כז). מהעובדה שנולדו ילדים מבני האלוהים ובנות האדם (בראשית ו ד) ניתן להבין שלא היה מרחק גנטי גדול בינהם.

אלוהים היה מרוצה מעבודתו ביום השישי ואמר על עבודתו שהיא טובה מאוד (בראשית א לא), אולם תוך זמן קצר הוא הבין שבני אדם אינם כל כך טובים: חוה ואדם התפתו, גנבו ואכלו מעץ הדעת (בראשית גו), קין הרג את הבל (בראשית ד ח), ובהמשך בני האלוהים לקחו להם נשים מבנות האדם. ניתן להבין שגם הם לא היו יותר מדי ממושמעים, וגם אחרי שאלוהים אסר עליהם להעביר גנים שלו לבני האדם (בראשית ו ג), הם המשיכו ונולדו להם ילדים.

אלוהים ראה: "כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ, וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ, רַק רַע כָּל הַיּוֹם" (בראשית ו ה). השימוש במילים: 'יֵצֶר', 'רע', 'מחשבות', 'כל היום', רומז שבני האדם התעסקו במין כל היום. על ער נאמר שהיה: "רַע בְּעֵינֵי יְהוָה" (בראשית לח ז), וגם על אונן נאמר: "וַיֵּרַע בְּעֵינֵי יְהוָה" (בראשית לח י), וסביר ששניהם הומתו כי הם לא רצו להכניס את תמר, שיהודה בחר להם (בראשית לח ו), להריון (בראשית לח ט).

המצב שהיה, הפתרון והתוצאה יסבירו לנו מה למעשה קרה פה.

אלוהים אמר "מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס" (בראשית ו יג). אולם אפילו אם בני האדם עסקו במין כל הזמן, אין כאן 'חמס', גזל או החזקת רכוש גנוב, וזאת לא יכולה להיות הסיבה, כי גם לאחר המבול לא הפסקנו לחמוס או להתעסק במין. סביר שבני האדם 'חמסו' משהו אחר.

אלוהים רצה שבני האדם יתחתנו בגיל צעיר לפני שהם יודעים שלאישה יש גנים מושלמים וכך יהיו טעויות גנתיות ואנשים יחיו פחות ולא ימלאו את כדור הארץ.אולם בני האדם התעקשו לחכות לגיל 65 ויותר ולשאת נשים מבוגרות, שהכיחו שיש להן גנים מושלמים, ושילדיהם יחיו כ900 שנה.  

לנוח נולד ילד בגיל 500 אולם אפשרי שהוא נשא אישה צעירה, שעוד לא ידעו אם יש לה גנים מושלמים, ואכן בנו של נוח כבר לא חי 900 שנים אלא רק 600. סביר שגם בניו של נוח נשאו נשים צעירות וילדו בגיל צעיר. ומכיוון שבמבול מתו כל בני האדם עם הגנים המושלמים, מאז והלאה חייהם של נכדיו וניניו של נוח הולכים ומתקצרים עד שאברהם (דור עשירי) חי רק 175 שנים (בראשית כה ז).

ניתן להבין שבני האדם חמסו את הגנים המושלמים שאלוהים העניק להם כדי שיהיה להם זמן ללמוד, ולא רצו לוותר על הגנים ולתת להם לכלות.

לפני שאלוהים בחר את נוח נאמר: "וַיִּנָּחֶם יְהוָה, כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ; וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ" (בראשית ו ו). עצב מראה על הרגשה של כשלון, צער, מצב של חוסר אונים, מבוכה, חוסר הסכמה עם ההחלטה שחייבים לעשות, הרגשת אבלות, דכאון ותוגה.

ניתן להבין שאלוהים הצטער שהאדם אינו מקיים את צפיותיו. אלוהים הבין שכשם שהוא בורא ויוצר, כך הוא גם יצטרך להרוס ולהרוג, כדי לקדם את תוכניתו. אלוהים היה עצוב כי הדבר שהוא עמד לעשות אינו נאה לו. הן אלוהים בעצמו הודה ש"יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו" (בראשית ח כא) ולמעשה לא מגיע להם למות. אבל לאלוהים לא היתה ברירה. הוא היה חייב להמית את אלו שנשאו גנים מושלמים: בני האדם, בני האלוהים וילדיהם. ולכן אלוהים קבע: "וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה" (בראשית ו ג) בלבד, וכל מי שחי יותר 120 שנה, כבר גמר את חייו והוא חי על זמן שאול, ואין לו זכות להתלונן. אלוהים בעצב הביא את המבול והתאבל על מותם של יצוריו.

אלוהים ידע שלאחר שכל נושאי הגנים המושלמים הומתו, לא תהיה לו סיבה להרוג את רוב בני האדם, ולכן היה לו קל להשבע, שיותר הוא לא יביא מבול על הארץ (בראשית ח כא).