"ועשית שתי טבעות זהב ושמת אתם על שני קצות החשן על שפתו אשר אל עבר האפד ביתה. ועשית שתי טבעות זהב ונתתה אתם על שתי כתפות האפוד מלמטה ממול פניו לעמת מחברתו ממעל לחשב האפוד. וירכסו את החשן מטבעתו [מטבעתיו] אל טבעת האפד בפתיל תכלת להיות על חשב האפוד ולא יזח החשן מעל האפוד" (שמות כח, כו-כח). 'ואמר ר' אלעזר: המזיח חושן מעל האפוד והמסיר בדי ארון לוקה, שנאמר (שמות כח, כח) "לא יזח" (שמות כה, טו) "ולא יסורו"' (יומא עב,א). למה אסור להפריד בין החושן לאפוד? אולי כיון שבאפוד ישנם שמות בנ"י על שתי אבנים: "ולקחת את שתי אבני שהם ופתחת עליהם שמות בני ישראל. ששה משמתם על האבן האחת ואת שמות הששה הנותרים על האבן השנית כתולדתם" וגו' (שמות כח,ט-י), ואילו בחושן ישנם שמות בנ"י על י"ב אבנים: "והאבנים תהיין על שמת בני ישראל שתים עשרה על שמתם פתוחי חותם איש על שמו תהיין לשני עשר שבט" (שם,כא). אז לכל אחד מהם יש עניין שמסמל את בנ"י, שמצד אחד יש עניין של כל שבט בנפרד, שכל אחד חשוב כשלעצמו, וזהו כמו החושן שכל שבט הוא לעצמו. מצד שני יש עניין של כלל השבטים, ולכן זהו כמו באפוד שישנם כמה על כל אבן (ובפרט לדעת רש"י, שיוצא באבני האפוד שבצד אחד יש את יהודה, ובצד השני יש את יוסף, שהם שני עניינים בכלל בנ"י). לכן שני הבגדים האלו צריכים להיות מחוברים, כדי לומר שיש חשיבות לשני העניינים האלו תמיד, שתמיד יש חשיבות לכל שבט בנפרד ולכל בנ"י יחד. אולי גם כיון שיש בשני הבגדים את שמות בנ"י, אז יכול להיראות כאילו יש אפשרות לבנ"י אחרים, כאילו שאפשר להחליף את בנ"י, שלכן יש פעמיים בנ"י. לכן אסור להפריד בניהם, אלא חייבים להיות מאוחדים תמיד, לומר שלעולם ה' לא יחליף את בנ"י. עוד אפשר שבאפוד ישנם שמות בנ"י בשתי אבנים, לרמז על כך שיש שייכות לבנ"י אצל שני אבות, יצחק ויעקב. שאמנם יעקב הוא זה שהוליד את י"ב השבטים, אולם לכתחילה היה זה צריך להיעשות ע"י יצחק: 'רבי הונא אמר: אם כך אני עתיד להעמיד שנים עשר שבטים הלואי לא עיברתי מנין "זֶ"ה". תני בשם רבי נחמיה: ראויה היתה רבקה שיעמדו ממנה י"ב שבטים, הה"ד "וַיֹּאמֶר ה' לָהּ שְׁנֵי גּוֹיִם בְּבִטְנֵךְ" דא תרין, "וּשְׁנֵי לְאֻמִּים" הא ארבעה, "וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ" הא שיתא, "וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר" הא תמניא, "וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ לָלֶדֶת" הא עשרה, "וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי" הא חד עשר, "וְאַחֲרֵי כֵן יָצָא אָחִיו" הא תרין עשר. ואית דמייתין ליה מן הדין קרא: "וַתֹּאמֶר אִם כֵּן לָמָּה זֶה אָנֹכִי" זיין שבעה, ה"א חמשה, הא תרין עשר מנין "זה"' (ב"ר סג,ו). לכן באפוד מרמז על קשר לשני אבות, ולכן שמות בנ"י על שתי אבנים. אולי הסיבה היא שהאפוד הוא בגד שמכסה, ולכן הוא מזכיר צניעות, וממילא מרמז על אישות והולדת בנ"י, שרבקה אמרה שלא רוצה להוליד את י"ב השבטים. מצד שני בנ"י קשורים לכל האבות, שכל האבות יחד הם שורש בנ"י, לכן בחושן יש את שמות שלושת האבות בקשר לאבנים: 'אמר רב שמואל בר יצחק: אברהם יצחק ויעקב כתיב שם... אמר רב אחא בר יעקב: שבטי ישורון כתיב שם' (יומא עג,ב). ממילא על החושן כתוב גם 'אברהם יצחק יעקב שבטי ישורון', שבזה נאמר במפורש שכל השבטים קשורים לאבות. לכן יש חשיבות שלא להפריד בניהם, כיון שצריך תמיד לומר שבנ"י קשורים לכל האבות, ולכן תמיד האפוד צריך להיות מחובר עם החושן. אולי אפשר שיש עניין שתמיד החושן והאפוד יהיו מחוברים, שבכך הם כעין אחד, וכך יוצא שיש 14 אבנים, שזהו כעין "יד" ה', שבנ"י הם כעין ידו של ה' בעולם, שהם מגלים את גילוי ורצון ה' בעולם. לכן מצד אחד יש בחושן 12 אבנים כנגד מספר בנ"י, ומצד שני באפוד יש שתי אבנים כנגד לוחות הברית, כנגד התורה שקיבלנו, שבה אנו מגלים את רצון ה' בעולם. ויחד - כשאנו מקיימים את רצון ה' בעולם, נעשה כביכול גילוי 'יד' ה'. אולי לכן בכתיב במקום "מטבעתיו" כתוב "מטבעתו", שיש הבדל של י', אולי זה בא לרמז על עשרת הדברות, שהם בשתי לוחות הברית, שהם מיוצגים בשתי אבני האפוד, ולכן כאילו בחושן לבדו חסר החיבור לשתי אבני האפוד שמייצגים את הלוחות שבהם עשרת הדברות, ולכן בכתיב יש חסר י', כרמז שאם לא יהיה חיבור בניהם, אז בחושן כעין יחשב חסר י' של הדברות. אולי לכן גם בגמ' מובא בשם ר"א 'המזיח חושן מעל האפוד והמסיר בדי ארון לוקה' וכו' (יומא עב,א) שמרמז שיש קשר בין חיבור האפוד והחושן לבדי הארון, לרמז שיש בזה משום קשר לארון שבו לוחות הברית, שהפרדת האפוד והחושן מנתק את החיבור לשתי האבנים שכנגד הלוחות. בנוסף נראה שבדי הארון מרמזים על נושאי הארון, שזה אנחנו שנושאים את התורה בעולם, שאנו מחוברים תמיד לתורה ולכן לעולם אין להוציא את הבדים מהארון, וזהו כמו שאין להפריד בין האפוד והחושן, כדי שתמיד יהיה חיבור בין בנ"י (חושן) לתורה (אפוד) כמו שאמרנו. אולי אפשר לומר שבגדי הכהונה מכפרים, ובכפרת החושן והאפוד מובא: 'חושן מכפר על הדינין, שנאמר (שמות כח,טו) "ועשית חושן משפט". אפוד מכפר על עבודת כוכבים, שנאמר (הושע ג,ד) "אין אפוד ותרפים"' (זבחים פח,ב). והנה מובא בתוספתא: 'שאלו פילוסופין את הזקנים ברומי: אם אין רצונו בעבודת כוכבים, מפני מה אינו מבטלה? אמרו להן: אילו לדבר שאין העולם צורך בהן היו עובדין היה מבטלו, הרי הן עובדין לחמה וללבנה לכוכבים ולמזלות, יאבד עולמו מפני השוטים? אלא הנח לעולם שינהג כמנהגו, ושוטים שקלקלו עתידין ליתן את הדין' (תוספתא ע"ז ז,ג). אולי לכן מחברים את האפוד והחושן, כדי לומר שאע"פ שבעולם יש שעובדים ע"ז, ולכן היה ראוי עונש שיחרב העולם, בכ"ז שה' יעשה דין אמת ולכן לא יחרב את העולם מפני השוטים.