"ויעש את מעיל האפד מעשה ארג כליל תכלת. ופי המעיל בתוכו כפי תחרא שפה לפיו סביב לא יקרע. ויעשו על שולי המעיל רמוני תכלת וארגמן ותולעת שני משזר. ויעשו פעמני זהב טהור ויתנו את הפעמנים בתוך הרמנים על שולי המעיל סביב בתוך הרמנים. פעמן ורמן פעמן ורמן על שולי המעיל סביב לשרת כאשר צוה ה' את משה" (שמות לט,כב-כו). 'ת"ר: מעיל כולו של תכלת היה, שנאמר (שמות לט, כב) "ויעש את מעיל האפוד כליל תכלת". שוליו כיצד? מביא תכלת וארגמן ותולעת שני שזורין, ועושה אותן כמין רימונים שלא פיתחו פיהן, וכמין קונאות של קנסות שבראשי תינוקות. ומביא שבעים ושנים זגין שבהן שבעים ושנים עינבלין, ותולה בהן שלשים וששה בצד זה, ושלשים וששה מצד זה. רבי דוסא אומר משום רבי יהודה: שלשים וששה היו, שמונה עשרה מצד זה ושמנה עשרה מצד זה' (זבחים פח,ב). לכאורה לא מובן מה מחדשת הגמ' שהמעיל היה כולו תכלת, הרי זה פס' מפורש? הת"ת מסביר שהגמ' באה לומר שה"כליל תכלת" מוסב על המעיל, ולא בא לומר על צבע התכלת שיהיה עשוי רק מתכלת (בלי תערובת של עוד סממנים) [שאת זה למדים משאר המקומות בתורה]. תרוצו לכאורה קצת דחוק, כיון שפשט הפס' מייחס את הצבע למעיל, ולא לעניין הצבע עצמו. לכן נראה שזה בא להדגיש על המשך הפס', שמובא שיש לו "פי המעיל בתוכו" שאולי שם לא צריך שיהיה בצבע תכלת, אלא רק על מה שנאמר קודם שזה המעיל החיצוני, או שאח"כ מובא שתולים עליו פעמונים ורימונים, כך שאולי את חיבורם למעיל אין צריך לעשות מתכלת, אלא רק את המעיל עצמו? לכן לומדת הברייתא שכל המעיל תכלת, על כל חלקיו השונים. מה העניין שהמעיל יהיה כולו תכלת? נראה ע"פ ההמשך, שהפעמונים הם 72 שזהו כמו שם השם המפורש, שבאים לחבר את העולם לה', לגלות שם ה' בעולם, ולכן מרמז על 72, כמו שהשם המפורש מרומז בקריעת ים סוף (סוכה מה,א. רש"י ד"ה 'אני והו') כיון שזה גילוי ה' גדול. וזה מתחלק ל36 בכל צד, לרמז על הצדיקים שהם מגלים את שם ה' בעולם, שזהו: 'אמר אביי: לא פחות עלמא מתלתין ושיתא צדיקי דמקבלי אפי שכינה בכל דרא, שנאמר "אשרי כל חוכי לו" לו בגימטריא תלתין ושיתא הוו' (סנהדרין צז,ב). ממילא יש בעולם ל"ו צדיקים שמקבלים פני שכינה בעולם, וזהו גילוי ה' בעולם. לכן במעיל מרומז על זה. וזה 'מצד זה - מלפניו ומלאחריו' (רש"י) כרמז לדורות שעוברים ובאים, שבמשך הדורות מקדשים את העולם לה', שהעולם יהיה ראוי לגילוי השכינה ושם ה' בשלמות, כמו שיהיה לעתיד לבא. ולדעה השניה יש 36 שזה כנגד הצדיקים ומחולק ל-18 שזה מרמז על תיקון העולם ע"י הצדיקים, כמו שדרשו על המניין של תפילת שמונה עשרה: 'הני י"ח כנגד מי? א"ר הלל בריה דר' שמואל בר נחמני: כנגד י"ח אזכרות שאמר דוד (תהלים כט, א) ב"הבו לה' בני אלים". רב יוסף אמר: כנגד י"ח אזכרות שבקריאת שמע. א"ר תנחום אמר רבי יהושע בן לוי: כנגד שמונה עשרה חוליות שבשדרה' (ברכות כח,ב). ש"הבו לה' בני אלים" (תהלים כט,א) כוונתו: '"הבו לה'" - הכינו לה'' (רש"י) שמדבר על הכנת העולם לה'-תיקונו. וכן ק"ש זה קידוש העולם לה' בקבלת מלכות שמים. וכן בשדרה זה מה שמעמיד את האדם, כעין רמז למציאות האדם בעולם שנועד לתקן את העולם. או 'רבי חנינא בשם רבי פינחס: כנגד י"ח פעמים שאבות כתובים בתורה, אברהם יצחק יעקב' (יר' ברכות ד,ג) כך שמרמז על האבות שהם יסוד (בנ"י ולכן יסוד) תיקון העולם לה'. או 'רבי שמואל בר נחמני בשם ר' יוחנן: כנגד י"ח ציוויין שכתוב בפרשת משכן שני' (שם) שהמשכן בא לשכינת ה' בעולם. (וכן יש דעה כנגד י"ח פעמים שם הויה בשירת הים, ושירת הים נאמרה על קריעת ים סוף, שהיה בו גילוי ה' הגדול). לכן 18 מרמז על תיקון העולם ע"י הצדיקים. לכן המעיל כולו תכלת, שרומז על כסא הכבוד (סוטה יז,א), שכך באים לתקן את העולם לשכינה, לעשות כסא ה' בעולם. ומובא בהמשך: 'אמר רבי עיניני בר ששון: כמחלוקת כאן כך מחלוקת במראות נגעים' וכו' (זבחים שם). שהנגעים באים על לשוה"ר: 'אמר ריש לקיש: מאי דכתיב (ויקרא יד, ב) "זאת תהיה תורת המצורע"? זאת תהיה תורתו של מוציא שם רע' (ערכין טו,ב). ובלשוה"ר מראה האדם שכביכול ה' לא שומע אותו, ולכן כנגד זה: 'ואמר רב חסדא אמר מר עוקבא: כל המספר לשון הרע אמר הקב"ה אין אני והוא יכולין לדור בעולם, שנאמר (תהלים קא, ה) "מלשני בסתר רעהו אותו אצמית גבה עינים ורחב לבב אותו לא אוכל" אל תיקרי אותו לא אוכל, אלא אתו לא אוכל' (שם). לכן זה ההיפך מהמעיל, ולכן במעיל יש כפרה ללשוה"ר: 'מעיל מכפר על לשון הרע, מנין? א"ר חנינא: יבא דבר שבקול ויכפר על קול הרע' (זבחים שם). 'דבר שבקול - פעמונים שבו מכפר' (רש"י). לכן עשוי המעיל עם פעמונים, שהם תיקון ללשוה"ר שהוא היפוכו, ולכן במעיל יש מספר פעמונים כנגד הנגעים שבאים מהלשוה"ר.