הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל
בע"ה
לאורם נלך
הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל –
הרצי"ה
ט"ו
בניסן תרנ"א – י"ד אדר תשמ"ב
הרב צבי יהודה הכהן קוק, נולד בליטא
בחודש ניסן בשנת ה'תרנ"א (1891) לאביו הרב אברהם יצחק הכהן קוק, שכיהן באותה
עת ברבנות העיירה. הרב צבי יהודה נולד כבן יחיד מנישואין שניים. בשנת התרס"ד
(1904) עלתה המשפחה לארץ ישראל. את תלמוד תורתו ינק מרבותיו ובעיקר מאביו, בתחילה
למד הרב צבי יהודה בישיבת 'תורת חיים' שבעיר העתיקה (המכונה היום 'עטרת ירושלים'),
ולאחר מכן, חזר ללמוד מאביו ביפו. הרב צבי יהודה היה שותף בהקמת הישיבה בראשות
אביו, וכן היה שותף בהוצאת כתבי אביו. כך הספר "שבת הארץ" על שנת השמיטה
יצא לאור בזכות הרב צבי יהודה. סמוך למלחמת העולם הראשונה, נסע הרב ללמוד וללמד
תורה בגרמניה, כמו כן למד שם פילוסופיה. דא עקא, הרב צבי יהודה נאסר במלחמת העולם
הראשונה משום שהיה נתין של רוסיה, אך לבסוף השתחרר מהמאסר והצטרף לאביו. הרב צבי
יהודה נשא אשה בגיל 31 את הרבנית חוה לאה, אך היא נפטרה כעבור 22 שנים ממחלה וללא
ילדים. ומאז במשך כארבעים שנה חי הרב צבי יהודה לבדו.
שנה לאחר נישואיו, בהיותו בן 32
שימש הרב צבי יהודה כמנהל הרוחני של הישיבה שהקים אביו, מרכז הרב, שם הוא העביר
שיעורים בתנ"ך ובאמונה, באותו זמן התמסר גם לעריכה וסידור כתבי אביו, לימים
נתמנה הרב צבי יהודה לראש הישיבה לאחר פטירת הרב יעקב משה חרל"פ למשך כשלושים
שנה עד פטירתו. הרב נפטר ממחלה בי"ד אדר ה'תשמ"ב (1982) ונטמן בהר הזיתים
לצד אביו.
מפורסמת שיחתו של הרב צבי יהודה
ביום העצמאות השנה ה-19 למדינת ישראל, אותו זמן הרב מירר בכאב על שלימות הארץ
וחלקי הארץ אשר נתונים בשבי האויב. הוא סיפר שבהחלטת האו"ם על הקמת מדינת
ישראל הוא לא יכל לשמוח, משום 'ואת ארצי חילקו', וכך אמר: "איפה חברון שלנו -
אנחנו שוכחים את זה?! ואיפה שכם שלנו - אנחנו שוכחים את זה?! ואיפה יריחו שלנו -
אנחנו שוכחים את זה?! ואיפה עבר הירדן שלנו?! איפה כל רגב ורגב כל חלק וחלק של
ארבע אמות של ארץ ה'? הבידינו לוותר על איזה מילימטר מהן? חלילה וחס
ושלום!"... וכנב יא בעירו
לאחר כשלשה שבועות נפתחה מלחמת ששת הימים בה שבנו לארץ מולדתנו, וכמצוה העוברת
לעשייתם לאחר המלחמה פעל הרב להקמת ישובים ביש"ע.
הרב צבי יהודה היה מהראשונים שביקרו
בכותל בעת שחרורו. אותה עת, הופקד הרב ישראל אריאל, חייל בחטיבת הצנחנים, לשמירה
על מקום כיפת הסלע בהר הבית. הדרך שהובילה לכותל היתה דרך שער האריות לתוך הר הבית
ומשם היו יורדים אל הכותל. הרב ישראל סיפר שהרב צבי יהודה יחד עם הרב
הנזיר עברו בהר הבית, כשהם ביררו הלכה, שהיתר הכניסה להר הבית, הוא משום
"כיבוש" (הרב יאיר אוריאל ז"ל). כמו כן הרבנים הראשיים לישראל דאז,
הרב אונטרמן והרב ניסים באו במיוחד ביום השחרור על פי הזמנת ממשלת ישראל להכריז
בפני אומות העולם, שעם ישראל חזר לירושלים התנ"כית לעיר דוד. לצורך ההכרזה,
חצו הרבנים הראשיים זצ"ל את הר הבית, כדי להכריז בכותל על חזרת העם היהודי
לירושלים עיר המקדש.
ראוי להזכיר את מה שכתב נכדו של הראי"ה קוק שלמד בחברותא עם הרצי"ה, הרב שלמה רענן הי"ד: "זה דבר ברור ללא צל של ספק כי הסבא הראי"ה קוק ובנו הרצי"ה קוק זצ"ל לא אסרו לעלות במקומות המותרים, ובוודאי מצווה גדולה לרשת את המקום המקודש מידי זרים, ואך ורק באופן המותר" (הודפס בסוף ספר "נשמה של שבת" עמ' 410).
