הרודוטוס מסביר שאפילו למלך פרס אסור היה להוציא להורג איש אלא אם האיש עבר לפחות שתי עבירות עצמאיות וחמורות.[1]

המלך החליט לתלות את המן. מספיק אם הוא היה אומר: "תְּלֻהוּ" (אסתר ז ט). התוספת: "עָלָיו" היא מגבילה ומיותרת.

המלך שמע מאסתר שהמן רצה להרוג את המלכה ואת עמה (אסתר ז ד), והבין שהמן הוציא פקודה בשמו ללא אישור (אסתר ז ה). אולם בחדר המלכה לא היו שומרי ראשו, כי אסתר לא הזמינה אותם, והוא לא היה יכול לפקוד עליהם להרוג את המן. המלך התבייש להראות את חולשתו לשומרי ראשו ולא סיפר להם מה קרה בחדר המלכה. הוא גם חשש שחלק משומריו נאמנים להמן ויהיה להם זמן להתארגן ולפגוע בו לפני שהם יראו את המן בחולשתו.

כאשר המלך שב עם שומרי ראשו הם ראו את המן "נֹפֵל עַל הַמִּטָּה אֲשֶׁר אֶסְתֵּר עָלֶיהָ" (אסתר ז ח), המלך ידע שהוא השאיר את המן בחדר המלכה לבדו, ושהמן אינו מנסה לכבוש את המלכה במצבו, אבל בכל זאת אמר: "הֲגַם לִכְבּוֹשׁ אֶת הַמַּלְכָּה עִמִּי בַּבָּיִת" (אסתר ז ח). זאת העבירה הראשונה ששומרי הראש שמעו.

כאשר חרבונה, ללא בקשת רשות לדבר, הודיע את מה שהוא היה צריך להודיע בבוקר, אם המן היה מבקש לתלות את מרדכי: "גַּם הִנֵּה הָעֵץ אֲשֶׁר עָשָׂה הָמָן לְמָרְדֳּכַי, אֲשֶׁר דִּבֶּר טוֹב עַל הַמֶּלֶךְ, עֹמֵד בְּבֵית הָמָן, גָּבֹהַּ חֲמִשִּׁים אַמָּה" (אסתר ז ט), נוספו עוד שתי עבירות להמן, והמלך היה חופשי לתלות אותו.

אולם מדוע המלך הגביל את התליה לעץ שהמן הכין. מה איכפת למלך איך הורגים את המן?

כידוע המלך הנאור תמיד כיבד את החוק ואת הנוהל. המלך, ללא חקירה, לא ידע האם אסתר דוברת אמת. אסתר עדיין לא הראתה לו את פתשגן כתב הדת. המלך לא היה בטוח שהמן באמת הוציא פקודה ללא אישור. המלך ידע שהמן לא מנסה לכבוש את המלכה. המלך גם לא ידע האם המן באמת רצה לתלות את מרדכי. כל מה שהמלך שמע, ושאפשר היה לוודא ללא חקירה ממושכת, היתה ההצהרה: המן עשה עץ תליה גבוה. לכן המלך פקד: "תְּלֻהוּ עָלָיו" (אסתר ז ט), במשמעות 'עליו ורק עליו'. אם יש עץ: תלוהו, אם אין עץ אסור לכם לתלות אותו בכלל וחייבים להשיב אותו אלי לחקירה.